פיאג'ו טייפון 125- קטנוע נחמד, אבל לא טייפון

מאת אורן קוזלובסקי רביעי, 09 מרץ 2011 13:49

שיתוף

גל החייאת ומחזור אייקונים מוטוריים כבש את העולם בעשור האחרון והכניס הרבה כסף ליצרני הרכב השונים. הרעיון פשוט ונכון בבסיסו, לוקחים זיכרון מתוק של אנשים מבוססים כלכלית, כאלה שפעם היו צעירים, תפרנים ומאוהבים עד האוזניים בכל מה שיש להם ומחזירים אותם אחורה בזמן לתקופה הנוסטלגית הזאת.

היתרון העיקרי ליצרנים הוא ביכולת ההשקעה הכספית של אותם מסכנים לשעבר, שהיום כבר בנו את עצמם ויכולים להתרפק על העבר ללא קשר למחירו של כלי הרכב. כדי להצדיק את המחיר, מוסיפים אביזרים וגימיקים מפנקים, מגבים בטכנולוגיה ומוסיפים קורטוב של הרואיות מיתולוגית ויחסי ציבור. כך עשו עם מותג מיני, החיו את החיפושית בזמנו והעלו באוב את הפיאט 500.

הרעיון של הפיכת שם שהיה בסיסי וזול למוצר פרמיום שמחירו צמח בהתאם לכיסו של קהל היעד הוא יפה ואפילו הוכח כמוצלח. לכן נשאלת השאלה, למה משווקת חברת פיאג'ו האיטלקית את הטייפון כמוצר זול לקהל צעיר שלא מחזיק בזיכרונות עבר מפוארים מהטייפון המקורי? הרי ניסיונה של החברה מהווספה המשווקת כמוצר מעוצב ויוקרתי, הוכיח שהשיטה עובדת.

הקטנוע המדובר, עליו כותבים החודש האחרון כל כתבי הרכב, נושא שם שמדבר בדיוק אלינו הכותבים. רובנו זוכרים ואפילו מניסיון אישי, את הטייפון המקורי. רק השם יצר אצל עמיתי ואצלי געגועים לעבר והעלה זיכרונות ממנוע ה- 50 סמ"ק, מגלגלי הבלון (שהיו אז חדשניים) ומניסיונות השטח שכל אחד ניסה לכפות על הטייפון. אבל במחיר של 13,980 שקלים חדשים, פונה הטייפון 125 לקהל צעיר או חסכן המחפש קטנוע זול ובסיסי.

העיצוב החד ושובה הלב של האיטלקי המחודש, שונה מזה של הקטנוע המקורי שהחל את דרכו בארץ אי שם בשנת 1994. מדבקות ססגוניות וצבעוניות, שעושות שמח בעיניים וקווים מפוסלים המוסיפים לתחושת האורך של הקטנוע לא דומים לאבא הרוחני. נחיריים בקדמת הקטנוע, מתחת לפנס החדש, הם הרמז העיצובי הכמעט יחיד עבור בני ה- 35 ומעלה. גם בלם התוף האחורי נשאר מאותם ימים.

הרכיבה עצמה על הטייפון 125 נחמדה מאוד, היגוי זריז וישיבה נוחה, מרווח סביר לרגליים והתנהגות עירונית זורמת ומלאת שימחת חיים. מנוע ה- 125 סמ"ק, הפעם ארבע פעימות, לא מהחדשניים או החזקים בקטגוריה, אפילו רחוק מזה. הספק המנוע, כ- 9.6 כ"ס, לא מדגדג את הרף העליון המותר בדרגת הרישוי הנמוכה, בעוד המנוע המיתולוגי של הטייפון אותו אני זוכר היה פסגת הטכנולוגיה באותם ימים והיה מהחזקים בין קטנועי ה- 50 סמ"ק. על הטייפון הנוכחי, לא העיזו אנשי השיווק של פיאג'ו להדביק את הסיסמה tech-for-fun שעיטרה אז את כלי הרכב שכבש את כבישי ישראל.

את הדרך הבין עירונית המהירה, עבר הטייפון החדש בשלום. מד המהירות הראה סימנים משביעי רצון- בין 115 ל- 130 קמ"ש, הבעיה היחידה שהתעוררה הייתה המכוניות שלא הפנימו את המהירות האדירה שלו ועקפו אותי בשיוט של כ- 110 קמ"ש. מעבר לזיוף המרגיז של לוח השעונים, הדרך המהירה דווקא הייתה מהנה. המתלים סבירים וכל זמן שלא דורשים מהם להפוך את עורם ולספק אחיזה ספורטיבית, מספקים רכות נעימה וספיגת זעזועים טובה. בכבישים משובשים מאוד, עדיין מרגישים טוב טוב את כל התחלואים, אבל לא יותר מאשר בקטנועים הבסיסיים האחרים בשוק.

בעצירת התדלוק הראשונה, הבטתי על צמיגי ה"נראה לי ש" ולרגע חשבתי שוב (כמו בימי צעירותי) שנדמה לי שכדאי להיכנס עם הטייפון 125 לשבילים של עמק הנזירים המצוי בכניסה למודיעין. חשוב לציין שהרעיון לא מוצלח במיוחד וכי הקטנוע לא נהנה מחצץ ושביל אבקתי. הורדתי את מבטי שוב אל הצמיגים השמנמנים ונדמה לי שהם רמזו לי שכדאי לשוב אל הכביש.

בחניה של התיכון השכונתי, שם עצרתי לסידורים, הוכיח הטייפון כי מקומו בין תלמידים שטופי הורמונים. אפשר לשבת? שאל אחד מהתלמידים ולקול תשואות חבריו ערך סשן דוגמנות לטלפונים הסלולאריים שלהם. גם בחניית כלי הרכב הדו גלגליים בקניון בלט הטייפון לטובה- מסתבר שלפעילות עירונית וחברתית מתאים הקטנוע הרבה יותר מאשר למשימות תעבורה בין עירוניות ארוכות ותובעניות.

מכל הדלק בן ה- 7 ליטר דווקא הפתיע לטובה. מעל 150 ק"מ חלפו להם עד לתדלוק השני שלי וגם אז לא היה המכל ריק. לכוח המתון יש כנראה יתרונות התורמים לכיס החסכן שלי ושל ישראלים רבים המתמודדים עם מחירי הדלק המשוגעים בארצנו.

בתחום הפינוק לרוכב אין בשורה מיוחדת. המושב נוח מאוד גם בזוג וזהו בעצם. מתחת למושב לא מצאתי מספיק מקום אפילו לקסדת האקסטרה סמול שלי- המושב נסגר, אבל רק בלחץ ותוך הטלת ספק רב בהשפעות העתידיות על מגן הראש שלי. בסופו של דבר השארתי מתחת למושב מספר קשקושים לא חשובים שהכבידו על הכיסים ותיק שלא היה אכפת לי למעוך.

הטייפון 125 הגיע לארץ על תקן להיט המכירות שיחזיק את פיאג'ו גבוהה יותר בטבלת המסירות השנתית. עם מנוע הלקוח מאחיו הוותיק הפליי 125, צמיגי בלון על חישוקי 12 אינטש ומראה מושך, מצליח הקטנוע מאז השקתו להסב נחת לחברת עופר אבניר. למרות הפלסטיקה שלא עומדת ברמת קטנועי ה- 125 היקרים של היצרן ולמרות שאינו לגמרי איטלקי, מצליח הטייפון במחירו הנוכחי לקסום לצעירים רבים.

ככלי לבני נוער או רוכבים המחפשים כלי רכב בסיסי עם יתרון משמעותי לעיניים, יכול הטייפון להוות תשובה לא רעה בכלל, רק שלאלו אפשר היה למכור גם טורנדו, הוריקן, צונאמי או כל שם של תופעת טבע אחרת. בתור טייפון, ישנה כאן החמצה אדירה- מיצרן איטלקי ששיווק הוא מאבני היסוד של קיומו, הייתי מצפה למקסם את הערך המוסף של השם וזיכרונות העבר ולספק לקהל שגדל על השם הזה מוצר פרמיום איכותי יותר שאפשר להתגאות בו.

יש מספיק בעלי רישיון בוגרים שהיו מחזיקים כלי רכב נוסף, משוכלל ומפנק. במחיר של 20,000 שקלים חדשים או אפילו יותר אפשר למכור פנטזיית נעורים לאיש הסובל ממשבר גיל הארבעים, רק צריך להתחשב בגב שלו, בצרכי האחסון ובצורך להצדיק את ההוצאה בפני החברים. אני נהניתי מהקטנוע, אבל לא רכבתי על טייפון.

צילם וסייע בהכנת הכתבה: גלעד בן זקן

רוצה לרכב על הפיאג'ו טייפון 125? מלא פרטים ונקבע לך רכיבת מבחן
	שם מלא: טלפון: דוא"ל: אני מאשר קבלת תוכן ומידע שיווקי באינטרנט / דוא"ל

הגבר הישראלי מתגלח 4 פעמים בשבוע בממוצע, האמריקאי 4.6 פעמים בשבוע (מתוך מחקרי ג'ילט)