תהיה מבסוט שנולדת לזמנים טובים כאלה

מאת עומרי בנדטי שישי, 06 מרץ 2009 10:41

שיתוף

יש ימים כאלה שאתה מבסוט שנולדת איפה שנולדת, ושהחיים הובילו אותך בדרך הנכונה לאיפה שאתה עומד. היום הוא יום כזה. אני קם ב- 5 בבוקר, נוסע לאולפן של תכנית הבוקר ומקבל 9 דקות שלמות להסביר מה הולך להיות באירוע היום, איך מתאמנים, איך בונים אופנוע במיוחד בשביל מופעי פעלולים וכמה קשה למצוא מספיק משוגעים לדבר כדי להרים אירוע מופע פעלולים. יש ספונסרים, דוכנים של כל היבואנים החשובים שמציעים גרסת "מופע פעלולים 2009" לאופנוע המוביל שלהם בהנחה במיוחד ליום האירוע, יש אוירה של משהו חדש באוויר. בערב יגיעו אולי 30 אלף אנשים ויפרסו על שני יציעים ענקיים מסביב למגרש אספלט חדש ונקי בגודל חצי מגרש כדורגל. השופטים הובאו במיוחד מארה"ב כי הרי צריך מומחים כדי לשפוט במופע פעלולים וכאלה אין עדין בארץ שלנו, שזה לה המופע הראשון מסוגו.

בסביבות 10 וחצי אני נוסע הביתה ומעמיס על הטנדר את אופנוע המשפוצר שלי ואת אופנוע הטריאל בשביל חלק ב' של המופע, מגיע כעבור שעתיים לאצטדיון במודיעין, עולה על ציוד רכיבה ועולה על המגרש להתאמן. עקרונית, אסור לעלות על המגרש ביום האירוע לפני התחרות אבל למי שארגן את כל האירוע הזה ומגיע מספיק מוקדם - יש זכויות יתר, אנחנו עדיין בישראל ויודעים ליהנות פה מקומבינה או שתיים... החבר'ה מ"סופרמוטו מרכז" מגיעים רק ב- 16:00 אחרי ארוחת צהרים ומנוחה, אני לא מרשה להם לעלות על המסלול כי השופטים הגיעו כבר ומבחינתם זאת פסילה אוטומטית למי שרוכב לפני האירוע.

יושבים כולם ומקשקשים, לובשים את החולצות עם הלוגו של הספונסר, כל אחד לפי מי שתרם לו או לאופנוע, פורסים את האופנועים בשורה יפה בפיטס ומחכים לשאר המתחרים שיגיעו. ב- 18:00 מתחיל התדריך ובו מוסברים החוקים על ידי השופטים. ב- 19:00 מפסיקים הויכוחים כשידם של השופטים על העליונה - בכל זאת רצינו שזה יהיה בול כמו ארה"ב ואין פשרות בחוקים. מספר מתמודדים מצומצם נפסל כי האופנוע שלהם לא עומד בתנאי הבוחנים הטכנים. כנראה שיהיו על זה ויכוחים בפורומים השונים אבל אין מה לעשות. כשמארגנים אירוע ברמה בין לאומית אין מקום לפשרות.

ב- 21:00 הקהל כבר גדוש ביציעים והרטט מתחיל לעבור בגוף. אני לא יודע לכמה מכם יצא להגיע למגבלות השליטה באופנוע כששלושים אלף צופים מסתכלים עליך ומחכים שתרשים אותם. זה מאוד מלחיץ. כמובן שערוצי הספורט מצלמים ואם טעית - החבר'ה לא יתנו לך לשכוח את זה... יצאתי מספר 12 בהגרלה, מה שנותן לי מספיק זמן להכנס ללחץ אמיתי ולראות את החבר'ה שלפניי משתגעים על המסלול. יש פה כמה אנשים שיודעים לתת הופעה לקהל, וכמה שנכנעו ללחץ והתרסקו בווילי \ סטופי ושאר תרגילים שדורשים ריכוז שקשה להגיע אליו עם כל כך הרבה עיניים בוחנות מסביב.

רגע לפני שמתחילה התחרות  עצמה, הכרוז מפתיע את כל מי שהיה שם (חוץ ממארגני האירוע, ואני ביניהם) וצועק בקול גדול: "גבירותי ורבותיי, אני גאה לפתוח את תחרות ה- FREE STYLE הראשונה בישראל במופע ראווה של.... יחידת האופנוענים של משטרת ישראל!" שקט שרר במקום, המתחרים היו בהלם וחשבו שסוגרים להם את האירוע ברגע האחרון (כמו שקורה במרוצים לא חוקיים שהיו עד שאישרו את חוק הספורט המוטורי החודש) ולמרכז המגרש נכנסו ברכיבת מבנה 10 אופנועים משטרתיים רכובים ע"י שוטרים בחליפות רכיבה מעור לבן עם כיתוב "משטרת ישראל" בשחור. האות ניתן והם החלו במופע רכיבה במבנה שלא נראה בארץ. מעגלים מסתחררים כמו ספירלה, מערבולות, איקסים וכו'.

המסתכל מרחוק יכול להתבלבל ולחשוב שהוא בלאס וגאס ומה שהוא רואה זה דילר שמערבב חפיסת קלפים... לאחר כשלוש דקות של רכיבת המבנה, השוטרים נעמדו בצידי המגרש. קול סירנה חזק פילח את המגרש תוך שאופנוע שחור נכנס בווילי ואחריו שני אופנועי משטרה עם אורות וסירנות. האופנוע השחור ושני השוטרים שמאחוריו החלו ב"מרדף" בין המכשולים תוך הפגנת ביצועי רכיבה מרשימים ביותר. לאחר המרדף הם החלו במופע וויליז והחלקות זנב קצר, האופנוען השחור נחסם ע"י שני אופנועי המשטרה, ירד על ברכיו והרים ידיים.

הוא "נעצר" על ידי שני השוטרים. ניידת של מתנ"א נכנסה ונעצרה לידם בחריקת בלמים ה"פושע"הוכנס לתוכה והניידת נסעה החוצה, כשכל האופנוענים אחריה. לאחר כמה שניות שני האופנועים של מתנ"א חזרו כשה"פושע" מורכב על ידי אחד מהם, הם עצרו ליד האופנוע השחור והוא עלה עליו. הפושע ושני השוטרים יצאו מהאולם בווילי ארוך ומרשים לקול תשואות הקהל. אין ספק, הספורט המוטורי הוא של כולנו, גם שוטרים אוהבים חוליגניות. עובדה, אחד מהשוטרים מהמופע הוא גם מתחרה רשמי במופע היום...

הגיע הזמן שלי לעלות ואני כבר מותש לפני שהתחלתי אפילו. נערות המשקאות הרשמי כבר התייאשו ממני ואני מלא קופאין ושאר כימיקלים שאמורים להעיר אותי אבל רק מעלים לי את לחץ הדם. אני מתניע את האופנוע, מניח אותו במרכז המגרש לתשואות הקהל. יורד ממנו והולך להביא את האופנוע השני. מחנה אותו ליד הראשון, תמונה בשביל הספונסר ואני עולה על האופנע הראשון ומתחיל בכמה הקפות חימום לצמיגים ולעצמי.

הקהל שמעודד אותי, ההורים שלי שיושבים שם וכל החברים שסומכים עליי להציג תוצאה - כולם נעלמים מהראש שלי ככל שצליל המנוע והצמיגים גובר ואני מתחיל להכנס לקצב עבודה. כל מה שיש לי בראש הוא הדיוק בקצוות האצבעות על המנופים, והמנוע תופס את כל תשומת הלב שלי. אני מתחיל בווילי לאורך כל המגרש עם רגליים באויר, רגליים על הכידון, מתישב על הכידון ומסיים בסטופי. מתישב בחזרה על המושב ומתחיל בברן אאוט שבסיומו יש את השם שלי כתוב בגומי על האספלט הטרי. הקהל אוהב את זה ואני ממשיך לתת כל מה שיש לי עד שהמספרים האדומים הגדולים על הטיימר מסמנים לי שנגמר הזמן שהוקצה לחלק הראשון שלי במופע.  אני מניח את האופנוע על הרגלית ולוקח את אופנוע הטריאל. נסעתי לחלק של המסלול שבו בנו מכשולים ממכוניות, קוביות בטון, צמיגי טקרטור וכל מה שהצלחנו למצוא מישהו שיתרום...

אני מתחיל לטפס עליהם ולקפוץ מאחד לאחד, הקהל אהב את זה, אני היחיד שהשתמש בחלק הזה של המגרש והיחיד שהפגין ביצועי טריאל בכלל, למרות שפרסמנו בחוקים שמותר. הספרות האדומות מסמנות לי שהגיע הזמן לסיים גם את חלק ב', אני נעמד באמצע המסלול ומקיף בברן אאוט את האופנוע השני, יורד מהאופנוע ומוריד את הקסדה עם הקרניים. סוף סוף אני שומע את הקהל שואג, הם לא ראו מופע כזה בארץ והם רוצים עוד.

בשעה הקרובה כל המתמודדים עולים ומופיעים, חלקם טובים ממני לדעתי אבל אני עשיתי את הכל ואין לי מה להיות לחוץ עכשיו. אני יושב עם החבר'ה ושותה בירה קרה, שוקע בשיחה איתם ופתאום מרגיש ליקוק באוזן. אני לא זוכר שיש לי חברה, מי זאת (אני מקווה שזאת היא ולא הוא!)? אני מסתובב ימינה ומוצא את הכלבה שלי מסתכלת עליי במבט של "אני רוצה קקי ואתה תקום עכשיו!"

יא אללה, חלאס עם החורף הגשום הזה כבר. הייתי יוצא לרכב אבל בסופות כאלה זה ממש בעסה. זה מה שקורה כשמצטבר הצורך לרכב ואתה לא מוציא אותו על האופנוע, אתה חולם אופנועים בארץ הקטנה והמבעסת הזאת. אתה חולם על אירועים ויודע שאי אפשר להגשים אותם כרגע. קמתי והוצאתי את מגי לטיול קקי. אורן ישמח לשמוע על החלום שלי, בטח הוא יכריח אותי לכתוב אותו.

איורים: דנה דואק

מייסד חברת הקסדות אראי, הירוטאקה אראי, היה רוכב פעלולים