סוזוקי היאבוסה GSXR-1300, טוב לזוגיות

מאת אורן קוזלובסקי שלישי, 14 אפריל 2009 06:41

אני מניח שלא אחדש שום דבר אם אכתוב שהסוזוקי היאבוסה חזק, גם לא אוסיף כלום אם אספר כמה הוא מהיר. כל כך הרבה כתבו על הכוח והמהירות לפני, אבל משום מה בכל מקום שחיפשתי לא מצאתי איך הוא בחיים האמיתיים. איך מסתדרים לעזאזל עם 200 כ"ס ברכיבה בשניים? מה עושים בדרך אל הסופר? וכמה מורגשים 220 הקילוגרמים בתנוחה רכונה כשרוכבים בין מכוניות בעיר? את התשובות לשאלות החשובות שעלו בראשי לא מצאתי בשום מקום, אז לקחתי את ההיאבוסה לסופ"ש ארוך עם מושב נוסף במקום הפלסטיק הגבנוני שבדרך כלל מצטלם על האופנוע הזה.

כשהודעתי לאשתי שאני מגיע עם ההיאבוסה, היא לא שמחה. מנוע 1,349 סמ"ק בגוף שמנמן וגדול די הפחידו אותה. שוב לא אגיע בלי מדרכה למושב המורכב? היא שאלה. גם הפחד מהכוח והמהירות הניעו אותה להתנגד לאופנוע. הנתונים היבשים ומראה העיניים לא הצביעו על סוף שבוע של נוחיות וזוגיות פורחת. הסופ"ש נראה לרגע כמו תחילתו של עינוי עם אופציה לשרירים תפוסים ואולי אפילו  מריבה עסיסית לסיום.

מאוכף הרוכב ההפתעה הנעימה הראשונה היא גובה המושב. כלום וחצי שמאפשרים לי להגיע בקלות עם שתי הרגליים לכביש ועוד עם המון קיפול בברכיים. המושב מרופד בנדיבות, גם מושב המורכבת שקיבלתי נראה גדול ומזמין והאופנוע צר מכפי שנראה במבט מהצד. גם המשקל לא מורגש ובזכות מרכז כובד נמוך וגובה מינימלי, הצלחתי להזיז את הבהמה ששוקלת 220 ק"ג לאחור גם בשיפוע קל ובלי עזרה מחברים.

התנעה ראשונה של ההיאבוסה רק מרמזת קלות על הכוח הרב של המנוע. סיבוב קפה והיכרות באזור הרחובות שוקן וקיבוץ גלויות לא מגלה את הכל. אבל גם ברחובות הקטנים ובמהירות איטית האופנוע מצליח להפתיע. הצפייה לאופנוע כבד ומגושם כפי שמרמז המראה המנופח מתפוגגת. אומנם לא זריזות של אופנוע ספורט אבל ממש לא פיל בחנות חרסינה כפי שציפיתי מאופנוע שבסיס הגלגלים שלו מגיע כמעט ל- 1.5 מטר.

ביציאה מהעיר לכביש המהיר הדבר הראשון שבולט הוא שהאופנוע הזה רגוע, אין נקודות של כוח מתפרץ ברמה שמפתיעה או מזניקה את האופנוע. מהשניה הראשונה כל הכוח שם וזמין לרוכב ואין לחץ לטפס במעלה הסל"ד. ההיאבוסה כל כך רגוע עד שמפנים לרגע את הראש ללוח השעונים ומגלים את הספרות 178 על שעון הקמ"שים וכל זה בהילוך שלישי ובלי מאמץ. ההפתעה הנוספת בכביש המהיר היא שלא משנה כמה מהר מגלים שהאופנוע נע, זה אף פעם לא מפחיד. אין את התחושה של טיסה נמוכה, יותר כמו נסיעה ברכבת יציבה על מסילה שלא סוטה לרגע מהמסלול שתוכנן לה.

ההילוכים הפתיעו במיוחד ברכיבה הבין עירונית, למרות שציפיתי לדיסקיות קלאצ' ענקיות ונוקשות (לפחות בהעברה מראשון לשני), מצאתי את עצמי מעביר הילוכים בשקט ובחלקות מפתיעים. האופנוע כמעט אוטומטי וישנם הילוכים כמו השלישי למשל שיכולים לשרת את הרוכב מ- 20 קמ"ש ועד למרומי ה- 200. אם לא הייתי זורק מבט לצג הגדול לעולם לא הייתי מנחש באיזה הילוך אני נמצא. גם הבלמים הרדיאליים מתוצרת חברת טוקיקו חלקים ורגישים בצורה מדהימה (למרות שזה די צפוי מאופנוע שמגיע ל- 300 קמ"ש).

האכזבה הראשונה הגיעה בשלב החניה בבית. האגזוזים הרחבים לא אפשרו להכניס את האופנוע בדלת המחסן - חניה במבנה סגור לא פשוטה עם אופנוע כל כך גדול. גם שלב הקניות לא מומש עם ההיאבוסה, סוזוקי לא השאירו מקום מתחת למושב המפוצל כדי שאוכל להרכיב את תיקי האוכף הספורטיביים שהכינותי מבעוד מועד. נאלצתי להשאיר את האופנוע בחניית המכונית ולנהוג עם הרכב של אשתי למרכז הקניות.

לטיול השבת כבר הכנתי תיק גב לאחר שניסיון יום שישי הראה שתיקים לא אוכל להוסיף בצידי האופנוע. מושב המורכבת נוח מאוד ולא רק שאשתי טיפסה בקלילות על המושב ולא התלוננה על רוחב הפיסוק, גם אני לא הרגשתי אותה עולה ומשנה את שיווי המשקל של האופנוע. האמת היא שלא הרגשתי אותה כלל במהלך כל הרכיבה שארכה למעלה מ-350 ק"מ. אורך האופנוע והמרחק בין שני האנשים החולקים את המרחב, עצום. הקסדות לא מתנגשות בהאצות, לא מעיפות את המורכבת לאחור ואפילו בבלימות חריפות ובפניות בהן רכנה אשתי קדימה ופנימה לתוך הסיבוב, לא הרגשתי אותה. אם לא ידעתי שאני רוכב בשניים וראיתי את סימני ידיה במראה הייתי חושב שאבדתי אותה אחרי הפניה הראשונה.

בעצירה הראשונה אשרה גם ענבר את נוחות המושב ואת חלקות הרכיבה. אם לא הייתה מביטה במקרה אל לוח השעונים, תחושת הדרך על ההיאבוסה מעולם לא מגלה לה באיזו מהירות רכבנו. לדבריה גם בפניה ארוכות בהן ירדנו עד שהיא "יכלה להגיע עם היד אל הכביש" (ציטוט מדויק), הרגישה בטוחה ורגועה. דיון ברכיים גילה ששנינו

יושבים בנוחות ושהרגליים לא מקופלות מידי אך מספקות תמיכה לשאר הגוף. מי היה מאמין שבהמת מהירות תזכה לתואר נוחה ועוד משני אנשים בו זמנית?

כדי להוסיף פלפל לחוויית שבת הזוגית החלטתי לשנות את מצב מחשב המנוע מ- A ל- C. לא רעיון חכם מאחר ועצבנות יתר התגלתה כלא מתאימה, אם הייתי רוצה להשתתף ברודאו ולרכב על שור זועם, לא הייתי עושה זאת ביחד עם אשתי. את חווית הרכיבה במצב C סיכמתי כמיותרת לטיול זוגי, בערך כמו ההילוך השישי אליו לא הצלחתי להגיע, בלי להרגיש שאני מזמין את מסוקי משטרת ישראל למרדף מיותר.

ברכיבה למרחקים ארוכים מתגלה ההיאבוסה כסלחן בדיוק כמו בת הזוג שתושיבו מאחוריכם. למזלי תחושת הביטחון והיציבות הובילו הפעם לסלחנות מופלגת. למרות הישיבה-שכיבה על האופנוע הארוך, למרות המהירויות הביזאריות והקלות בה מגיעים אליהן ולמרות הפניות המהירות והנמוכות, לא נזפו בי כל היום. אשתי לא גערה והאופנוע לא צעק, הכל היה ידידותי וקל במגבלות הריכוז שדורשת רכיבה מהסוג שמאפשר הסוזוקי העצמתי. גם המתלים, לא רכים מידי אבל גם לא נוקשים כדי לזעזע שני רוכבים, תרמו לתחושת הרוגע הכללי ברכיבה הארוכה והמאוד מהירה הזאת.

מה המחיר ששילמנו על הסופ"ש הרגוע במהירות העל? המחיר הוא בדלק. למרות שציפיתי לצריכה גבוה יותר עדין הופתעתי מנתון של כ-10 ק"מ לליטר, אבל לא לקחתי בחשבון את המנוע הגדול והמהירות אז אני לא יכול ממש להתלונן. במהירות של 110 קמ"ש, משימה כמעט בלתי אפשרית האופנוע הזה, מחוג הדלק לא זז ואני מניח שהיינו מגיעים לסביבות ה- 20 ק"מ לליטר, אבל מי רוכב על היאבוסה במהירויות כאלה?

אני יכול לספר שהחוויה המהירה רק תרמה לזוגיות. יש משהו בבהמיות החייתית של הסוזוקי היאבוסה שמרגיעה אותך. לא עצבנות של מנוע קטן שדורש סל"ד ולא תזזיתיות של סופרספורט עצבני. אני מניח שבהתארגנות נכונה אצליח למצוא מערכת אחסון יפה ועמוקה כדי להפוך את ההיאבוסה למשאית מטען. אולי הפתרונות הפרוביזוריים והזולים שלי לא הספיקו, אבל בטוח שיש סט מזוודות צד תואמות במראה ספורטיבי שמתאימות לאופנוע שעולה מעט פחות מ- 131,000 שקלים חדשים. פשרות בנוחות או חוסר מרחב לא מצאתי, אבל אופנוע שמתאים לחיים מהירים ולא סופרספורטיביים יש כאן. ההיאבוסה יכול לשמש כמכונת טיולים למרחקים ארוכים למרות התנוחה הרכונה והכידון הנמוך, אבל רק מי שרכב בעבר על אופנועי ספורט או בהמות מומנט, ירגיש עליו באמת בנוח.

צילם: עמית אברהם

מעיל האופנוענים הומצא בשנת 1928 בניו יורק ע"י חברת Schott, אך פרץ לתודעה רק בשנת 1958 בזכות השחקן מרלון ברנדו.