עוגי מלך הבשן

מאת גל ספיר שני, 09 נובמבר 2009 09:31

שיתוף

תקופה לא קלה עוברת על כוח קנגל, בין המילואים לעבודה, אין לי זמן לנשום, שלא לדבר על לרכב או לכתוב. בין בכי לדחי, אני מוצא לפעמים שיש לי חברים שבהחלט שפר מזלי על שיצא לי להכיר אותם ואחד מהם אני רוצה שתכירו גם. מכנים אותו "עוגי מלך הבשן", לחברים הקרובים יותר הוא מרשה לקרוא לו ליאור.

בואו ואספר לכם, למה עוגי הוא איש מיוחד. הבחור אינו רחוק ממני בשנות הגיל, הפרש של שנתיים לערך, הוא גר במרכז ורוכב ביום יום וגם בסופי שבוע על סוזוקי DRZ 400 נטול כל שיפורים. אין מצב שבו מישהו מחבורתנו יציין "טיול שטח" וליאור לא נמצא בו, לא משנה באיזה אזור בארצנו הקטנה ואם אין טיול, הוא ימצא לעצמו הרפתקה כזו או אחרת, כמו רכיבה לבד באזור הירקון לאחר הגשמים האחרונים שהסתיימה בשקיעה וחילוץ עצמי ארוך ומייגע. בחור ענק על כלי צנום עם חיוך תמידי על הפנים, שלא פוחד לבצע כל תרגיל על מנת להגיע למטרה הנכספת שהיא בדרך כלל ראש פיסטין, עלייה מטורפת או תחרות רק לשם הכיף ועל כך ארחיב מעט.

בתחילת החודש, הרימו האחים לבית הימן את "באחה ישראל", אשר עליו הם חתומים מזה כמה שנים, תחרות ניווט שכוללת כידונאים, רכבי שטח ובאגים. המטרה במרוץ האחרון הייתה לסיים מסלול קבוע ומסומן בזמן הקצר ביותר, כאשר מוותרים למעשה על קטע הניווט. ליאור התגלגל למרוץ הזה לאחר שכנוע קל של חבר נוסף, עידו, שגם הוא קצת שרוט, במטרה לרכב יחד "בכיף". עידו וליאור התייצבו באיזור צאלים, זמן קצר לפני הזנקת המרוץ כשהם מפספסים את הקפת היכרות המסלול שמאוד חשובה לשם ה...היכרות עם המסלול. הם נרשמו, שילמו את דמי השתתפות, קיבלו מספרים ויצאו לזינוק. במרוץ זה, מוזנקים הרוכבים זה אחר זה בהפרשים של 30 שניות האחד מהשני. ליאור אמר לעידו שיזנק ראשון ולא יחכה, עידו החליט שהוא כן מחכה מה שהסתבר כטעות מצידו. מהרגע שניתן האות, הבד האדום התנוסס מול ליאור וכל מה שהוא רצה זה לתת בגאזזזזזזזזזזז. את עידו הוא לא ראה עד סוף המרוץ, למעט עקיפה אחת שלו, משום שהיה עסוק בלשמור על קוים ולהגן על המיקום שלו.

בזמן שאתם ממשיכים לפצח גרעינים מול המסך, אני רק רוצה להעיר משהו. האירוע מושך אליו רוכבים מתחום האינדורו התחרותי. בין 25 הרוכבים שהשתתפו באירוע, ליאור היה היחידי שהגיע עם כלי סטוק, עלה להתחרות עם מאותתים, מראות ומספר רישוי, בעוד שאר המתחרים היו רכובים על כלי שטח צנומים, חלקם דנדשים מהניילונים וכמה בכלל מספונסרים קשות על ידי חברות שונות ומתחרים כ"רוכבים רשמיים".

סלטה קטנה במהלך האטרף שהשאירה לו כידון עקום במקצת, לא עצרה בעדו והאדרנלין הטיס אותו הלאה. ליאור שמר על מיקום רביעי (!) בקטגוריה שלו וזאת למרות שלא התחרה מעולם והגיע עם כלי נחות. הדבר היחידי שמנע ממנו לסיים את המרוץ היה חוסר דלק, הוא נתקע ללא הנוזל היקר כ- 10 ק"מ לפני הסיום. אמנם סיום צורם, אך מראה שאם רוצים, לא צריך להיות יוני לוי או עפרי שטראוס כדי להתחרות בכבוד, למרות שזה מאוד עוזר כשיש לך אופנוע מהחברה וגב כלכלי מאחוריך. ליאור הגיע לבד, שילם מכיסו וחזר מרוצה אך עם טיפת תחושת החמצה. אם יגיעו עוד חבר'ה צעירים להתנסות בתחום, אולי זה יביא להוזלת העלויות. מה שבטוח הוא שזה יביא לגיוון רב של רוכבים.

ובנימה אחרת, אותו עוגי, קלט שקנגל לא מחובר לאחרונה. כמה שיחות הבהירו שאני מיואש ושחוק לגמרי מהעבודה, לא מוצא משהו אחר, קבור לגמרי ברפש ולא יצא לי לרכב חודש וחצי. מיד גויס "צו קריאה קנגלי" לטיול בשבת. "ניפגש, תוביל" זו הפקודה שירדה למטה שלי. וואלק, מתאים לי. אני צריך את זה לגוף ולנשמה.

שבת בבוקר, אני פוגש את ליאור ורוכב נוסף בשם עמית במטרה לטייל בסבבה, אך אם ליאור בתמונה, ברור שיהיו הרפתקאות, לא? את ההרפתקה הראשונה ציננו בתוך שלולית שבה יצאנו אני, עמית והאופנועים שלנו לשחייה קלה. מזל שהיה חם. אצל ליאור העניין עבר כצליחת ים סוף ונראה כאילו האופנוע שלו לא נרטב כלל. המשך הטיול זימן לנו עוד עליות וירידות נחמדות. אני מרגיש חיבור חזרה לאופנוע ומתחיל להעלות את הקצב. עלייה שהייתי חייב לסגור איתה חשבון מהקיץ, עברה תחת גלגלינו ללא כל בעיה.

המגמה שלנו, להמשיך לעבר עמק האלה, אל הסינגלים של תרקומיא ושם לפגוש את תמי בזק ואת מלכי התותח, זוג נהדר שממש כיף לרכב איתם. את תמי אגב, תוכלו לראות על שער מגזין "מוטו" שיצא ממש בימים אלו. ליאור שיבש לנו קצת את הזמנים אחרי שהחליט כי הוא כובש עליה שמזמן הציקה לו בעין. לאחר ניסיון אחד לא ממש מוצלח, הגבעה נכבשה שוב ושוב. לאחר מכן, אני סיפקתי הרפתקה קלה בדמות של תקר בגלגל הקדמי, החלפה זריזה בעזרתם האדיבה של ליאור ועמית ואנחנו שוב יוצאים לדרך. את תמי ומלכי פגשנו לבסוף באיזור עמק האלה, שם סחב אותנו מלכי לסינגל של אופניים. שלושה קטומים קלילים ושלושה דו"שים כבדים מרביצים בסינגל שמיועד לרוכבי אופני השטח, שזה אומר פניות הרבה יותר חדות ומעברי סלעים צרים. את היום קינחנו שוב בכיבוש הגבעה, ככה לסיומת.

ששת הרוכבים נפרדו כל אחד לדרכו. אני חזרתי הביתה דואב, תפוס בכל גופי אך מרוצה עד הגג. השמועות הן, שיש לליאור תכנון לגרור אותי לאיזו עליה נקמנית בהר חורשן בעוד שבועיים, נו שויין, נראה מה יהיה עד אז.

רק רכיבות טובות!

קנגל

שעון הטייסים הראשון יוצר ע"י IWC, השעון היה כל כך גדול ונענד על הירך.