ראלי דרך המשי - סיכום ימים ארבע, חמש ושש

מאת טל זהר רביעי, 09 ספטמבר 2009 14:59

שיתוף

הכתב טל זוהר, מבעלי אתר פולגז, מלווה את ראלי דרך המשי. אחת למספר ימים נעלה תקציר מדיווחיו מהשטח.

סיכום היום הרביעי

סוף סוף, לאחר ימים ארוכים בהם עסקה הקבוצה הישראלית בהכנות בלבד, החל ראלי דרך המשי. הסטייג' הראשון הוזנק בשעות הבוקר מקזאן לבוגורוסלאן. הסטייג' החל בקטע קישור בן 90 ק"מ, המשיך בספיישל מדוד בן 141 ק"מ והסתיים בקטע קישור נוסף בן 247 ק"מ. שני הצוותים הישראלים סבלו מבעיות ניווט קלות בתחילת הדרך, אולם אלו נפתרו בהמשך.

הסטייג' הראשון התאפיין בשבילים מהירים, בינות לחלקות חקלאיות, בדומה למוכר לנו מאזור בית קמה. חלקים רבים במסלול היו מאובקים, דבר שהקשה את העקיפות וגרם לביזבוז זמן יקר כל פעם. חבל הארץ בו עברו המתחרים מתאפיין במשקעים רבים והדבר מתבטא בנופים ירוקים, נהרות זורמים וקריאות התפעלות שלא הפסיקו לרגע אחד. צוות הסיוע דיווח על כאבים בולטים בידיים, עקב נפנופי השלום לקהל שלא פסקו לאורך כל היום. קשה לתאר את האהבה והכבוד שמרעיפים התושבים אל משתתפי הראלי - אפשר לסכם זאת בעובדה פשוטה - לא היה תושב אחד שלא עמד בצד הדרך והריע, החל מתינוקות וכלה בזקנים בני שמונים.

לניצן שקל ודובי נוימן, צוות טלפארמה, היתה זו טבילת אש ראשונה כזוג נהג-נווט. אם נדקדק בעובדות, היה זה מרוץ הראלי הראשון אי פעם בו השתתף דובי. כנראה שלניצן יש חוש טוב לגבי הבחור - לאחר ההתברברות הראשונית חזרו השניים אל נקודת ההתחלה ומשם שטפו את המסלול ללא תקלות. בסיום, דובי עידכן כי לקח לו קצת זמן להתאפס על הענינים, אולם מהרגע שהוא השתחרר קצת, העסק זרם והוא אפילו הצליח להנות. ניצן סיפר כי הרכב תיפקד בצורה טובה מאוד. תוואי הדרך הזכיר לו את השבילים המהירים של רמת סירין. הנופים מדהימים, ההרגשה מעולה והוא מצפה לזינוק של מחר.

רז הימן והלל סגל, צוות פוינטר, עברו את טבילת האש הראשונה שלהם לפני מספר שנים ובהתאם - הם פתחו חזק, המשיכו חזק ו....התברברו חזק. קורה לכולם, לא? ההתאפסות לקחה בערך 8 דקות, ובהמשך צוות פוינטר דיווח על מהירות ממוצעת של מעל 100 קמ"ש. למי שלא בענינים - זה מהר, מאוד. הלל מציין את הבחורות היפות שנצפו לאורך כל הדרך, בצידי המסלול, ומעיד על קבלת פנים חמה ביותר. האם גילינו את הסיבה לבירבור? כזכור, הזינוק היום התקיים ללא קשר לתוצאות הפרולוג מאתמול. רז והלל זינקו כמעט אחרונים, בהתאם למספר הצוות שלהם, ונאלצו לעקוף צוותים רבים בתנאי אבק.

קצת מספרים. נאסר אל עטיה היה ראשון המסיימים את הסטייג' הראשון, בזמן של 1:10:15. רז והלל הגיעו 25 דקות -8 שניות מאוחר יותר, תוצאה שמיקמה אותם במקום ה-16 הכללי. בקטגוריה שלהם הם נמצאים במקום ה-6. ניצן ודובי סיימו את הסטייג' בזמן של 2:13:01 והם ממוקמים במקום ה-46 הכללי ו-11 בקטגוריה שלהם.

סיכום היום החמישי

547 ק"מ עברו המתחרים ביומו השני של הראלי, וכששאלתי אותם בסיום איך היה, ענו בפשטות - "מאובק". מסיבה לא ברורה, בחרו המארגנים לערב בין קטגוריות הרכבים והמשאיות, דבר שיצר סיטואציות מסוכנות מאוד ואבק שפשוט אי אפשר לעבור אותו. כמה דקות לפני תחילת הספיישל השני היום, החלפתי מילה עם רז הימן והלל סגל, צוות פוינטר - השניים סיפרו על הספיישל הראשון ואמרו כי מעולם לא הסתכנו בצורה קיצונית כל כך, והכל - עקב האבק.

קטגוריית המשאיות עושה הכל עם התוספת "יותר". הן יותר גדולות, יותר מפחידות, יותר כבדות, לעיתים יותר מהירות, והן מעלות ענן אבק הרבה יותר גדול. אז מה היה לנו שם? כמה משאיות מאוד מהירות, שיצרו פקק תנועה אחריהן וחסמו גם רכבים שבפועל - מהירים מהן.

רז והלל מעדכנים על ספיישל מהיר מאוד וצמצום פערים מיד לאחר ההזנקה. בהמשך, הם נתקעו באבק המשאיות, אולם ניצלו טעות ניווט של אחת מהן לצורך עקיפה. שתי עקיפות נוספות יצטברו בהמשך היום. הפאג'רו הצהוב נסע מאוד מהר היום, וסיים במקום ה-15 הכללי בספיישל הראשון ובמקום ה-14 הכללי בספיישל השני. את ההוכחה לכך שהתוצאות הללו מפתיעות גם ברמה בין לאומית, קיבל הצוות עם ההגעה למחנה הלילה - הבודק הטכני הראשי של ה-FIA ניגש אליהם וביקש לבחון את הרכב ואת קיום הפלומבות במנוע.

לניצן שקל ודובי נוימן, צוות טלפארמה, היה יום פחות מוצלח. 30 ק"מ אחרי הזינוק לספיישל הראשון השניים נקלעו לאבק המשאיות, ומהר מאוד איבדו את דרכם. בסופו של דבר, לכל בירבור יש סיום, אולם הפעם הסיום הגיע מאוד מאוחר. את הספיישל הראשון, כמו גם את השני, סיימו השניים במקום ה-45.

מה היה אצל הצוותים המובילים? נאסר אל עטיה בטוארג מספר 104 סיים את הספיישל הראשון בזמן של 01:05:43. שני הגיע קרלוס סיינז ושלישי מרק מילר, שניהם עם טוארגים גם כן. השלושה שמרו על אותם מיקומים גם בסיום הספיישל השני. בקטגוריית המשאיות, ניצח דה-רוי, צוות 202, את הספיישל הראשון ושאגין, צוות 204, ניצח את הספיישל השני.

סיכום היום השישי

אז מה היה לנו שם בדיוק? ובכן, למען האמת, הפרטים עדיין לא ברורים. למרות הקידמה הטכנולוגית ואמצעי הקשר המתקדמים, בפועל - התקשורת לא תמיד זמינה, וכך היה בעת שניצן שקל ודובי נוימן, צוות טלפארמה, נתקעו בתחילת הספיישל, לפני CP1.

הסמס שהתקבל במשאית הסיוע היה קצר - "לניצן הלך המנוע, הוא תקוע וצריך עזרה". מכאן החלה סידרת פעולות מידיות, בקזחסטן ובישראל, ובסיומן האינפורמציה היתה ברורה יותר - לניצן ודובי היתה תקלה מכנית במנוע, ובעקבותיה הם לא יכלו להמשיך את הספיישל. הקמיון בלה, 'משאית המטאטא' העוברת אחרונה על ציר הראלי, אספה אותם וברגעים אלו היא בדרכה אל מחנה הלילה, יחד עם הרכב התקוע.

בהמשך היום (או הלילה, אם להיות יותר ריאלי), תגיע המשאית ועימה הצוות הישראלי אל המחנה. או אז, הצוות הטכני יכנס לעבודה וישתדל להחזיר את הרכב לכשירות. תחזיקו אצבעות.

ומה קורה עם צוות פויינטר, רז הימן וניצן שקל? ובכן, לדבריהם, בחלקים רבים מהיום, הם היו בטוחים שמדובר במרוץ של מכונות כביסה, ושבדיוק היום הפעילו את כל התוכניות, אחת אחרי השניה. עד כדי כך היה קשה הסטייג הרביעי. הלל, שבעברו איזה מרוץ אחד או שניים, מספר כי מאוד לא מקובל לשלב תוואי כל כך קשה עם מרחק כל כך ארוך - גם לא בדקאר. "במהירויות שלנו, נגיעה קטנה בקוליס ואתה בדרך להתהפכות" מספר הלל, ומציין שהיו כמה כאלו היום...

רז הימן מסווג את היום כמוצלח, מהיר ומסוכן. תוואי השטח היה מפתיע מבחינתו, בהיבט של הריכוז התמידי הנדרש וגם בחד גוניותו. על מנת לשמור על ערנות מקסימאלית במשך שעות רבות, משתמש רז באיזוסטאר אותו הוא מוהל במים הנמצאים בקאמל בק שלו. האחריות לכך שהוא ישתה בפועל מופקדת בידיו של הלל. מהצד שני, שניהם משתדלים שלא לשתות יותר מדי, שכן כל עצירה לצורך מתן שתן עולה להם בזמן יקר. קונפליקט של נהגי מרוץ.

את הספיישל הארוך הובילו ארבעת הטוארגים של קבוצת פולקסווגן, אשר נמצאים רמה אחת מעל כל קבוצה אחרת בראלי. סיינז היה הראשון היום לעצור את שעון הזמנים, לאחר 5:13:05 שעות. מרק מילר הגיע 20 שניות מאוחר יותר ואילו נאסר אל עטיה נזקק ל-5:14:58 שעות. רז והלל, צוות פויינטר, סיימו את הספיישל בזמן של 6:50:06 ובמקום ה-20.

שני הצוותים מודים לספונסרים שבזכותם התאפשרה היציאה לראלי דרך המשי: פוינטר, טלפארמה, מולטיפק, ליוגב, נפתלי ניסן ובניו, תנועה מערכות מחשוב וניווט, מוסך נגבה.

מעיל האופנוענים הומצא בשנת 1928 בניו יורק ע"י חברת Schott, אך פרץ לתודעה רק בשנת 1958 בזכות השחקן מרלון ברנדו.