<object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
<param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<param name="scale" value="exactfit" />
<param name="wmode" value="transparent" />
</object>
<img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<!-- End of WeSell Affiliate code -->
בילויים ביקורת מסעדות מסעדת מידס, קיבוץ ברור חיל
מאת רועי פסי שני, 30 מרץ 2009 10:02
שבת בבוקר, רוכבים לדרום. תוך כדי מנוחת הקפה ופריסת הממתקים, במהלך דיון ער בסוגיית ממתקים שהיו ואינם עוד, קרקור הבטן מודיע לי שאמנם השעה רק 11:30 אבל אני ער משעה 5 בבוקר והגיעה העת להחליט איפה נאכל. מאחר ולאייפון לא היה חיבור לאינטרנט, פקח רשות הטבע והגנים לא היה איש בשורות ולאף אחד אחר לא היה רעיון, נאלצנו לסמוך על יריב שהציע לרכב לקיבוץ ברור חיל ולאכול במסעדת "מידס".
מזג האוויר האביבי היה מושלם. שמים כחולים בהם מרחפים עננים עצומים באפור ולבן, נחש אספלט שחור המתפתל תחת צמיגי האופנוע ושדות ירוקים המשתרעים עד לאופק ליוו אותנו בדרכנו. הפסטורליות לא רמזה אפילו ברמז דק אחד על הדרמה שהתחוללה באזור אך לפני חודשים ספורים. חלפנו על פני שדרות, עיר רפאים בצהרי יום השבת, ופנינו ימינה לקיבוץ.
קיבוץ ברור חיל, שהוקם בשנת 1948, נבחר לשמש קיבוץ היעד של תנועות הנוער הברזילאיות וקלט מספר גדול של גרעיני עליה מברזיל, למרות זאת לא רקדנית אקזוטית היישר מהקרנבל בריו קבלה את פנינו, אלא מלצרית חייכנית שלהפתעתי דברה בעברית ולא בפורטוגזית מתגלגלת. התיישבנו במרפסת, בכל זאת אופנוענים מסוקסים מעשני טבק, בשולחן שהוכן למעננו מבעוד מועד.
על אף שבתפריט מופיעות מספר מנות ברזילאית הזמינו כולם, פרט לאחת המורכבות שהזמינה סטייק פרגית, המבורגרים. עם הזמנת המשקאות נרשמה הנקודה השחורה הראשונה - אין בנמצא בירה מהחבית. על המלצריות אפשר להרעיף הרבה מחמאות, אולם הזריזות הייתה מהן והלאה. נאלצנו להמתין זמן רב מידי עד להגעת המנות העיקריות. מנת ההמבורגר הייתה טעימה מאוד ולוותה, כרגיל, בירקות טריים ובצ'יפס. הווריאציה היחידה שנרשמה במנה המוכרת הייתה צריבת הלחמנייה לכדי טוסט, מעניין. גם מכיוון סטייק הפרגית לא נשמעו קולות חוסר שביעות רצון. אני רק מקווה שחוסר הביקורת לא נובע מהרעב... הקפה בסיום הארוחה שמר על הרמה.
גם לחשבון נאלצנו להמתין זמן רב, יכול להיות שהיינו כל-כך נחמדים שפשוט לא יכלו לתת לנו לעזוב? או שאולי בנו האשם, ישראלים קצרי רוח שלא יודעים להעריך לגימת קאיפירינייה לצלילי מוסיקת בוסה נובה.
מעבר לשירות העצל במקצת, חווית הארוחה במסעדת "מידס" בהחלט מהנה, האוכל טוב, המחירים נוחים, ניתן להחנות את האופנועים בקרבת המרפסת ואי אפשר שלא לציין את היתרון הגדול ביותר - רביצה על הדשא בשמש האביבית לאחר הארוחה.
שבעים ומחויכים עלינו על סוסי הברזל לקראת הרכיבה הביתה. שעון הקיץ העניק לנו שעה נוספת של אור והשמים הכחולים המשובצים עננים קבלו שוב את פנינו. תוך כדי רכיבה צפונה בדרך אשר עד מהרה תהפוך לכביש מהיר רב נתיבי שיוביל אותי למרכז הסואן, בשעה שאני מלווה בסימפוניה לארבעה צילינדרים, אני מהרהר לעצמי על האושר ברכיבה יחד עם חברים במרחבים המוריקים. הדבר היחיד שחסר היא מורכבת דקיקה שתצטרף לריקוד החושני של זוג ומכונה. אולי בפעם הבאה היא תתגבר על הפחד.
צילם: יריב געש
משנת 1932 ועד היום יוצרו למעלה מ- 400 מיליון מצתי זיפו