<object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
<param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<param name="scale" value="exactfit" />
<param name="wmode" value="transparent" />
</object>
<img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<!-- End of WeSell Affiliate code -->
טורים אישיים תכולת עיניים פרידה והתחדשות או החלפתי קטנוע
מאת תכולת עיניים רביעי, 24 דצמבר 2008 15:58
יום ראשון, 19 לאוקטובר, אני ומקס מחוץ לסוכנות היבואן.
אני מתחילה לרוקן את תכולת המושב המבולגן של מקס ומגלה עט ששכחתי מקיומו ועוד איזו סיכה לשיער, ערכת כלים (מקורית) של הג'וירייד ובעיקר זיכרונות. עמדתי 10 דקות שלמות ובהיתי בו. מקס הוא הקטנוע הראשון שלי. מה שהוא ואני עשינו ביחד...
עמדתי שם ונזכרתי איך הוא ואני רכבנו סביב הכנרת ובאזור יהודיה נגמר לי הגז. זה היה סימן ראשון לסיים את היחסים בינינו, אבל אני החלטתי שעוד קצת לא יזיק. מאז הוא ואני בילינו מידי כמה חודשים במוסך, אבל תמיד שרדנו והמשכנו בדרכנו. הקטנוע הזה נשא אותי בגאון ברחבי המדינה. העברתי אתו את רוב תכולת הדירה שגרתי בה בתל אביב. זה לא קטנוע, זו משאית.
לימים הוא הפך לרכב משפחתי נאמן, שעשה משלוחים מהסופר והסיע את שנינו (אותי ובן-זוגי) תל אביבה וממנה הביתה. מקס ואני טילנו עם מועדון האופנועים, עם קרין ואלחנן. למדנו יחד אצל גידי פרדר ואצל כפיר לוין... ימים טובים.
שלוש שנים, חודש וחמישה ימים מקס ואני היינו ביחד. ב-19 לאוקטובר השנה מסרתי אותו בעצב מהול בשמחה לסוכנות שתמכור אותו, והתחדשתי לי בקטנוע אחר. תכירו - מרצ'לו. שם של מתנשא. יש שאפילו יהיו בוטים ויאמרו משהו אחר אבל ככה יצא. חשבתי על איטליה, על סרטים באיטלקית וישר עלה לי בראש מרצ'לו מסטרויאני. מרצ'לו שמו ומרצ'לו יישאר.
מהיכרות מוקדמת עם הפיאג'ו X8, ידעתי לקראת מה אני הולכת וזכרתי לבוא עם הנעליים הגבוהות שלי. המושב גבוה ובהתחלה אפילו חשבתי לעצב אותו מחדש, אבל השנתיים האחרונות לימדו אותי שגבוה מידי זה רק בראש. הנה אני, יותר מחודשיים אחרי - אין לי בעיית גובה, לא עם מרצ'לו בכל אופן.
מרצ'לו הוא פיאג'ו Xevo250, קטנוע שגורם לי לחייך בכל פעם שאני עולה על הכביש המהיר. הרכש החדש טוב יותר, נעים יותר,מהנה יותר, לפחות יותר ממקס, הג'וירייד 200 ממנו נפרדתי. אני נהנית מכל רגע..
לפעמים בורח לי ואני קוראת לו "מקס". כוחו של הרגל בן שנים. אני נזכרת במקס בחיבה. הקטנוע הראשון שלי. מנוע מקרקש, פלסטיקה שרוטה, גוף חבוט, אבל זה היה מקס שלי. אני בטוחה שתיקנו את מקס ועשו לו מתיחת פנים טובה, אני גם מקווה בשבילו שימצא בעלים שיאהב אותו לפחות כמוני. אבל זהו, תם ונשלם. מקס הלך ומרצ'לו כאן.
בשבועיים הראשונים מרצ'לו היה זר, מנוכר, גדול ומסורבל, אבל השבועיים האלה מאחורינו. חודשיים חלפו ואפשר לומר שהתרגלתי. ההרגל הישן של השתחלות בין טורי המכוניות חזר. תנועות ידיים מגונות בזמן רכיבה אל עבר נהגות איומות ונהגים עיוורים שבו כאילו מעולם לא היו בהשהיה.
היה שלום מקסים יקר. אני מתה עליך מרצ'לו שלי.
בננות עוזרות לגמילה מעישון ומסייעות לגוף להתגבר על הצורך בניקוטין