סגוואי הנדז-פרי, רכינוע בלי ידיים

מאת אורן קוזלובסקי רביעי, 28 אפריל 2010 23:29

שיתוף

מי מאיתנו שחי כאן בחמש השנים האחרונות, לא שמע או ראה את הסגוואי, או רכינוע בעברית תקנית? אותו פלא ג'ירוסקופי שמסוגל לייצב את עצמו ולהסיע בן אדם אחד במהירות סבירה, על המדרכה, ממקום למקום? אפשר לראות אותם במרכזי מבקרים או לשכור אותם לסיורים מודרכים בירושלים או בטיילת התל אביבית. אם זה נראה לכם כמו רכב העתיד, תקראו עוד כמה שורות למטה ותראו לאן לוקחים את הרעיון הזה, אנשים שגם רוצים לעשות משהו עם הידיים תוך כדי הנסיעה.

בראשית היה הגלגל, אבל אף אחד לא ממש ידע איך להגיע איתו ממקום למקום. שני גלגלים על ציר, כבר שיפרו משמעותית את הרעיון. בסיס עליו אפשר לעמוד וסוס שמושך קדימה כבר הפכו את ההמצאה למרכבה והחישה את הקידמה. אחר כך באה הכרכרה, הקטר המכונית ובדרך גם המציאו את האופניים ופיתחו את הרעיון לאופנוע, אבל הרעיון הבסיסי תמיד נשאר, שני גלגלים מקבילים על ציר אחד. זה בעצם העבר המפואר של התחבורה שמוכרת לנו היום ואולי גם העתיד?

אז לאלו שלא יודעים במה מדובר, אסביר בקצרה שהסגוואי הוא מכשיר בעל שני גלגלים מקבילים ומערכת מייצבים וג'ירוסקופים שיכול להוביל נוסע ממקום למקום. שתי הידיים אחזו בידיות וכיוונו את ההתקדמות - דחיפה לפנים הובילה קדימה, סיבוב ידית בגרסאות המוקדמות, או הטיית הכידון, סובבו את המתקן, והאטרקציה כבשה את לב העשירים וחובבי השכלולים. במהירות של עד 20 קמ"ש בכוח החשמל ועם חדשנות עיצובית, כבשו מכשירים אלו בשקט ובחן, שדות תעופה ואזורים תפעוליים בעולם.

בימים אלו ממש הגיע לארץ פיתוח חדש של חברת הנדז פרי טרנספורטר (Handsfree Transporter) הגרמנית, המבוסס על הסגוואי, המאפשר כיוון התנועה בעזרת הברכיים. הרכינוע החדש פותח למטרות עיסקיות, החל ממבצעי קידום מכירות ועד לפעילות שיטור בידיים חופשיות. כאשר שמעתי כי ניתן לנוע בקלות וללהט באותו הזמן, שלפתי את אביזרי הליצנות שלי מהארון ויצאתי לבדר ילדים בגינה הציבורית בעיר מודיעין.

מדהים לראות את כלי הרכב המוזר בפעם הראשונה. בניגוד לסגוואי המקורי, אין צורך להשעין את הכלי על שום דבר. להפעיל, להסתכל על הפלא העומד זקוף ללא חוטים או עזרים ולעלות רגל אחר רגל, מבלי לגעת במוט המרכזי. למה אסור לגעת במוט המרכזי אתם שואלים? ובכן זה משמש כג'וי סטיק ומכוון את ההתקדמות. תרגול ראשוני נדרש כדי להבין בדיוק כיצד עובדת המערכת ועד כמה היא סובלנית למשתמש, אבל רוכבי אופנועים שרגילים ללפות את מכל הדלק, ירגישו מיד בבית.

בארץ מותר לנוע על גבי ההנדז פרי, במהירות שאינה עולה על 13 קמ"ש. לחיצה על השלט מאפשרת לגולש לבחור את הגבלת המהירות המותרת או הרצויה. מהירותו המקסימאלית מאפשרת תנועה חלקה ונעימה בכ- 20 קמ"ש, בהחלט לא משהו שהולך ברגל... תחשבו על לוחם שצריך לירות במהירות הזאת ויכול לדייק יותר מאשר במהירות ריצה, בגלל התנועה חסרת הקפיצות. או דמיינו שדרן ספורט המסקר מרתון ומוביל את הרצים מבלי להתעייף, נחמד נכון?

עם אלות הלהטוטנות שלי, מתקופת הופעות הליצנות העליזות, יצאתי לתור את מודיעין. עיר לא קלה להליכה ורצופה בעליות תלולות וירידות קשות. האמת היא, שעוד לפני שהספקתי להניף אפילו אלה אחת באוויר, כבר משכתי אלי תשומת לב חסרת תקדים. ילדים, נערים ואנשים מבוגרים, כולם נהרו לצפות בפלא המתגלגל לו בשקט אלגנטי. אילו רק היה לי שקל עבור כל צופה נרגש שהעיר הערה או ביקש סיבוב, הייתי יכול לרכוש לעצמי גאדג'ט כזה. המחיר, כן המחיר, נקודה כואבת כשדנים בפיסת טכנולוגיה מפוארת ואקזוטית.

20 עד 39 ק"מ ניתן לגמוע על סוללות ההנדז פרי בין טעינה לטעינה. משקל הרוכב ותוואי הדרך משפיעים על הטווח. גם סוג הצמיגים והדגם משפיעים. במקרה שלי רכבתי עם צמיגי שטח בעלי עבירות גבוהה. צמיגים המזכירים את אלו המותקנים על גלגליו הקדמיים של טרקטורון. להתניידות במרכזים מרוצפים עדיף להצטייד ברכינוע בעל צמיגים חלקים וצרים יותר. אבל אני רציתי לתור את עירי ולחצות פארקים, שבילי הליכה, מרכזים מסחריים או סתם רחובות שקטים ולכן בחרתי בצמיגים הגדולים.

כל עוד לא נתקלתי במדרגות או מכשולים גבוהים, התנועה זרמה. בעליות קשות תחושת המכשיר המנסה לישר את עצמו ולהתנגד להתגלגלות אחורנית קצת הרתיעה אותי, אבל ברגע שהתרגלתי וידעתי להכין את עצמי להתנגדות שמפעילים המייצבים הג'ירוסקופים, חזרתי לאהוב את המכשיר. בירידות גדולות חזרה על עצמה התופעה, רק באופן הפוך. הראש והגוף התכוננו לירידה והמכשיר משך חזרה כלפי מעלה.

אימון קצר וצבירת ביטחון על גבי ההנדז פר, אפשרו לי לקפץ ממדרכות. ידעתי שלעלות חזרה לא אוכל, אבל קפיצות קטנות נספגו יפה תחת הצמיגים הגדולים. אני כמעט בטוח שעם צמיגים קטנים וחלקים, ירידת ממדרכות לא תתקבל באותו אופן ידידותי. המחשבה על הכוח הנדרש להרים כ- 50 ק"ג במעלה מדרגות הרחיקה אותי מלערוך את הניסוי - במקרה הזה חנקתי את סקרנותי וסמכתי על תחושת הבטן.

תשומת הלב ושמחת העוברים והשבים לא הותירה ספק בלבי, באירועי קידום מכירות או בתערוכות, הרכינוע החדש המשאיר את הידיים חופשיות יהיה להיט. בתערוכת קד"מ אירופאית למשל, הוא נבחר לאחד מחמשת האטרקציות שיופיעו על הבמה המרכזית. גם בהפקת הפסטיגל האחרונה כיכב הכלי כשעליו מפזזות רקדניות. גם אני הצלחתי לתת הופעה מרשימה בגינה הציבורית ולכבוש את לב הזאטוטים והוריהם.

במחיר זול יותר, נגיד, כל סכום היורד מ- 15,000 שקלים חדשים, אני בטוח שהיינו זוכים ללהיט מכירות היסטרי שהיה מהווה תחליף לכלי רכב עבור אנשים רבים. אני בעצמי הייתי יוצא לטייל עם עגלת התינוק של בני בשבילי העיר וחורש את המרחבים. אפילו קניות וסיבוב לסופר השכונתי היה זוכה לליווי ההנדז פרי. אבל מחיר כפול ומעלה, משאיר את הרכינוע החדשני לתערוכות, צלמים ואנשי מקצוע שיכולים להצדיק כלכלית השקעה גדולה ולקזזה כהוצאה בסוף השנה.

הפחד הראשוני הנובע מהמראה הלא יציב מתפוגג כאשר מנסים ורוכנים קדימה כדי להתקדם. אחרי כמה סיבובים קשה להאמין שמישהו יכול לפחד. זה בפירוש אחד מאותם דברים שחייבים לנסות לפחות פעם בחיים, כי עד שלא מעיזים לא יודעים עד כמה הרעיון גאוני ובטוח. למרות ההשתוללות חסרת האחריות שלי בשעות הרכיבה הרבות, לא הצלחתי להפיל את המכשיר. באמת שניסיתי. לפני שההגזמה הופכת לקטלנית, מצפצף הכלי ומתריע.

לא משנה עם תתקלו בהנדז פר, בהופעה מושקעת, בקניון כאשר רוכב עליו נציג מכירות מעצבן או סתם ברחוב, אני בטוח שלא תצליחו להוריד ממנו את העיניים ולתהות האם גם אתם יכולים לגלוש ככה. אם יזדמן לכם לראות אחד כזה פנוי, עשו לעצמכם טובה ובקשו סיבוב.

הנציג הישראלי של החברה הגרמנית, מר עופר אלדובי, בשיתוף עם חברת סגוואי ישראל מקבוצת ,UMI אולי לא ישכירו את המכשיר לטיולים ברחבי תל אביב או ירושלים (וחבל), אבל אולי יקום יזם אחר שיזהה את הפוטנציאל העיסקי ויעשה זאת. עקבו אחר הפרסומים במדורי התיירות ואולי תתקלו בעתיד בהזדמנות לטייל ולנסות את הפלא. אתר אינטרנט עדיין אין לנציג הישראלי, אך אם חשקה נפשכם בסיבוב ואתם מרגישים ברי מזל, תוכלו לפנות בעצמכם לכתובת המייל הזמנית כתובת דוא"ל זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת .

צילם: שי ארז

מנוע ה-V הראשון באופנוע סדרתי הותקן באופנוע גרמני ולא בהארלי דוידסון