KTM אדוונצ'ר, החוויה הטוטאלית

מאת שי וילק ראשון, 20 יוני 2010 22:20

שיתוף

לפני כמה ימים קיבלתי טלפון מהעורך, "שי, צריך לבחון את ה- KTM אדוונצ'ר 990" אני מנסה לשמור על קול אדיש, למה לא אני פולט בזמן שאני כבר מדמיין את עצמי חורש את המדינה לאורכה ולרוחבה בכל דרך אפשרית, אספלט או שטח ומייד חיוך רחב נפרש על פני.  לא עברות 30 שניות וטלפון קצר לנציג היבואן הבטיח לי את האדוונצ'ר לסופ"ש, זה הזמן לומר שאני ממש אבל ממש אוהב את העבודה הזאת.

ברחתי מהמשרד והגעתי אל פתח הסוכנות, שם כבר ממתין לו האדוונצ'ר לבוש בתלבושת האוסטרית המוכרת, כתום. פאאק הוא ממש כתום אני חושב לעצמי, זה הזמן לגילוי נאות קטן שכן אני עצמי רוכב על כלי מתוצרת KTM. בכלי הפרטי שלי אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה להחליף את התלבושת המסורתית הכתומה בתלבושת סקסית ושחורה, במקרה של האדוונצ'ר החליפה החלופית היא לבנה והרבה יותר מרשימה, יש לציין. אך האדוונצ'ר נראה מרשים גם בכתום המקורי ובמהלך הסופ"ש הכתום "גדל עלי" ושימש כתפאורה טבעית ומרשימה.

כמו תמיד פתחתי בסיבוב הכרות מסביב לכלי, מאחור נראים צמד האגזוזים הלקוחים מה990SM, מושב ארוך ורחב שבהמשך התגלה כלא פחות ממצוין.האדוונצ'ר מצויד גם בתא אחסון למסמכים או ארנק שניתן לנעילה, בהחלט פיצ'ר שימושי, הכידון עבה ורחב ולוח השעונים מוכר מכל סדרת ה690\990. שני מיכלי הדלק מלפנים (בעלי פתחי תדלוק נפרדים) ומסכת החזית משלימים את המראה הגבוה והמוכר שמזריק מחשבות על חציית מדבריות בראלי כזה או אחר. מבט לעבר הבלמים מגלה מערכת בלימה של ברמבו וחיישן קטן שמסגיר את קיומה של מערכת הABS שמגיעה כסטנדרט בגרסה הרגילה.

הנפתי את הרגל מעל למושב והפלא ופלא, הוא יותר נמוך מהSMC הפרטי שלי (ממש חוכמה גדולה), גם בעלי גובה ממוצע כמוני יגיעו עם 2 הרגלים בבטחה לקרקע. תנוחת הרכיבה נהדרת,הרגלים מתמקמות בטבעיות על הרגליות והידים עולות מעלה אל הכידון הרחב ללא זכר של רכינה קדימה. הברכיים מתחברות בטבעיות אל מיכלי הדלק ומספקים חביקה נוחה וטבעית. בהמשך גיליתי שתנוחת הרכיבה יחד עם המושב מאפשרת רכיבה של מאות קילומטרים ברציפות ללא תלונות וכאבים מצד הרוכב וגם מצד המורכבת (החברה דרשה לציין שהיה לה נוח מאוד על גבי האדוונצ'ר וכשהבוס דורש...).

כבר בתחילת הרכיבה האדוונצ'ר התגלה כפרטנר מעולה לסבך העירוני. תנוחה זקופה, כלי גבוה, זווית צידוד מרשימה ומתלים ארוכים שנועדו לחצות את הסהרה ויודעים להתמודד גם עם מדבריות מע"צ, מאפשרים את צליחת גוש דן בקלות ובנינוחות. המנוע מגרגר לו בצליל מלא באס ושחרור מצמד (החלק והמדויק) והאדוונצ'ר יוצא מהמקום בצורה מרשימה שרק מתגברת בזמן שמחט הסל"ד האנלוגית טסה לה במעלה הסקאלה. למרות משקף הפלסטיק הגבוה מלפנים אני מגלה שרעשי הרוח לא חומקים גם במהירויות חוקיות, אומנם הרוכב לא סובל מהרוח עצמה אך הרעש מציק, מזל שהאדוונצ'ר משדל אותך לצאת מהטווח הזה ובמהרה.

מתוך כבוד למקורות האדוונצ'ר דאגתי מראש להצטרף לטיול שטח (תודה נדרשת לשוקי גיבור מקבוצת אופנועני ישראל על ההובלה וההדרכה). יום שישי בשעות הבוקר המוקדמות (טוב, לא כאלה מוקדמות אבל ראבק, יום שישי...) הגעתי לנקודת המפגש והתחלתי להכין את עצמי נפשית, זה הזמן לציין שאני לא מחובבי האבק ובמספר הפעמים הבודדות שכן עשיתי את המעשה המטופש הזה סיימתי על הרצפה, ניסיון העבר גרם לי לחשוש שכן האדוונצ'ר אומנם קליל יחסית למתחריו אך עדין מדובר במעל ל- 200 קילו. תדריך קצר ויצאנו אל מרחבי תל חדיד. בשבילים המהירים התחלתי להבין את מהוות האדוונצ'ר- הוא מאפשר לך לצאת אל הרפתקאות בשטח ודואג שלא תבחין כלל שאתה לא על אספלט. במספר מאוד מועט של קילומטרים הצליח האופנוע לנטוע בי בטחון מלא ואני בתמורה אפשרתי לו לחלץ את סוסיו והמהירות עלתה משמעותית ללא שמץ של פגיעה בבטחון.

אחרי פרק השבילים הגיע החלק הטכני בשטח, כאן שוקי המליץ לי לכבות את מערכת הABS. בשטח ירידות עם דרדרת אינן מאפשרות מגע עם משטח רציף, מערכת הABS תכנס לפעולה מוקדם מאוד ויכולת הבלימה תפגע- בעיה המשותפת לכלל מערכות הABS בשטח. כאן עבדכם הנאמן יצא חומוס כי פשוט שכחתי לשאול כיצד מנטרלים את המערכת (לחיצה ארוכה על הכפתור התחתון בלוח השעונים למי שזוכר לשאול).

לאחר שהמוביל ירד ואני סיימתי עם ההיפרונטילציה ניסיתי לדרבן את עצמי ונעמדתי בתחילת הירידה, כביתי מנוע (כי לא שאלתי כיצד לנטרל את מערכת הABS ותאמינו לי שזאת ירידה שאתם לא רוצים לגלות שאין לכם בלמים בה), והתחלתי לדחוף את עצמי לכיוון התהום ממלמל שמע ישראל. רק התחלתי להתדרדר מטה אל התהום והופ, נמצאתי למטה. ירדתי מקטום והמתנתי לשאר החבורה, מביט אל האדוונצ'ר והוא מצידו החזיר מבט של "תגדל כבר זוג...", אז גידלתי. האדוונצ'ר דאג להראות לי כמה זה פשוט כשאני לא צורח כמו נמושה.

בהמשך מסע ההיכרות, נחתה עלי רוח ההרפתקנות ובהשראת האדוונצ'ר הערתי את החברה בבוקר שבת: קומי יוצאים לטייל. בלי מסלול מתוכנן ובלי אף דאגה עלינו על הכלי ודהרנו דרומה על האספלט החם. שיוט בזוג מעולם לא היה נוח יותר שכן שני הרוכבים יושבים זקופים ונינוחים. עצירה קצרה בקריית גת ומשם הבטחון שהאדוונצ'ר נטע בי ביום שלפני הובילו אל עבר שבילי הדרום, בשטח, בהרכבה... ואני רק  לפני יומיים שקשקתי למראה טיפת עפר בצידי הכביש. עשרות קילומטרים בשטח שהובילו לשממה מוחלטת ואנחנו עצרנו להפסקת שתיה. הבטנו סביב, באמצע שום מקום, רק שדות והרים ברקע. היא אני והאדוונצ'ר, איזו חוויה משכרת חושים.

אז איך הוא על האספלט? הרהרתי, יצאנו מהשטח ודהרנו אל עבר מעוז משחיזי הברכיות. הכידון הרחב ותנוחת הרכיבה מאפשרים להוריד את האופנוע בקלות מרשימה ל זוויות השמורות ל- Rים למניהם. למרות גדלו המאסיבי ומשקלו הכבד האדוונצ'ר פולט קולת של אושר מצמד האגזוזים כאשר המנוע הבשרני מוציא אותך מעוד מפיתול בכביש, מצאתי את עצמי רוכב בקצב ספורטיבי, בקלות מרשימה וללא מאמץ, רק כאשר החברה סמנה לי לעצור לארוחת הבוקר שמתי לב שאת הקצב המרשים הזה השגנו בהרכבה. חתכנו מיידית לאחד השבילים טיפסנו על אחד ההרים לארוחת בוקר בנוף פסטורלי לחלוטין.  אני לא יודע איך KTM עשו את זה אבל הם הצליחו לספק כלי רכב שיכול לחצות מדבריות ולתת לך להנות מהשממה ומיד לאחר מכן ללחך רגליות בקצבים לא הגיוניים בעליל על אספלט, פשוט גאוני.

בדרך חזרה מהרי ירושלים מצאתי את עצמי מהרהר במה שהספקנו- ירדנו דרומה על האספלט, טיילנו עשרות קילומטרים בשטח ונחשפנו למראות ששמורים בדרך כלל למילואים בשטח. הרבצנו סשנים בבר גיורה ונס הרים וטיפסנו על איזה הר לארוחת בוקר בנוף שבשקט יכול להיות באיזה מדינה אירופאית. על כל זה חשבתי בזמן שדהרנו במהירות הביתה. את כל זה האדוונצ'ר ביצע בהרכבה ובנוחות מקסימאלית וזאת רבותי היא גדולתם של דושים גדולים בכלל ושל האדוונצ'ר בפרט.

זאת בהחלט שורת הסיכום לאחר סוף שבוע ומאות קילומטרים על אוכף הKTM אדוונצ'ר 990. היכולת לבצע מה שבא לך, מתי שבא לך ואיך שבא לך היא גדולתו של אופנוע המדהים הזה. הוא הציג יכולות מעולות בכל אחד מהתחומים שהוא התבקש לבצע: שטח, תיור, התגרזנות בכביש ואת שלל האפשרויות הוא יבצע גם בהרכבה אם רק תחפוץ ולאורך מאות קילומטרים. האדוונצ'ר בהחלט זכאי לשמו שכן הוא הרפתקאה במלא מובן המילה. עם תג מחיר של 140 אלף שקלים הוא ממותג באמצע סקאלת המחירים לעומות מתחריו אך הוא גם מציג בפניך חוויות ושלל אפשרויות שבהחלט מציבות אותו גבוה ברשימת המשאלות האישית שלי.

צילום: מיכל דהן, אורה דירקטור

מעיל האופנוענים הומצא בשנת 1928 בניו יורק ע"י חברת Schott, אך פרץ לתודעה רק בשנת 1958 בזכות השחקן מרלון ברנדו.