מתגלגל למען איגוד CF - יומן מסע

מאת מיו 100 - קטנוע הסלבס חמישי, 06 ינואר 2011 12:06

שיתוף

כשיצאתי משערי המפעל עם שאר חברי, רציתי מאוד להשלח לארץ רחוקה עם שמש וכבישים מלאי קטנועים. ברשימת הדרישות שלי הייתה רוכבת קלילה וחייכנית שתמשוך את תשומת הלב ותגרום לאנשים להסתכל עלינו. כולם חושבים שדלק זה מה שמזין קטנועים קטנים, אבל האמת היא שמבטים שמנפחים לנו את האגו, חשובים הרבה יותר. צבע אדום ומושך כבר היה לי, אז ההתחלה ניבאה רק טוב.

כשהוציאו אותי מתוך הארגז הבנתי שאני בארץ רחוקה. השפה שונה וכולם התפעלו דווקא מהאופנועים הגדולים. לפני שהבנתי מה קורה, הדביקו עלי מדבקה והפשיטו אותי מהפלסטיקה האדומה והסקסית שלי. איך זה שרק אותי הפשיטו? אוי הבושה... מה עושים לבגדים היפים שלי? אף אחד לא ידע מה לענות לי, גם הקטנעים האחרים לא הבינו עדיין את השפה.

לאחר יום מביש בעירום מלא, החזירו את מלבושי. מה עשו לצבע היפה שלי?! זעקתי עד לב השמיים, אך אף אחד לא שם לב. איך אמשוך תשומת לב ברחוב עם צבע לבן פנינה ובלי הסמלים המרשימים שמודיעים לכולם שיש לי מנוע 100 סמ"ק? הבנתי באותו הרגע שגורלי נחרץ ואף בחורה לא תקנה אותי. כולם מלמלו סביבי שם מוזר שחזר על עצמו- סיסטיק פיברוזיס...

בצהריים הגיע בחור מוזר, אורן שמו ובחן אותי. לדעתו הצבע החדש מחמיא וממש מתאים למטרה, גם יניב גולן שצבע אותי זכה למחמאות והבנתי שזכיתי לביטוח מיוחד שתרמה חברת אודי דגן- ביטוח לכל רוכב... המצב הפך מעצוב לעגום, מסתבר שכל רוכב יוכל לעלות עלי ולעשות בי כרצונו, חוללתי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אין גורל קטנועני גרוע מזה, חשבתי, שום מיו 100 לא זכה להשפלה שכזו.

את הלילה הייתי אמור לבלות במחסן אפל ברמת גן, 5 קילומטר מהסוכנות שבה הכינו אותי למסירה, רכיבה קצרה ולא נוראה למזלי. למרות שהובטח לי מקום לינה מרכזי וקרוב, גם הפרט הזה התברר כנתון לשינויים, אורן שאמור היה להוביל אותי למשכני החדש, קיבל הודעה בטלפון הנייד שלו שבבוקר המחרת עליו להביא אותי לתוכנית הבוקר של ערוץ 10- תוכנית טלוויזיה שמאוד רצתה לצלם אותי משום מה. במקום רכיבה קצרה לרמת גן, נלקחתי לסיוט ממושך של 30 ק"מ בכבישים מהירים ובגשם שוטף לעיר מודיעין רק כדי לחזור שוב בבוקר את אותה הדרך בדיוק לצילומים בתל אביב.

מה זה אולפן טלוויזיה? מה אני צריך לעשות שם? נתתי לאורן להוביל אותי. הבנתי שאנחנו צריכים להגיע לקומה 16 בבנין גבוה- הרבה מעל הכביש שאני מכיר. נכנסנו לחניון ובמקום לחנות בין שאר הקטנועים, המשכנו לחדרון קטן בו חיכו אנשים לפני דלת כסופה. אודן דומם את המנוע וביקש מאנשים שיתנו לנו לעבור כי אנחנו מאחרים לצילומים בערוץ 10, מההלם הם פינו לי מקום, אני לא חושב שהם ראו קטנועים כמוני ליד הדלת הכסופה אי פעם.

הדלת נפתחה ונדחפתי לתוך התא הקטן, אורן הרים את הגלגל האחורי שלי באוויר כדי שהדלת תסגר והתא התחיל לעלות למעלה לכיוון הלובי. יצאנו מהחלל הצפוף לאולם גדול עם ריצפת שיש ומיד קפץ עלינו איש ביטחון ועוד מישהי חמוצה מהנהלת הבנין. כנראה שאסור לקטנועים כמוני להכנס למעליות של אנשים- איזו גזענות. לאחר צעקות וטלפונים זועמים עם הפקת התכנית הורדנו שוב במעלית אל החניון ומשם הובלנו לאחת גדולה ומכוערת יותר שנועדה להעברת ציוד ומשאות. בקומה 16, גבוה מעל הכביש, קיבלנו שנינו תג אורח והובלנו לחדר האיפור, אותי ניגבו מטיפות המים ואת אורן איפרו כמו בחורה.

המצלמות והתאורה חיממו אותי והרגשתי נעים, אלו חיים של קטנוע, חשבתי לעצמי. מי זה איגוד CF שאני מייצג פתאום? מה רוצים ממני כל האנשים מסביב? הוצגתי באופן מעורר השראה, מסתבר שאני חלק חשוב ממערכת שלמה שאמורה לעורר מודעות למחלת הסיסטיק פיברוזיס - כבוד, לתשומת לב כזאת לא ציפיתי. לפתע קם המגיש, אביב פרנקל שמו ועם טוש שחור חתם על גופי, למה הוא עושה לי את זה? כנראה שזה חלק מהתפקיד שלי. לפני שיצאנו מהאולפן, גם סיוון כהן המגישה החמודה של תכנית הבוקר חתמה עלי, המגע שלה מצא חן בעיני...

ירדנו שוב במעלית המשא, אבל הפעם כולם חייכו אלי ושאלו שאלות, גם השמש בחוץ זרחה ועל הכביש אנשים עשו לנו שלום וצעקו "ראינו אתכם בטלוויזיה" אחד אפילו רץ אלי עם טוש ורצה לחתום ברמזור, אבל אורן לא נתן לו. הרגשתי חזק יותר משום מה, כאילו הגדילו לי את המנוע. פתאום הבנתי שהתווספו לי עוד שני כ"ס, אבל הכ"ס החדששים היו כוח סלב שהוסיפו המון לביטחון שלי על הכביש. אך איזה עולם, אני קטנוע בר מזל אני.

בינתיים הספיקו להתקשר עוד הרבה אנשים מוכרים, כולם רוצים לחתום עלי, בסוף יעמידו אותי למכירה פומבית וככל שיהיו לי יותר כ"ס המחיר שאגייס עבור איגוד CF יהיה גבוה יותר. בינתיים, הספיקו לחתום עלי גם השחקן והקומיקאי אלון נוימן, ביום יום הוא רוכב על קטנוע גדול ולדעתו אני קטן מידי בשבילו, אבל אני חושב שהגודל שלי סביר, זה הוא שגבוה מידי בשבילי. אחריו חתם עיתונאי הרכב והמגיש, אלי אילדיס, מגניב לפגוש כל כך הרבה אנשים חשובים ונחמדים.

לתרומת 10 שקלים בחודש המודעות, שילחו את המספר 10 לטלפון 2747 מכל טלפון סלולרי

מחלקת האופנועים בחברת קוואסאקי הוקמה בשנת 1962 כדי לפרסם את חברת הענק שמוצריה לא היו מוכרים לציבור