קוואסאקי KLX250

מאת עומרי בנדטי חמישי, 02 אפריל 2009 11:39

לפני כמה שנים היה לי GS500. הוא היה האופנוע השני שלי והיה ברירת מחדל לאופנוע 500 לבחור שעוד לא יודע אם הכיוון שלו הוא שטח או כביש וצריך כלי שיספק לו את צרכי הכיף והתחבורה. זה היה כשהייתי חייל בסדיר מוצב במקומות הזויים אבל בעיקר באזור הרצועה. יום אחד, אחרי כשלושה שבועות בלי לראות בית, בחורה, אוכל נורמלי וכל דבר אחר שיש בחוץ ואין בפנים, החלטתי שמגיעות לי כמה שעות בבית עם החברה... התחמקתי מוקדם בבוקר, תיק עם כביסה והנשק על הגב, הורדתי את רשת ההסוואה מהענפים שכיסו את האופנוע בין השיחים ונסעתי הביתה. אני חושב שעד היום זאת הייתה הרכיבה הכי מהנה שהייתה לי בחיי כרוכב.

כמו בסרטים - הרוח נשבה והשמש עלתה מהאופק ליום של בית. עם ההשלכות של הטיול שלי אתמודד כשאחזור לחרא, חשבתי לעצמי. מיותר לציין שהיום היה מדהים, עם החברה שהופתעה, ההורים המאושרים והכביסה הנקייה שאוכל להכתים בשבועיים שלושה הבאים. את הנסיעה חזרה כבר עשיתי בחוסר רצון ובמהירות כי חששתי שישימו לב בשלב מסוים שמהבוקר עמרי לא נראה באופק... תראו איזה חיבור בין אדם ומכונה - באמצע הדרך ה- GS הנאמן שלי החליט שאם אני לא רוצה לחזור הוא לא מעוניין לקחת אותי לשם.

160 קמ"ש, כביש ריק למזלי ופניה יחסית עדינה. בשלב זה אציין שהייתי רוכב עם המון ידע תיאורטי (אינטרנט, סרטוני הדרכה מחו"ל ושאיבת תיאוריות רכיבה מכל מקור אפשרי) אבל עם מעט מאוד ניסיון מעשי. בכל אופן, המנוע התפוצץ. כשאני אומר התפוצץ אני מתכוון לכך במובן הפיזי - שמעתי רעש מתכתי והרגשתי צריבה ברגל שמאל. אני לא יודע איך ולמה, אבל היה לי את השכל למשוך קלאצ' כי הגלגל האחורי ננעל ונזל שמן מהמנוע.

עצרתי בצד מלא אדרנלין ומפוחד והסתכלתי על האופנוע עם הסדק שנפער לכל אורך המנוע ודרכו כל השמן פרץ החוצה. הורדתי את הקסדה וקיללתי אותו. במשך דקות ארוכות פשוט קיללתי את האופנוע על שכמעט הרג אותי. הוא לא ענה, אז הנחתי אותו בשוליים והתחלתי ללכת לכיוון המוצב. כעבור זמן לא ידוע בעודי הולך ומקלל, מלא שמן וכוויות ברגל, עם תיק ונשק על הגב - עצר לידי רכב ולקח אותי טרמפ לכיוון המוצב. חשבתי שעכשיו מחכה לי הסרט האמיתי - הסברים להיכן נעלמתי ולמה יש לי קסדה ביד. כנראה שיש ימים כאלה שמרפי מופיע רק פעם אחת. נכנסתי בטבעיות דרך הש"ג ואף אחד  אפילו לא שם לב.

הגיע הזמן להחליף אופנוע ומאחר ובאותה תקופה כבר נחשפתי לעולם הסופרמוטו, הלכתי לחפש אופנוע שיעמוד בתקציב הצה"לי שלי ושיתאים לרכיבת סופרמוטו למתחילים. מצאתי KLX250R ששופץ כהלכה (ואפילו נבחן ע"י מגזין אחר) וקניתי אותו. הכלי היה כל כך קליל, חזק וקרבי יחסית למה שידעתי אז ופשוט התאהבתי בו. גם את המנוע שלו השמדתי והנחתי אותו במחסן, למעשה עד לפני שבוע כשמכרתי אותו לחבר שרצה לשפץ אותו וליהנות מכלי חצי מקצועי ומאוד תקציבי בשביל לרכב בשטח.

ביום חמישי האחרון קבלתי את השלב האבולוציוני הבא שלו -  KLX250 חדש, נגשתי אליו ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני מכיר את האבא שלו ואהבתי אותו. מצד שני, קראתי עליו והבנתי שהוא לא קרבי כמו הקודם. החלטתי להשאיר את כל הדעות הקדומות בצד ופשוט לבחון אותו לגופו של אופנוע. ויזואלית הוא לא עושה לי את זה, אני רגיל להתלהב מכלי קצה מושחזים שרק מתחננים למסלול או שטח.

אבל מכיוון שאני בכלל לא פלח השוק של אופנוע שכזה, ומכיוון שכל שאר העולם, בייחוד בני נוער, הסתכלו עליו במבטים מעריצים, כנראה שקווסאקי יודעים מה הם עושים. התוצאה חיובית בסך הכל. הנפת רגל מעל האופנוע מגלה כי הוא יחסית קשיח על המתלים ושהוא די גבוה, מה שעלול לגרום חוסר בטחון לרוכב נמוך או לא מנוסה (אני 1.70 והגעתי עם קצות האצבעות לרצפה). בפועל, רוכב מנוסה לא צריך את הרצפה מעבר לעמידה מוחלטת ולכן לדעתי זה לא מינוס של האופנוע. המושב הקרבי למראה פשוט נוראי - הדפנות שלו מרובעות והוא רחב מדי בנקודת המגע שלו בירכי הרוכב, מה שגורם ללחץ לא נעים על הירך כשחובקים את מיכל הדלק עם הברכיים. חד משמעית מושב לא נוח ובטח שלא למרחקים.

התנעתי את האופנוע הירוק, לוח השעונים מצועצע למראה אבל ברור וקריא, ממילא לא ממתחשק לי להסתכל עליו אלא על הדרך שלפני. בעיר, כצפוי הוא לא רע בכלל. אסתכן בלהיות מיין סטרים ואזכיר שוב את היתרון שיש לאופנוע דו שימושי שמציב את הרוכב גבוה מעל המכוניות ומספק שדה ראיה מצוין. הקלילות היחסית והמתלים הארוכים סופגים את תחלואי העיר בצורה פנטסטית, לא פחות. המנוע לא חזק כמו בדגם הקודם וזה מורגש. צריך "להצריח" (מלשון צרחה) אותו כדי להתקדם בקצב טוב. לרוכבים מתחילים זה נהדר, ידידותי ונעים ולכן מקל על רכיבה נטולת דרמות ודאגות. לרוכבים מנוסים זה פשוט לא מספיק.

ההיגוי הפתיע אותי - הדו"ש הקטן נוטה ליפול לתוך הפניה, מה שעלול להפתיע רוכבים מתחילים ולהעלות חיוך על פני רוכבים מנוסים. הבלמים קצת מוזרים, הקדמי נושך מאוד בתחילת המהלך שלו אבל מרגיש ספוגי כשלוחצים חזק יותר. כושר העצירה לא רע בכלל וסטופיז מגיעים עם אצבע אחת על הידית. הייתי מעדיף קצת יותר רגש. האחורי פשוט חלש, צריך ללחוץ חזק והחלטי כדי לנעול אותו והוא מרגיש מעורפל לאורך כל המהלך. מצד שני, בלימת המנוע מאוד חזקה ביחס לנפח וזה מאזן את חוסר היכולת של הבלם האחורי.

מחוץ לעיר האופנוע פשוט חלש מדי ולא מספק קצב התקדמות מעל מהירות התנועה, כמו שצריך כדי לשרוד על הכבישים המהירים. קצת מאכזב מאופנוע דו שימושי בנפח 250 סמ"ק. ההיגוי הופך למעורפל במהירויות בין עירוניות ואף נתקלתי בנדנודי ראש לא סימפתיים בכלל לאופנוע שמיועד לתחבורה בעיקר. מיגון רוח אין, אבל זה לא רלוונטי לאופנוע שמשייט ב- 100 קמ"ש במישור בלי רוח גבית.

את פרק היום-יום סגרנו והבנו, עכשיו מה לגבי הערך המוסף שהאופנוע מספק? עליתי על ציוד ויצאתי מוקדם בבוקר לאזור יער בן שמן. בשבילים הפתוחים אפשר ליהנות מהאופנוע. ההיגוי הזריז קצת עצבני מדי למתחילים, אבל בסה"כ האופנוע עובד יפה. למתלים יכולת ספיגה מרשימה, כמו שהתרשמתי כבר בעיר. בסינגלים צפופים האופנוע מרגיש מחוץ לליגה שלו. הוא מרגיש כבד לשינויי כיוון והמנוע הנינוח והעצל מקשה על הנפת הגלגל הקדמי מעל סלעים. בטיפוס על שיפוע עם אחיזה נמוכה צמיגי הדו"ש מפגינים חוסר יכולת לספק אחיזה ומאוד קשה להתקדם איתו. מרווח הגחון לא מספיק גבוה בהשוואה לכלים מקצועיים ובמקומות שהם עוברים בשמחה הוא מגרד את הגחון. לסיכום פרק השטח, אפשר לעשות איתו הכל אבל יש צורך במיגון ובהחלפה לצמיגי שטח. השטח הקשה אינו מרחב המחייה שלו.

אחרי פרק השטח פניתי אל מסלול המרוץ כדי לראות איך ה- KLX250 כבסיס לאופנוע סופרמוטו. באופן לא מפתיע המנוע הרגיש חלש מאוד ובישורת נשאבתי אחורה מבין עדר המקצועיים, חלקם סופרמוטו על בסיס דו"ש (DRZ למשל) וכולם בעלי נפח גבוה, מלבד שני KTM 125 סופרמוטו מקצועיים. האמת? ה- KLX250 הפתיע אותי. הצטערתי שהגעתי לרכיבה הראשונה על המסלול דווקא עם האופנוע הזה ולא עם אופנוע סופרמוטו, אבל אחרי כמה הקפות וכמה עקיפות, התחלתי באמת ליהנות ממנו.

נתחיל מהבסיס, המנוע עדין וידידותי לרוכב המתחיל. הבלמים לא הראו סימני עייפות והתחממות גם לאחר אין ספור הקפות אגרסיביות. ההיגוי העצבני יחסית דווקא היה שותף חיובי לאגרסיביות שלי, אבל פה הסכנה לרוכב בתחילת דרכו. המתלים עבדו לא פחות ממצוין יחסית לדו שימושי. מספיק קשיחים כדי לא לנדנד את האופנוע בהעברות המשקל אבל מספיק רכים כדי לתפקד גם ביום-יום - שאפו קווסאקי. אחרי כמה הקפות הסתגלות התחלתי להיכנס לפניות בהחלקות זנב, ובלימת המנוע החזקה של הירוק פעלה לטובתי.

לסיכום - במחיר של מעט מתחת ל- 41,000 ש"ח "על הכביש" , האופנוע הזה יכול להיות שותף נאמן לרוכב מתחיל שמחפש ניוד עירוני ובפריפריות, עם מעט יכולות בין עירוניות אבל בטוח שלא על בסיס קבוע ומרחקים גדולים. כבסיס לסופרמוטו קטן אני באופן אישי עדין מעדיף את הדגם הישן.

צילם: שחרול

בספטמבר 1997 ציידה נאס"א לראשונה את האסטרונאוטים שלה בטיסה STS-86 לחלל, בכלי עבודה של לדרמן.