KTM דיוק 690, דווקא מאוד מדבר אלי.

מאת אורן קוזלובסקי רביעי, 25 פברואר 2009 00:11

ד.ל.ב מוטורספורט יבואני KTM לישראל, הודיעו על מבצע הורדת מחירים לדגמי ה- 690 של אופנועי היצרן האוסטרי. סיבה מספיק טובה כדי לבחון את אופנוע הכביש המדובר של החברה - הדיוק 690. פחות מ- 90,000 שקלים חדשים ופריסה לתשלומים הופכים את האופנוע, שמגיע עם כל המכלולים הכי נחשקים, לאפשרי מאי פעם. מיתון או סתם יישור קו עם השוק, לא מעניין אותי בכלל, אני יצאתי לבדוק אם ה- Ready to race הזה מדבר אלי.

קודם כל המראה, כמה שהוא מדבר אלי... שחור לבן שמדבר אגרסיבית שוטפת, קווים חדים עם המון אופנוע מלפנים. האגזוז שממוקם מתחת למנוע כדי להוריד ולמרכז את המשקל, מוכר אומנם מאופנועים אחרים, אך משתלב יפה עם הכיסוי פלסטיק מלפניו. זוג פנסים מרושעים למראה ממוקמים אחד מעל השני, עגולים ומשקיפים לפנים. טוב אז המראה לא ממש מדבר, יותר צועק: קדימה, קדימה כבר.

המכלולים קוראים לי ומנסים לדבר אלי... ברמבו, מגורה, וויט - פאוור, על כל רכיב מופיע שם או לוגו של מיטנ היצרנים. כל אחד מהם מנסה להגיד שכאן יש את הטוב ביותר, לא חסכו האוסטרים האלה. כל החלקים מוכנים לתת את החבילה הטובה ביותר שניתן לקבל מאופנוע כזה. וכשהם כולם מדברים ביחד, זאת בעצם שירה שעליה יכול לנצח רק מנוע חזק שיושב לו בבטחה בתוך שילדה טובה, אם הכל יעבוד על הכביש זה מאוד ידבר אלי.

הצליל, אוך כמה שהוא מדבר... מוזיקה של מנוע סינגל - בס בריא ולא עוצמתי מידי. מגרגר מההתנעה ומתגבר תוך כדי סיבוב המצערת. תן בגז האופנוע הזה אומר, תן יותר הוא דורש בהחלטיות ואז הוא צועק: אל תפסיק. לא שאפשר לשמוע משהוא מעל 100 קמ"ש - אין בכלל מיגון רוח והרעש... חגיגה לאוזניים, מזל שהמציאו את אטמי האוזנים.

באופן מפתיע גם הישיבה על הדיוק מדברת אלי... ציפיתי למושב קשה וצר שמזכיר את הסופרמוטו של החברה והופתעתי עד כדי כך שהזמנתי את זוגתי לרכיבה משותפת של 55 ק"מ. הרגליות רחבות ונוחות, לא ממקמות את הרגלים ממש מתחת לרוכב ורגליות המורכב מאפשרות תמיכה עם כריות כף הרגל. ברוב המקרים אין דרמות והתחות מיותרות של היושב מאחור אל הרוכב הקרבי שנמצא כל הזמן במין עירנות גופנית שדורשת מצב נפשי קרבי ונבזי, במיוחדש בתוך העיר - מצב נפשי שמאוד מדבר אלי.

ההילוכים של הדיוק 690 מנסים לדבר אלי... ההילוכים מאוד ארוכים וביחד עם המשקל הנוסף מלפנים, ממש מתבקש לזנק באגרסיביות ולהרגיש את החלק הקדמי נעשה קליל ואת ההיגוי נעלם. בתוך העיר הייתי צריך לרסן את עצמי כל פעם מחדש, העברת הילוכים שמושכת כל הילוך יותר גבוה ומאוחר ממה שאני רגיל באופנוע בעל צילינדר בודד מכניסה אותי לאטרף שמזמן רק סכנה ולא מבשר טובות. מחוץ לעיר זה ממש נחמד לשייט על 130 קמ"ש ולגלות פתאום שיש עוד הילוכים.

השלדה הזאת ממש מדברת אלי... קודם כל מבחינת המראה, הצינורות החשופים תמיד עושים לי את זה. אחר כך על הכביש, מסבך הצינורות הזה עובד ועובד טוב. עם הצמיגים הנכונים והמשקל הנכון, אפילו בכביש מפותל, במהירות שבה ציפיתי לנענועי ראש ואיתות מהגלגל הקדמי שצריך להוריד מהירות, הכל דפק כמו שעון והיציבות הרגישה כל כך בטוחה וטובה.

ההתנהגות מאוד מדברת אלי... יופי של כח זמין, בלמים מדהימים ורגישים ושליטה קלה ולא מפחידה. פתיחה טובה של הגז בסיבוב והגלגל האחורי מחליק את עצמו כאילו הייתי מקצוען שכל חייו התאמן על מסלולים ומגרשים סגורים. אם לא עניין הרוח שמתיש את הגוף בכבישים מהירים, לא הייתי מצליח לחשוב על משהו רע שאפשר לייחס לאופנוע. הנאה בדיוק במידה הנכונה, בלי הגזמות ובלי להיות קיצוני ותובעני מידי.

המספרים היבשים מדברים אלי... צילינדר אחד, רכיבה נוחה גם בשניים, שישה הילוכים ו- 145 קילוגרם. 65 סוסים וזמינות כח גבוהה, כמעט 7 קג"מ. גובה שפוי שמאפשר גם לנמוכי קומה להרגיש מאוד נוח על המושב ומהירות שיוט שלא צריך להזכיר (צריך רק להתכופך ולברוח מהרוח). האופנוע לא מדבר לרוכבי כביש ספורטיביים והוא גם לא קיצוני כמו אופנועי הסופרמוטו של KTM. עם כל האטרף שהדיוק מציע הוא עדיין נוח ושימושי מכל KTM אחר שתראו באולם התצוגה. למספרים האלה התווסף עכשיו מחיר קצת יותר נוח - לא לכולם כמובן, אבל בהחלט הנחה שמקלה על ההחלטה למי שישב על הגדר וחשב בכיוון.

צילם: חיים יפים ברבלט

פונזי- השחקן הנרי ווינקלר, לא ידע לרכב על אופנוע