<object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
<param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<param name="scale" value="exactfit" />
<param name="wmode" value="transparent" />
</object>
<img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<!-- End of WeSell Affiliate code -->
טורים אישיים קנגל פרידה - GONE WITH THE FREE-WIND
פרידה - GONE WITH THE FREE-WIND
מאת קנגל שבת, 13 ספטמבר 2008 00:00
כמו פגישות רבות בחיים, נפגשנו במקרה. אני חיפשתי אופנוע וכיוונתי למטרות שלא ממש התאימו לאופי הרכיבה שלי, הוא היה בבעלות מוסכניק חביב ולא ממש ידע שעומדים למכור אותו. סטירה מחבר שהחזירה אותי למציאות מחלומות גירזון בנס הרים, שילחה אותי לבהות בו, ב"רוח", כך קראתי לו בחיבה רבה. אותו סוזוקי XF, הידוע יותר בכינויו FREEWIND, הרוח החופשית. שם שבא לרמז על ייעודו כאופנוע פאנדו"ש שייקח אותך לאן שתרצה, להיכן שהרוח החופשית נושבת.
החיבור היה מיידי, התנוחה, המנוע, האחיזה בהטיות. למדתי את הרוח לאט אבל בטוח, גיליתי מחוזות רבים מעבר לאלו שהיו לי, גם פיזיים וגם נפשיים, מקומות שלא הגעתי אליהם מעולם. רכבתי. רכבתי הרבה. רכבתי לבד, בהרכבה, בזוגות, עם חבורות מטיילים, במסלולי תיור ושבילים מצפון ועד דרום ואפילו במסלול סופרמוטו. הוספתי כ 10K ק"מ למד האוץ וזה תוך כשנה ומחצה, ברכיבות שרובן היו אך ורק בסופי שבוע. פינקתי, ליטפתי, ניקיתי, טיפלתי ושימנתי. בתמורה הגעתי לכל מקום ללא תלונות ובנוחות, גם למקומות שאם מהנדסי סוזוקי היו יודעים שהגיע לשם FREEWIND, הם היו מתהפכים בקברם או מבצעים חאראקירי.
עם הזמן, אני גדלתי, השתנתי, אבל לא הרוח. אני עברתי שלב, הרוח נותר באופיו הסלחן. זה השלב שבו החלו הרהורי שדרוג. הצפייה לכלי הבא שיוכל לתת לי עוד כי הרוח כבר לא ממש עושה לי את זה. לאחר תקופה זו עם אפס תקלות, למעט תקר אחד, התחיל זמזום טורדני מכיוון המנוע. מכיוון שאני די פדנט בנוגע לדברים כאלו, הגעתי למוסך לבדוק את פשר הדבר. החשד הראשוני על פי התיאור שלי הופנה לכיוון תיבת ההילוכים. בדיקה מהירה הבהירה שלא כך הדבר. עזבתי את העניין עד ששוב החל להטריד אותי אותו זמזום, ויברציה שאינה הולמת את אופיו השקט של הרוח. חשד שני נפל על מערכת התזמון. שוב מוסך, שוב בדיקה והפעם בשורות טובות לצד בשורות רעות. הבשורות הטובות היו כי התזמון מצוין, הבשורות הרעות, המנוע עצמו, צו צו צו.
ההתחבטות של מכירת הרוח לטובת חרגול שטח חד וקליל משקל, או לפחות דו"ש רציני שמכוון לשטח קשה יותר, נפתרה מייד. לצערי, לא השתלם לי לסדר את החבר הנאמן שלי. גם לאחר "ניתוח הלב", באם הייתי מחליט לבצעו, הרוח יישאר פאנדו"ש ואני, ליבי נודד למרחבים אשר אינם טובים לטלטלי מנועו.
בצער רב, במחיר די מגוחך, הועברה מורשת הרוח לבחור אחר. קצין בחיל הים, אדם שעושה רושם שיאהב את הרוח ויטפל בו כמו שצריך. במחי לחיצת כפתור בבית הדואר, עבר חבר ומלווה ותיק, מחסותי לחסותו של זר. ברגשות מעורבים מסרתי את המפתחות, הרישיונות, מסביר על שלטי האזעקה, מזכיר כי הנוזל האהוב על מיכל הדלק נושא בקרבו 95 אוקטנים, מזכיר ליוסי שאם יש בעיה, אני זמין. זה יום שהתחיל ממש גרוע, כולל רכבת מאחרת, סוללה שנגמרה בנגן ה- MP3 אחרי ארבע דקות נסיעה באותה רכבת, החלפת מצבר לאופנוע שהולך לעבור לחסות זרה, בעיות בירוקרטיה בדואר בנוסף ללחץ של אמצע החודש, כל היום כולו כוון למטרה אחת בלבד - אני חוזר הביתה לבד.
לאחר חודש וקצת ללא דו"ג, סימני הגמילה הרימו את ראשם המכוער... אני חייב אופנוע. עכשיו!
לאחר קצת דמעות בין חברים על מר גורלי, הועבר לרשותי חלום נוסף - KTM. אבל זה כבר נושא לטור אחר...
מייסד חברת הקסדות אראי, הירוטאקה אראי, היה רוכב פעלולים