מלחמה במחירי הביטוח, מחשבות על פקק גדול

מאת אורן קוזלובסקי שישי, 05 יוני 2009 08:26

כשאני רואה איך נלחמים במדינות אחרות על זכויות הצרכן אני מתמלא קנאה. איך בהינף הוראה מתחיל חרם צרכני, כיצד מתוך מודעות ותחושת שליחות מתארגנות קבוצות לפעילות המונית קולנית, למה אצלנו זה לא קורה? איך זה שגם פרסום בולט על כוונתו של המפקח על הביטוח במשרד האוצר לבטל את התיקונים לחוק הפלת"ד, לא גורר מאות רוכבים לרחובות?

המחשבה הראשונה שעלתה בתוך הקסדה הייתה להעמיס משמעותית על הכניסות הראשיות לתל אביב. הרעיון הבסיסי פשוט מאוד, להיפגש לקבוצות רכובות שינקזו אליהן עוד ועוד רוכבים שירכבו לאט בקצב התנועה ויגדלו לגוש אופנועים נראה לעין. לא חשבתי על הפגנה או אירוע המוני, רק מפגש ספונטני מתוזמן לרכיבה חוקית כמו שאר כלי הרכב הגדולים יותר והתנהגות רגועה בדיוק כמו מכונית, הכל במטרה לגרום לפקק עצום בארבע הכניסות הראשיות לעיר תל אביב.

חצי שעה עד שעה של רכיבה צריך להשקיע כדי לגרום ללחץ שיעורר את התקשורת ושאר הציבור חם המזג בארץ. השקעת זמן מינימאלית כדי להביע מחאה על ההתעללות הבלתי פוסקת בקהילה הדו גלגלית. בתמימותי ניסיתי לגשש ולבדוק נכונות של רוכבים. התגובות הכעיסו אותי וגרמו לי לחשוב שבעצם מגיע לנו שיעלו לנו את המחירים ויקשו על חיינו.

אני יכול רק בימי שישי, אמר לי רוכב שעובד באמצע השבוע, אחר אמר שאחרי הצהריים נוח לו כי בבוקר הוא עסוק. חברים אחרים החליטו לגלם את פרקליט השטן ולהציג את כל הסיבות למה לא כדאי לפעול בדרך זו או בכל דרך אחרת. בקיצור, כולם חושבים שצריך לעשות מעשה אבל אף אחד לא מוכן לקחת חלק או באמת להירתם למען המטרה הצודקת. לא שלא ידעתי את זה קודם.

גם האדם העסוק ביותר ששעת עבודתו שווה הרבה מאוד כסף, יכול להתארגן בהתראה מוקדמת ולהשקיע שעה או שעתיים מזמנו כדי לחסוך כסף ולקדם עקרון חשוב. סטודנט, שליח או כל רוכב אחר שעובד קשה כדי לממן את השימוש בכלי הרכב הדו גלגלי ולא משתמש בו רק לצורכי פנאי, צריך להתאמץ יותר ולהשקיע את המאמץ והאנרגיה על מנת שיוכל להמשיך בעתיד לרכב על אופנוע. אם לא נגרום לאי נוחות ולנזק כלכלי על הכביש, איך נעביר את המסר ונראה כמה אנחנו חשובים?

במדינה שבה התשתיות כל כך רעועות וכל עצירה של מכונית בצד הדרך גורמת לפקק של חצי שעה, 40 אופנועים שרוכבים ביחד כמו מכוניות בקצב איטי להחריד ולא מזגזגים בין כלי הרכב האחרים, יוסיפו עוד 10 דקות לעומס ועוד לחץ על הנהגים הממהרים. 200 אופנועים שיצרו חיץ בתוך הפקק כבר יצרו עומס רציני ויגררו את הרעש הרצוי. לא צריך לארגן הפגנה, לא צריך אישורי משטרה, לא צריך נקודת התאספות ובמות יקרות. רק לגרום לאנשים לאחר לעבודה, להתבשל בפקק עוד חצי שעה ולהבטיח להתמיד בפעילות פעם בשבוע, באמת לא משהו מסובך.

מבחינתי, יום ראשון ה-21 ליוני, מתאים. אני מוכן לצאת בשעה הכי עמוסה להגיע לאזור נתב"ג ולחבור לכמה שיותר אופנועים לרכיבה בקצב התנועה וברווחים שלא יאפשרו למכוניות לעקוף או להידחף. השאלה היחידה היא כמה רוכבים ירכבו עד שיראו גוש אופנועים וקטנועים ויחליטו להשקיע מזמנם ולהצטרף לפעולה. כמה יראו את הגוש המתהווה וימשיכו הלאה כי הם שמחים שאחרים נלחמים בשבילם וכמה יכעסו שמישהו מנסה לעשות משהו? את העבודה הקשה באמת כבר יש מי שמתנדב לעשות, אותו קומץ שתמיד פועל, מתראיין ומסביר. רק הנכונות של הרוב הרוכב שנפגע ממחירי הביטוח חסרה.

יש בסך הכל ארבעה כבישים שצריך לחסום כדי לשתק את תל אביב. כביש ירושלים תל אביב, איילון דרום וצפון וכביש מספר 2 לבאים מכיוון צפון. לא צריך להכין כלום כדי לסגור אותם חלקית, רק להופיע בשעה היעודה, נגיד 08:15 בבוקר, לחבור לעוד אופנוע ועוד אופנוע, פשוט להתמקם בין שתי מכוניות וליצור חיץ איטי שיעצור את הנהגים מאחורינו.

זה לא קשה לעשות משהו רק צריך נכונות ואכפתיות. צריך אמונה שאם נפעל ונפריע יהיה מי שיקשיב לנו. לא חייבים להפגין בכיכר מרכזית או להפיק אירוע המוני מושקע, רק לגרום לנהג הפשוט בפקק לשאול את עצמו - זה מה שיקרה אם כל האופנועים האלה יתחלפו במכונית? לייצר סנסציה שהטלביזיה תרצה להראות והכי חשוב, להראות לעצמנו הרוכבים שביחד אנחנו נראים ונחשבים - לייצר גאוות יחידה.

אני את שלי אמרתי, אתם יכולים להכניס בתגובות את כל הסיבות למה זה לא טוב או לא מתאים לכם. גם אתם תדעו עמוק בפנים שכל התירוצים הם סתם פינוק ובריחה פחדנית לפינה החשוכה ובטחוה. זה החלום הקטן שלי ואני ביום ראשון ה- 21 ליוני אצא לכביש במטרה לרכב כמו מכונית ועם תקווה שעוד כמה יצטרפו אלי. אולי זה יצליח ואולי לא, אני את שלי מתכוון לעשות ואולי אם יהיו עוד 40 כמוני יצא מזה משהו.

צילם: רובן מאלאיאן

מים הם החומר הטבעי היחיד המופיע בטבע בכל מצבי הצבירה - מוצק, נוזל וגז