סוזוקי R750, הטוב מכל העולמות

מאת אורן קוזלובסקי רביעי, 25 מרץ 2009 17:12

אני לא משתגע על אופנועי סופרספורט בעלי מנועי 600 סמ"ק, אני מעדיף בדרך כלל את הליטרים מרובעי הצילינדרים או את ה- V טווינים הגדולים. אני אוהב את הכוח הזמין ואת היכולת להרגיש מנוע חי גם בסל"ד נמוך מאוד. בכלל אני חושב שלרכב כל הזמן על צרחת המנוע ולהחליף הילוך רק כשאני בטוח שההילוך הבא ישתלב בסל"ד מספיק כדי לא לאבד את הכוח, זה מאוד מתיש ומכניס את הרוכב לעמדת קרב תמידית שלא תמיד בריאה בכביש הציבורי. עם הזמן גיליתי על עצמי שככל שהמנוע בשרני יותר וחלק, אני רוכב רגוע יותר ומסיים את הרכיבה הרבה יותר רענן.

את ה- R750 של סוזוקי השיקו לפני כשנה בנחשונים, כל מי שצריך לכתוב או להגיד משהו על האופנוע היה שם. גם אני הגעתי אבל שלא כמו שאר הקולגות, אני ישבתי בצד מחובר לחמצן ועודדתי מהיציע. שמעתי מכולם שהוא קל וזריז כמו 600 אבל מרגיש חי ובועט מיד כמעט כמו הליטר. עשיתי "כן" מבין עם הראש אבל לא יכולתי להתרשם בעצמי. לכן עכשיו בהזדמנות הראשונה שהייתה לי וכשהרגשתי מוכן, יצאתי על הג'יקסר לכבישים האהובים של עמק האלה וצור הדסה, להשלמת חוסרים ולבחינה מעמיקה יותר על ה- 750 שממשיך שושלת ארוכה ומכובדת שהתחילה את המהפכה אי שם כשעוד הייתי ילד.

חיצונית, במבט חטוף, נראה הג'יקסר כמו אחיו הקטן ומימדיו ממש מזמינים לשבת. קומפקטי, קרבי ומרגיש מאוד קיצוני. למי שלא ישב על סופרספורט ולא רגיל לתנוחה בטח יכאבו הידים אחרי 250 מטר, חשבתי לעצמי. אחרי 250 מטר בבלימה הראשונה נוכחתי לדעת שגם לי בזמן הבלימה היה קשה עם התנוחה ועם המשקל העודף של הגוף על כפות הידים. או שהזדקנתי, או ששנה ללא ספורטיבי אישי מאוד מורגשת במפגש המחודש עם הז'אנר. זמינות הכוח דווקא מצאה חן בעיני מאוד, רק שלרגע הרגשתי שהכידון נמוך לי ושהתחת גבוה מידי. שניים, שלושה קילומטרים לאחר מכן כבר הרגשתי שוב בבית וגם בבלימה חזקה עם העברת משקל רצינית לפנים, לא הרגשתי שמשהו מכביד עלי.

כנראה שבמפגש ראשון עם ה- R750 צריך איזה סיבוב קפה, שלום-שלום ופרק זמן של הסתגלות. אחרי שמכירים אינטימית ומתחברים למושב ולמכל הדלק כבר אפשר להינות מהקלילות של ה- 600 עם זמינות הכוח והגמישות הנהדרת כמעט כמו של אופנועים גדולי נפח. המנוע מפיק 158 כ"ס, בדיוק בין הספקי אופנועי ה- 600 סמ"ק ואחיהם הגדולים בנפחי הליטר. שלוש מפות ההצתה בניהן ניתן לבחור ע"י בורר על ידית יד ימין מאפשרות לבחור התנהגות מנוע המתאימה לאופי הרכיבה, מערכת הלקוחה מהאח הגדול יותר. במשקל קרוב יותר הג'יקסר לאחיו הקטן,  רק 163 קילו, משהו כמו 3 קילוגרם הבדל. בכלל הדימיון ל- 600 מדהים - המכלולים זהים ואם היו מסירים את המדבקה המספרת על הנפח, אף אחד לא היה יודע להבדיל בניהם.

המנוע כל כך ידידותי ומושך לגבולות הפלילי וצפונה בלי להתאמץ. ההתנהגות כל כך טובה עד שלרגע לא אכפת לאיזו מהירות הגענו. תחושת הביטחון והמידע שמגיע מהכידון ומהצמיג הקדמי כל כך עשירה ולרגע נדמה שהכל הופך למסלול בטוח ומזמין, אבל אם ישללו למישהו את הרישיון זה יהיה לי ולא לג'יקסר, אף שופט לא יאמין לי אם אטען שבאופנוע הזה אי אפשר אחרת. זה אופנוע שפשוט קשה להתלונן ולבקש ממנו לשנות את אופיו או התנהגותו. אפילו הסלחנות שלו להעברת הילוכים עצלנית (או אי העברת הילוכים) מדהימה אותי. לא הגמישות של הליטר, אבל בכל זאת הילוך שלישי יעשה את העבודה בסוף היום מ- 80 קמ"ש ל- 190 ומתוך עצלנות גם ישתוק ב- 30 קמ"שים עצלים ויזנק משם שוב לשיוט נוח והכל בלי לגמגם או להיחנק, פשוט יסלח וימשיך הלאה.

הכיף האמיתי מתחיל הכבישים מפותלים כשהמנוע עובר את ה- 7,000 סל"ד. משם ועד ל- 13,000 ואולי טיפה יותר, מקבלים את האטרף הספורטיבי. ההילוכים החלקים עולים ויורדים בלי שאני אפילו ארגיש ואדע באיזה מהם בחרתי. ההיגוי מדוייק ובפניות שבין עמק האלה למושב צור הדסה אני מתפלא בכל פניה מחדש כמה קל האופנוע וכמה זריז הוא מצליח להיות. שינויי כיוון מהירים בנוף היפיפה הזה מרגישים כל כך טבעיים ולא מאומצים ואם לא היו מכוניות שמגיעות ממול ומזכירות לי שאני לא בסביבה סטרילית וסלחנית, הייתי מאמין שזה בסדר להכנס למוד מרוצים ולהוציא את הג'יקסר ואותי מאוד מרוצים.

את הגיחה לצור הדסה והרי ירושלים ביצעתי ללא מורכבת ועם כיסוי הפלסטיק הסקסי, אבל כדי לבחון את שימושיות האופנוע בחיי היום יום, לקחתי מחברת עופר אבניר גם את מושב המורכב. הכיסוי מתפרק בקלות ובמהירות והמושב מורכב במקומו בלי שום בעיה. המושב נוח וגדול ומיקום הרגליות נוח למורכב. כמובן שתנוחת הרכיבה לא אידיאלית לזוגות לאורך זמן, אבל חוויה ספורטיבית זוגית מהנה ביותר ומיקום מכל הדלק מאפשר למורכבת בחירה נוחה בין החזקת המכל או השענות על ברכי הרוכב. האופציה של מושב גדול, מרופד ונוח שישכב בבית ויורכב בקלות בכל טיול זוגי מוצלחת מאוד.

בתוך העיר האופנוע קצת יותר בעייתי, לא מבחינת הזריזות והקלות בה ניתן להשתחל בין מכוניות ולהשתלב בתנועה הצפופה, הבעיה היא במהירות הגבוהה בה מתחלפים המספרים על צג הספידומטר בכל אחת ממפות ההצתה. בשום מקרה לא הצלחתי לזנק ולהשאר במהירות חוקית, לא משנה כמה ניסיתי. אפילו תנוחת הגוף אחרי שהתרגלתי וחזרתי לכושר קרבי, לא מעיקה ודי נוחה בתנועה הצפופה. הממדים הצנועים והמשקל הקל מאפשרים לרוכב לצאת מחניה ברוורס בכוח הרגליים בלבד ופניות עירוניות חדות נעשות בזריזות של קטנוע בינוני. היתרון הגדול בעיר היה ביכולת של המנוע לחיות בסל"ד נמוך ללא החלפות הילוכים תכופות כמו באופנועי ה- 600.

האופנוע לא יכול וגם לא מנסה להתחרות באופנועי הליטר עתירי המומנט בעלי ההספקים העצומים. אבל מול עדת אופנועי ה- 600 סמ"ק, להם הוא קרוב מאוד בממדים ובמחיר, אין לו מתחרים. אני עם הסטייה שלי לכוח זמין גם כשהמנוע עדיין מנמנם לא הייתי חושב פעמים. גם חבילה דחוסה, קומפקטית ורזה וגם כוח זמין במידה מספקת שיכולה לתת מקסימום פאן כל הזמן. מבחינה יום יומית אני חושב שהג'יקסר 750 מתקרב ככל האפשר לאופנוע שרוכב ספורטיבי יכול להשתמש בו גם בחיים הרגילים. חבר בעל ממדים נדיבים משלי, טען שהאופנוע צפוף לו בהשוואה לליטר, אבל מעבר לזה כל תלונה אחרת לא תהיה במקום. כמעט כל מה שאני אוהב מבחינת התנהגות ובהמיות, בקלילות שאני צריך ובלי פשרות שאני לא יכול לחיות איתן. אם לא הייתי פריק של מנועי V טווין אולי הייתי בוחר ב- R750 ללוות אותי בחיים האישיים, כמה פעמים במהלך הרכיבה המהירה בכביש המפותל חשבתי לעצמי שאם היה לי כרגע הכסף הייתי מזמין לי אחד כזה וזה לא דבר שקורה לי על אופנועי מבחן בדרך כלל.

עדיף לתדלק לפנות בוקר כשקר ונפח הדלק מצתמצם, כך מקבלים יותר דלק