טויוטה אייגו - המקסימום של המינימום?
מכונית עירונית קטנה שמסמנת X על העיצוב המיושן של המתחרות.
את הטויוטה אייגו החדשה, אספתי ללא הגדרה ברורה עבורי, מי קהל היעד ומה תת הקטגוריה המדויקת. היה ברור לי שמדובר במכונית מיני חסכונית, אבל לא ממש החלטתי תחת איזו דמות, אני צריך לבחון את המכונית. בדרך כלל די ברור לי מי הם הרוכשים ומתוך כך אני יכול לבנות לעצמי סדר יום ולהחליט על פעילויות חשובות יותר או פחות. הפעם, די זרמתי...
התחלתי בנסיעה עירונית ומהר מאוד הבנתי, שהצד החזק מאוד של העירונית הזאת, הוא הנראות. בסכימת הצביעה הכחולה לבנה, בלטה המכונית והעלתה חיוכים רבים סביבה. למרות שמה הנבנה מצמד המילים I Go, הבנתי שאם לא אנהג בסבלנות, לא אגיע לשום מקום. אבל הסבלנות ביפנית החייכנית, משתלמת- לפחות כשמחשבים את עלויות הדלק.
למכונית העירונית, מנוע 3 צילינדרים קטן וחסכוני, המבוסס על טכנולוגיה של השותפה הצרפתית. המנוע חלש אומנם, כיאה למכונית עירונית, אך מצטיין בפעולה חלקה וחסרת רעידות. הספק המנוע תוכנן לשיא של 63 כ"ס כדי לעמוד בתקנות המחמירות למכוניות עירוניות וליהנות מהקלות במיסוי. מכיוון שכך, לא תוכנן מעולם לביצועים ולמהירות גבוהה. למרות זאת, הצלחתי לבלות במחיצת האייגו, גם בנסיעות בין עירוניות ארוכות (כל עוד לא דרשתי ממנה לעקוף או להתנהג כמשפחתית קטנה).
בגזרת הילדים מצאתי פער בין הפרמטרים שצוברים נקודות מבחינת ההורה, לאלו הנחשבים אצל הקטנטנים. כהורה לשניים, סבלתי קשות מהמרווח הפנימי באזור הילדים. התקנת מושב תינוק עם בסיס איזופיקס גדול ומאסיבי, חייב את הזזת מושב הנוסע כמעט עד לסוף מהלך המסילה. בוסטר לילד גדול יותר, נכנס ללא בעיה, אבל בעיטות קלות ותחושות לא נעימות בגב הנהג, הפכו לחלק בלתי נפרד מהחוויה. גם תא המטען, לא הספיק לעגלה ותיק טיולים בינוני. מצאתי את עצמי מתמרן ומוותר על פריטים חיוניים.
הילדים, לעומת זאת, האבו מאות את האייגו. החזית המחויכת ושלל דיפוני הפלסטיק החלל הנוסעים, נעמו להם מאוד. כמובן שלממדי המכונית היתה חשיבות בתחושת הביתיות של הילדים- הכל באייגו בהישג יד. החסרון היחיד, מבחינת בני (6), היעדר חלון אמתי כלשונו. החלונות האחוריים, לא נגללים כלפי מטה וניתן רק להסיתם קלות כלפי חוץ.
ההיסטוריה של הטויוטה אייגו
המכונית העירונית המגיעה לישראל, החלה כפרויקט משותף בין חברת טויוטה היפנית ו- PSA הצרפתית, יצרנית מכוניות פג' וסיטרואן. בניגוד לדעה הרווחת בארץ ולסיפורים רבים ברשתות החברתיות, טויוטה לא רוכשת מכוניות מהחברה הצרפתית ומדביקה מלפנים את הסמל הכל כך מוערך. למעשה, כל מכוניות האייגו (כמו גם אחיותיהן הצרפתיות ה- C1, ה-107 ומחליפתה ה- 108), מיוצרות בצ'כיה ע"י חברת TPSA, מפעל בבעלות משותפת של שתי החברות.
האייגו הראשונה, שווקה החל מהשנה 2005 עם מנוע 1.0 ליטר בנזין בן 3 צילינדרים ומנוע דיזל בנפח 1.4 ליטרים שזכה להצלחה באירופה. המקביל למתיחת הפנים הראשונה של הדגם, בשנת 2009, קבע מארק טרוגליה, פעלולן תכנית הרכב הבריטית פיפת'-גיר, שיא גינס באמצעותה. במהלך הפעלול, ביצע הפעלולן לופ המחקה את פעלולי מכוניות הצעצוע הוט-ווילז.
בשנת 2014, שנתיים לפני סוף דרכו של הדור הראשון, זכתה האייגו למתיחת פנים נוספת. השינוי העיקרי הנראה לעין, היה באזור הפגושים, מלפנים ומאחור. כדי לזהות בקלות אם מדובר במתיחת הפנים הראשונה או השנייה, ניתן פשוט לבחון אם ישנה תאורת יום בתחתית החצאית הקדמית. פס הלדים, הוא הסימן.
את המכונית החדשה, בה נהגתי, החלו לייצר בשנת 2014 וזו הגיע לארץ כדגם 2016. שיפור המראה, בולט לעין. כיאה למכונית עירונית, הקפידו על הגדלת מוטיב האות X בחזית המכונית. שילובי צבעים ססגוניים ומגוון רחב של סכמות צביעה, הם חלק מהאמירה של טויוטה בבידול האייגו מאחיותיה.
מסקנות וסיכום
האייגו היא מכונית עירונית האמורה לשמש צעירים שרוצים לבלוט בעיר. משפחה צעירה, בתחילת דרכה, לא באמת יכולה לקחת בחשבון מכונית כל כך קטנה. תא מטען מיניאטורי ומושב אחורי שמתקשה להכיל סל-קל עם בסיס איזופיקס, מרחיק את הטויוטה מהורים לתינוקות. כרכב שני למשפחה עם ילד שיכול לשבת על בוסטר, יש למכונית מקום. עם עיקר הנסיעות מתרכזות בעיר ויציאות לכבישים מהירים, נדירות, אז המכונית החסכונית בהחלט יכולה להוות פתרון.