מאת רועי פסי שני, 26 ינואר 2009 18:43
אנחנו הלוא ישראלים. ומה ישראלים יודעים הכי טוב? מה לא בעצם... הישראלי יודע יותר טוב משר הביטחון כיצד לנהל מלחמה. הוא יודע טוב יותר משר האוצר כיצד לנהל את המדיניות הכלכלית, ויודע יותר טוב מהמשטרה כיצד להילחם בפשע. כל ישראלי ששיחק בתור ילד כדורגל בשכונה יודע יותר טוב מהמאמן כיצד להעמיד את קבוצתו האהודה על המגרש. טוב, אני מניח שהבנתם את הרעיון. ומה עם האופנוען הישראלי, אתם שואלים? טוב ששאלתם. האופנוען הישראלי הוא הרי נצר לגזע רוכבים קדום שקיבל את מתנת הרכיבה מן האלים. מיום שקיבל את רשיון הנהיגה שלו על אופנוע הוא כבר יודע בדיוק את תנוחת הרכיבה המושלמת, את הדרך האופטימלית לתפעול האופנוע ובכלל, מה שמפריד בינו ובין אליפות העולם במוטו ג'י. פי. אלו לא חס וחלילה היעדר יכולת, אימון, עבודה קשה וכשרון, אלא העובדה הפשוטה שעדיין לא יצא לו להיות על מסלול המרוצים יחד עם ולנטינו רוסי וקייסי סטונר ולהראות להם מי המלך.
מה שחסר לרוכב הישראלי זו מעט ענווה והרבה רצון ללמוד ולהשתפר. קחו אותי בתור דוגמא: אמנם לא רוכב שנים רבות, אבל דבר אחד אני יודע וזו העובדה שאני לא יודע. לכן, אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שרכשתי את האופנוע הראשון שלי היה לעשות קורס רכיבה בסיסי. מאז ועד היום עברתי מספר לא קטן של הכשרות רכיבה, בסיסיות ומתקדמות, במגרש החניה, בכביש הציבורי ובמסלול המרוצים, בארץ ובחו"ל ואני משתדל כל כמה חודשים לעבור הכשרה ורענון נוסף. ההדרכה האחרונה שעברתי הייתה במסגרת בית הספר "פרו ריידינג הדרכה דו גלגלית בע"מ" והתקיימה במגרש החניה הרחב של חוף תל ברוך.
חברת פרו ריידינג הוקמה ע"י שני גופים מהמובילים בהדרכות נהיגה ורכיבה בישראל: צוות ההדרכה של כפיר לוין, אלוף ישראל ברכיבת סופרמוטו, רוכב מבחן ומדריך רכיבה ותיק, וחברת "אלטרנתיבי - יוצרים תרבות נהיגה בע"מ". הקורסים אליהם הצטרפתי הם שני הקורסים הבסיסיים של החברה: "בטיחות - כלים ראשונים" ו"בטיחות - כלים מתקדמים". שני קורסים אלה, בני חצי יום כל אחד אשר משלימים האחד את השני ליום הדרכה שלם, מתאימים לכל סוגי הרוכבים, האופנועים והקטנועים. בין המשתתפים בקורס היו אופנוע 125, קטנועים, אופנוע סופרמוטו, אופנוע 500 סמ"ק ואופנועי ספורט בעלי מנועים בנפח 600 סמ"ק. הרוכבים נבדלו גם בותק הרכיבה שלהם, מרוכבת צעירה עם ותק של חודשים ספורים ועד שועלי קרבות ותיקים עם ניסיון רכיבה של שנים רבות. המאחד בין כולם היה הרצון ללמוד.
בלי יותר מידי מושגים טכניים ופיזיקה מודרנית נתנו בידינו כפיר, יחד עם צוות המדריכים שלו, צח, עמית וחן, כלים להתמודד עם הרכיבה בכביש הציבורי. הקורס כלל נושאים כגון תנוחת רכיבה נכונה, מבטים, ניתוח תנאי הדרך ועוד. הדגש הושם על תרגול, תרגול ו... תרגול. התרגילים כללו בלימה נכונה, היגוי נכון וחמיקה ממכשול, בדיוק הדברים שחייבים להיות ברורים לכל רוכב מהיום הראשון שהוא עולה על כלי דו-גלגלי. אני לא אחדש לכם דבר וחצי דבר אם אומר שהחומר הזה לא נכלל במסגרת חומר החובה בלימודים לקראת קבלת רשיון הנהיגה. בתרגול ניתן היה לשים לב למקצועיות של המדריכים כמו גם לדרך העברת החומר הנלמד: לא גישה של "אני ואפסי עוד" אלא עידוד, תמיכה טפיחה על הכתף וסבלנות, הרבה סבלנות.
היום כלל בעצם שני קורסים, הראשון עולה 450 ש"ח והשני עולה 490 ש"ח, כאשר ניתן לעשות את שניהם ברצף. בין שני הקורסים מפרידה ארוחת צהרים ומכיוון שסיימנו את החלק הראשון, עצרנו כדי לנוח ולאכול. לאחר ארוחת הצהרים עלינו שוב לתרגל. התרגילים הפכו מסובכים יותר ויותר מדגישים את השיפור שחל ביכולתו של כל רוכב. תרגיל הסיום הוא מעין מסלול הכולל פניות איטיות ומהירות, פניות ברדיוסים שונים, בנות 90 מעלות ו- 180 מעלות, אשר בו יכולים הרוכבים לנצל את כל הכלים שהוקנו להם במהלך היום - כלים שבמידה רבה יכולים לשפר את ההנאה מהרכיבה על כלי רכב דו גלגלי ובודאי שיכולים להציל חיים.
בסיומו של היום המעייף יכולתי לראות את הסיפוק וההנאה על פניהם של כל המשתתפים. כפי שהתברר לי שוב, בפעם המי יודע כמה, גם לי, רוכב שעבר בחייו כמה וכמה הדרכות עדיין יש מה ללמוד, לשפר וללטש. כולי תקווה שיום אחד הדרכה כגון זו של פרו ריידינג, או לצורך העניין של כל בית ספר לרכיבה, תהיה חלק מהדרישות לקבלת רשיון לרכיבה על כלי דו-גלגלי. אתם יודעים מה, אני מוכן להתפשר אפילו שמורי הנהיגה יוכשרו להעביר קורסים דומים. עד שיגיעו ימות משיח אלה, נצטרך לקוות שהרוכבים הישראלים יפתחו קצת מודעות, מעט ענווה ומידה רבה של רצון ללמוד.