קאוואסאקי ZX6R, פיצול אישיות מבורך

מאת אורן קוזלובסקי חמישי, 30 אפריל 2009 22:23

לבחון ולשפוט אופנוע סופרספורט 600 סמ"ק בכביש ציבורי, זה בערך כמו למדוד את מהירות האור בחושך, זה אפשרי בתיאוריה, אבל מתסכל ולא לעניין. אופנועי סופרספורט מרובעי צילינדרים עם מנוע קרבי וקל בנפח 600 סמ"ק ואופי צווחני ועצבני, מחייבים אותך לרכב באזור האטרף של האופנוע. עד היום לא מצאתי אופנוע מהז'אנר שהצלחתי לרכב עליו רגוע. מעולם לא הצלחתי להישאר איתם בתחום הסל"ד הנמוך שמשאיר אותי שפוי. תמיד הגעתי אחרי שתיים וחצי שניות בערך, למצב קרב ויבבת המנוע רק מתחה לי את הגומייה של עמוד השדרה והכינה אותי לשיגור. תמיד יצאתי מהרכיבה מותש כמו אחרי מלחמה. אופנועים כאלה תמיד השאירו אותי בתחושה שיש רק צורת רכיבה אחת עליהם, זה או הכל או כלום.

על ה- ZX6R החדש של שנת 2009 עליתי אחרי היכרות עם שני הדגמים הקודמים. ידעתי לצפות לאופנוע קיצוני והכנתי את עצמי לסוף שבוע קרבי במיוחד. שיננתי מראש את ההסברים לאשתי על האני האלים שהולך להשתחרר ואפילו דמיינתי את כל התרגילים הפסיכולוגיים שלמדתי כדי להרגיע את עצמי. התנעתי והתגלגלתי לסיבוב היכרות ראשוני. הופתעתי עד עמקי נשמתי, האופנוע גם מגיב יפה בסל"ד נמוך וגם נעים ורגוע לרכיבה. האם קאוואסאקי זנחו את הדרך הישנה והטובה ונתנו כבשה בעור זאב? האם האופנוע רק נראה כמו ובכלל מיועד לרכיבה שפויה? בעוד מהרהר הברגתי עוד מעט את המצערת ופתאום בסביבות ה- 10,000 סיבובים עצבניים, המנוע שיגר אותי והחזיר אותי לעולם של אלימות מתפרצת שמוכרת רק ממשחקי המחשב.

שלושים שניות של אטרף מוחלט ושוב מצאתי את עצמי מרוכז ומכונס, מוכן לתקיפה ומחפש את הפניה הבאה. שוב חטאתי ברכיבה ספורטיבית ומשולחת רסן, נאלץ לבלום כל פעם באלימות מכיוון שלא התאמתי את עצמי לתנאי הדרך. כל מכונית בנתיב השמאלי הטריפה אותי וחמת זעם כבשה אותי ככל שהתקדמתי. שוב ושוב מצאתי את עצמי מקפץ ונפרד מהמושב, המתלים הקשיחים העיפו אותי באוויר והפרידו ביני ובין המושב בכל מהמורה או קפל כביש. חזרתי אל העיר מאוהב באופנוע וכועס על עצמי, מנהל דיאלוג עם הדמות השפויה שלי ונשבע שבפעם הבאה אני משאיר אופנועי 600 סמ"ק לאחרים. נכנסתי לתוך העיר, פתאום שוב התהפך הגלגל ומצאתי את עצמי רוכב על אופנוע נוח ונעים עם מספיק כוח זמין בין 3,500 ל- 8,000 סל"ד ופשוט לא הבנתי מה קורה כאן.

ב- 20 ק"מ חוויתי שני אופנועים שונים הצלחתי לרכב על 600 קליל ועצבני ובלי להחליף כלי רכב קיבלתי גם זמן איכות מרגיע ושימושי והכל בלי לשנות מפות הצתה או לעצור ולבצע כיוונונים מיוחדים. שמתי לב שגם מד הסל"ד שבלוח השעונים מחולק לשלושה תחומים - לבן, ירוק ואדום. עד לספרה 8 מותאם ה- ZX6R לרכיבה עירונית ויום יומית, משם ועד לקו האדום שוכן ה"אטרף זון" וכמובן שהחלק האדום הוא המקום אליו מגיעים רק כשלא רגישים ולא מודעים או כשמפספסים את נורת החלפת ההילוכים. החלטתי לצאת שוב מהעיר ולא לעבור את האזור הלבן השקט.

25 ק"מ בלי לעבור 8,000 סל"ד והקאוואסאקי הירקרק הרגיש מגובש וחזק כאילו שלא מדובר בסופרספורט שצריך לצרוח כדי להוציא משהו מהמנוע. אומנם קל מאוד לגלוש לתחום השיגור, אבל אין דרישה חד משמעית מהמנוע להגיע לשם. פעם ראשונה שלא נלחמתי בעצמי ובאותו זמן גם לא פיתחתי תסכול מרכיבה מתחשבת יחסית על אופנוע 600. הכל זרם עד ששוב שגיתי ובחוסר תשומת לב נתתי דרור ליד ימין ומאותו הרגע שוב לא ירדתי מה- 10,000 סל"ד.

ה- ZX6R החדש הוא אופנוע מדהים, הראשון בקטגוריה שמאכלס גם מכונת ריגושים חסרת פשרות וגם אפשרות לחיים יום-יומיים ששימושיות בצידם. המנוע הגמיש כל כך הפתיע אותי עד שכמעט התעלמתי מהבלמים המשובחים, שני דיסקים צפים בקוטר 300 מ"מ מלפנים שעובדים מצוין, עם המון רגישות ועוצמה ודיסק בודד קצת מאכזב מאחור. כמעט שלא שמתי לב לקלילות ההיגוי ברכיבה עירונית ואיטית ולהיגוי המעט כבד יחסית ברכיבה במהירות בינונית. התעלמתי במהלך הרכיבה מצליל המנוע שלא מזכיר את מנועי קאוואסאקי הקודמים וגם לקחתי כמובן מאליו את 6 ההילוכים המצוינים והחלקים שממש לא דומים למה שהורגלנו מאופנועי ה- 600 סמ"ק הקודמים של קאוואסאקי.

כל כך נהניתי מפיצול האישיות של המנוע ומהחיות באותם מקומות בעם מנועים בנפח 599 סמ"ק, בדרך כלל מנמנמים, שלא שמתי לב בהתחלה כמה האופנוע מרווח. ה- ZX6R החדש לא מצריך מרוכב בגובה ממוצע לאמלל את הברכיים ומשאיר מרווח תמרון ותזוזה בתוך המושב ומעל מכל הדלק, גם גובה המושב ידידותי ונמוך מספיק עם 815 המ"מ שלו. הנדסת האנוש מתחשבת ולא מתעללת ברוכב, חבל שלא נתנו את אותה תשומת הלב גם למושב המורכב. היכולת להרכיב אדם נוסף על ה- ZX6R מוגבלת מאוד. היושב מאחור לא יכול לתמוך את עצמו ומחליק לפנים ולאחור במושב הקצר. חבל שבאופנוע עם מנוע חלק שלא מטיס את המורכב לאחור בכל החלפת הילוכים ולא מושיב אותו על גבו הקמור של הרוכב בכל עזיבה של הגז, לא תכננו את המושב והרגליות אחרת.

אחרי כמה מאות ק"מ על ה- ZX6R והמון משמעת עצמית, ראיתי שאפשר גם לחיות עם אופנוע 600 ולא רק לצאת לקרב ולחזור עייף אך מרוצה. שני אופנועים באחד, הם פתרון נהדר לבעלי דם חם שנמצאים במדינה חשוכת מסלולי מרוץ ועדיין רוצים מכונת ביצועים קיצונית לכבישים מפותלים. 134 סוסים שלא מחכים לרגע שתרים את המחסום אי שם במעלה שעון הטורים, כאן חלק גדול מהם זמין כבר בהתחלה ולא מחכה לשאר. באופן אישי אני עדיין מעדיף את הבשרניות והגמישות של הליטרים ואם אפשר אז שיגיעו עם שני צילינדרים ובתצורת V, אבל בקטגורית ה- 600-ים יש כרגע לקאוואסאקי, קלף מנצח ביד. עם מחיר של קצת פחות מ- 90,000 שקלים התמורה לכסף טובה ומספקת שפע של אפשרויות רכיבה. חבל רק שלא נוח לקחת שותפה לרכיבה על האופנוע.

על מדליית פרס נובל לשלום מוטבעים שלושה גברים עירומים