BMW F800GS מסיר חלודה בווארי

מאת קנגל חמישי, 16 אפריל 2009 21:19

"תשמע אורן. אני בחופש כמעט עד סוף החודש. אין לי אופנוע עד אז, לא רכבתי כבר תקופה ארוכה, אני חייב להוריד חלודה, הדרך הטובה ביותר להורדת חלודה זה לכסות אותה באבק אז תארגן משהו, בשביל מה אני כותב לך לאתר? יאללה זוז!!". כמה ימים אחר כך אני מקבל טלפון מאורן שמודיע לי חגיגית - יש לי בימר לרכיבה בימים שני ושלישי. שמח וטוב לב, לאחר איסוף הפרטים, הודעתי לטלי, זוגתי, כי אני אצטרך טרמפ ל"קמור" בפתח תקווה כדי שאוכל לאסוף אופנוע. טלי קיבלה מבט מזוגג ושאלה עם חצי חיוך "תגיד, זה אופנוע שאפשר להרכיב עליו?". למודת ניסיון מהקטום הפרטי שלי, היא יודעת שלא על כל אופנוע יש מקום לשניים. עניתי לה שהמושב האחורי מחכה רק לה וכך הפכנו יומיים של רכיבת סולו עם חברים ליום של רכיבת סולו בסולו ויום של רכיבת טנדם אינטימית לחיזוק הקשר בינינו.

יום לפני האיסוף אני מכניס את הרכב לטיפול קטן במוסך ומרים טלפון לירון גולדשטיין מקמור על מנת לתאם את שעת האיסוף. לא ציפיתי לבלבול בתאריכים... ירון אמר לי להגיע באותו יום, כלומר יום א', לאסוף את הבמבי ואני נכנסתי לאמוק של סידורים, ארגונים ואריזות כי הייתי צריך גם לקחת את שי הקטנה איתנו. לאחר נסיעה מורטת עצבים בתוך כל פקקי חול המועד, הגעתי לסוכנות והכלי לא היה שם. טלפון לירון מבהיר כי הוא יצא איתו לסידור ויחזור תוך 20 דק' גג. כשהבמבי הגיע, מיד נמרח לי חיוך על הפנים. הוא בדיוק בצבע הנכון, צהוב-שחור, כמו ה- K1 שהפוסטר שלו התנוסס על דלת החדר שלי לפני כמה שנים טובות והיה מושא חלומותיי הרטובים. הסבר קצר על המערכות, התנצלות קלה שלא הורכבו צמיגי שטח והנה אני על ה BMW F800GS.

ידית המצמד זה ימין או שמאל? החלודה כנראה בהחלט משפיעה. אני יושב על כלי גבוה יחסית, עליו מורכב הכיסא הבינוני בין שלוש אופציות הגובה ומצליח להגיע עם רגל אחת בבטחה לאספלט. בוהה בסידור הבווארי המוזר של כפתורי התפעול ומקווה שאצליח לזכור מה זה מה. אני משחק עם כפתור המידע סתם כדי לראות את התצוגה מתחלפת למרות שלבסוף מצאתי אותו יעיל במיוחד בענייני צריכת הדלק ומספר הק"מ המשוער עד התדלוק הבא. יציאה מפתח תקווה. המטרה הראשונית הייתה להגיע הביתה על מנת להחליף את ציוד רכיבת הכביש בציוד רכיבת שטח. אבל לפני כן, אני חייב לבדוק קצת את העניינים. מסתבר כי זו הייתה טעות. לא טעות רעה אלא טובה. ההתנהלות שלי על כביש חוצה שומרון במגמה לכיוון הבית, קיבלה מייד תפנית עם סיבוב יד ימין. מחלף קסם, בו הייתי אמור לרדת, חלף כלא היה ואני ממשיך הלאה לכיוון אריאל. בדיקה זריזה של "כמה סוגרת" ואני מבסוט מהספרות שהמחוג מצביע עליהן. שיוט מהיר על כביש כמעט ריק ואני מרגיש כי החלודה של לפני חצי שעה הולכת ומצטחצחת, הכלי יציב על הכביש, צמיגי הברידג'סטון מצמידים אותו לאספלט ואני מחפש סיבובים. עצירה ראשונה מול ש.ג. צבאי בשום מקום. כשהחייל המנומנם יוצא אליי, אני מסמן לו שאני רק שותה וזז.

מזל שהיו לי מים, שלא יפלוט עליי כדור. עכשיו הייתה לי האפשרות להסתכל קצת יותר. עיצוב בימרי מוצהר, לא ניתן לטעות ולחשוב בטעות כי זה כלי אחר. הריתוכים המדויקים, חלקי הפלסטיק שיושבים בתיאום, כפתורי מגע איכותיים, צג קריא וברור גם עם שמש ישירה בהחלט עושים את זה. מיגון הרוח החליפי של ג'יוי, פחות הרשים אותי. אמנם הוא יעיל אולם במהירויות גבוהות מערבולות אויר קשקשו לי קצת על הקסדה. במהירויות שיוט, הוא בהחלט מייצר מיגון יעיל גם נגד רוח וגם נגד קאמיקאזות מעופפים. סיימתי לשתות, אטמי אוזניים, כפפות, קסדה ויאללה מניעים. המגמה - הביתה, אבל זה לא ממש יצא לפועל. נכון שהתחלתי לחזור לכיוון אבל לא הצלחתי למשוך הלאה אל הבית בדרך הקצרה והמהירה ביותר. הדרך הביתה התארכה, מאוד. מצאתי את כל הדרכים הכי נטושות וארוכות על מנת שאוכל להמשיך לרכב עוד קצת. אפילו השיחה שלי עם טלי בצהרי יום מאוחרים שבהם התלוננתי כי חם לי, אני רעב, המנוע זורק חום על הרגליים ואלו מתבשלות לי במגפיים, נשכחה מיד עם פתיחת הגז הראשונה.

במקום להגיע הביתה, הגעתי אל מקום העבודה של שחרול. לחץ החג לא אפשר לו להזיל ריר על הבמבי אבל לפחות פגשתי את אבי במקום ואבי הוא צלם א-א. מיד הוא סונג'ר לטובת סשן צילומים שמהם אתם יכולים ליהנות בגלריה המצורפת. הביתה אני כבר לא אגיע ולכן החלטתי להיכנס לשבילונים עם ציוד הכביש, מקסימום נארגן פינוי מוטס. הצירוף של שבילים באזור שאני לא מכיר כל כך טוב, צמיגי כביש על בהמה ששוקלת 180 ק"ג ומספר כ"א שלי שיושב בסוכנות "קמור" הובילו לרכיבה שקולה ואיטית משהו. דווקא שם הבמבי לא הרגיש לי טוב, כאילו שההזרקה שלו לא אוהבת הילוכים נמוכים וחוסר אחיזה. פתיחת / סגירת גז קצת אלימות לטעמי בקטעים אלו, אבל שוב, יכול להיות שהשילוב של חוסר הכרות, כ"א וחלודה, תרמו למשוואה. מרביצים תמונות ויאללה, עכשיו באמת הביתה. לא יכולתי להתאפק וחתכתי לבית דרך השטח ובאמת, מהילוך שלישי ומעלה בשבילים אותם אני כבר מכיר, הכלי החל להמריא, איבודי אחיזה קטנים בגלל הצמיגים רק הוסיפו לששון והשמחה ואני יצאתי מזיע אך מרוצה. רק בשעה שבע בערב חזרתי הביתה. בחנייה ליד הבית, נזכרתי שאחד השכנים ביקש שאגיע עם האופנוע כי הוא רוצה לראות אותו והמשכתי אליו. מזל. מזל שעצרתי אצלו. הוא בדיוק עשה על האש ואני הרי נטול מזון משעות הבוקר המאוחרות. בליסה של בשר והסברים על האופנוע תוך ניגוב סימני ריר למיניהם והנה הגיע השעה לאסוף את טלי. פה מסתיים פרק יום א'.

הכלי חנה בחצר של הבית, תחת הפרגולה, קשור, מוזעק ומוסתר מעיניים בולשות.  טלי ואני הקצנו יקיצה טבעית והחלטנו ללכת על טיול ספונטאני, לאן שישא אותנו הבימר השחור-צהוב. הרכיבה כללה ברוב רובה כבישים קטנים ומפותלים, אזור בית גוברין ולכיש עם פריחה מטורפת של כלניות ופרחים נוספים, משולבת ברכיבה רגועה אך החלטית, הביאה אותנו לביקור בתל לכיש. רכיבת שבילים קצרה בזוג וביקור במפעל של "ענבי טלי" שלצערנו היה סגור. המשך רכיבה לכיוון דרום כשאני משתדל לבצע העברות הילוכים חלקות ופתיחות גז עדינות מכיוון שאין לטלי על מה להישען (היא רגילה לארגז שבד"כ מחובר לאופנוע). זה לא מנע מאיתנו ליהנות בפיתולים כאילו מדובר על אופנוע תיור ולא דו"ש שמנמן. רכבנו כמעט ברציפות ארבע שעות, אני כבר הייתי מיובש ממעל ל- 300 ק"מ שעשיתי ביום הראשון, טלי דווקא הייתה די רעננה, אך בגלל חוסר רכיבות רציני, החלו השרירים לומר די. למרות זאת, בכל עצירה קלה כששאלתי אם נעצור לנוח נעניתי בנדנוד הקסדה וסימון להמשך תנועה. סיבוב שביום רגיל הייתי מסיים בשעה, נמשך לו לתוך כבישים עלומים. מצאתי כי ה- BMW F800GS הוא אחלה פרטנר לרכיבה בסולו ובשניים, במוד רגוע או חוליגני, שבילים או אספלט. מעין אול ראנר מגניב שיש לו ידיות מחוממות וסמל של פרופלור כחול-לבן.

הכלי היה צריך לחזור לסוכנות עד שעה שתיים, השעה אחת ועשרים. אני בדרך להחזיר את טלי אל הוריה, שם היא אמורה לאסוף את שי הקטנה, לבוא להעמיס אותי מפתח תקווה ומשם הביתה, מקלחת, אוכל והתפרקות על המיטה. תיפוף קל על הכתף שלי כשלושה רמזורים לפני שאני פורק את המורכבת שלי ועולה לאוויר שאלה נוראית "לקחת את המפתחות של האוטו?"...לא!!! הלא יאומן קרה. אין מפתחות, הם בבית, מרחק של 70 ק"מ מכאן. בלית ברירה מצאתי את עצמי מחזיר את האופנוע, מחכה לאביה של טלי שיבוא לאסוף אותי, מוריד אותו בבית, נוסע למושב, חוזר לת"א, מחליף רכבים וחוזר הביתה. רק החלק הזה הוסיף לי מעל ל- 200 ק"מ לארסנל, בלי להחשיב כלל את ימים א' וב'. רק לי זה יכול לקרות. המסקנה הברורה היא - לא לשכוח מפתחות!!

רק רכיבות טובות.

קנגל.

צילם: אבי גולדנברג

90% מסוחרי ה-Forex מפסידים את כל כספם בשלושת החודשים הראשונים למסחר