<object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
<param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<param name="scale" value="exactfit" />
<param name="wmode" value="transparent" />
</object>
<img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<!-- End of WeSell Affiliate code -->
מאת אורן קוזלובסקי חמישי, 03 יוני 2010 11:21
 |
 |
חום אימים, כמעט כמו לרכב בכבשן ואין מפלט מתחושת הצריבה על העור ברגע שעולים על האספלט השחור, מתחת לשמש הקופחת. הרוח החמה רק מוסיפה לסבל ופתאום מידידה מלטפת, הופכת לאויבת מטגנת.
לפני שנה ניסינו את אפודית הקירור המיובאת לארץ ע"י חברת זמלר טכנולוגיות. הפעם לקראת הקיץ קיבלנו שני מוצרים נוספים. הראשון משלים את האפודית המקררת את הגוף ומשמשת לצינון הפדחת והשני לאלו שהאפודית כבדה עליהם ואין להם מקום או צורך באבזר לבוש גדול המכסה את הגוף.
מכיוון שהמוצרים המצננים חייבים רוח כדי לאדות את המים האגורים בהם, כדי לקרר, אין טעם להכניס את הכיפה לקירור הראש לקסדות ללא חורי אוורור. למזלי, אני רוכב עם השואי XR1100, אחת הקסדות המאווררות ביותר שקיימות היום. טבלתי את כיפת הקירור במים למשך כחצי דקה וסחטתי כך שתישאר לחה. הצמדתי לפנים הקסדה באמצעות שתי רצועות ההידוק וחבשתי את הקסדה על ראשי.
ברכיבה עירונית חשתי באופן מוחשי וטוב את הקור המתפשט על הראש, תחושה די נעימה כאשר משקף הקסדה סגור. פתיחה של המשקף החריף את תחושת הצריבה של הרוח על הפנים החשופות, לעומת הקרירות מעל הפדחת, החום הפך לבלתי נסבל ולכן החלטתי להשאיר את המשקף סגור עד לסוף הרכיבה.
ברכיבה מהירה מחוץ לעיר, האוורור המדהים של הקסדה יצר שני פסי קור שמעל למהירות מסוימת הפך לקר מידי ולא נעים. תחושת האי נוחות מתחילה אומנם רק במהירויות שבכביש ציבורי אינן חוקיות ובמילא רובנו לא מגיעים אליהן, אבל אם בכל זאת תמצאו את עצמכם רוכבים עם כיפת הקירור במהירות גבוהה מ- 140 קמ"ש, סגרו את פתחי האוורור הקדמיים.
הכיפה החזיקה מעמד כ- 5 שעות, בהן רכבתי ועצרתי כדי להמשיך בעיסוקי היום יומיים, לסירוגין. בסוף יום הפעילות עדיין לא הייתי צריך להרטיבה בשנית. אני מניח שהמיקום בתוך הקסדה שומר על הרטיבות ומונע התייבשות, הרבה יותר זמן מאשר באפודית החשופה כל הזמן לרוח.
במוצר השני ממנו התרשמתי, נראה כמו עניבת צופים כחלחלה, אולי חלק ממדים של תנועת הנוער הדרדסית. היה לי קשה להאמין שחתיכת בד קטנה כל כך יכולה לצנן את כל הגוף בתוך מעיל הרכיבה.
גם הגודל הפיזי וגם המשקל הקל כשהמוצר רטוב, לעומת אפודית הקירור המוכרת לי כבר, לא נסחו אמונה רבה בליבי. בשם הסקרנות ענבתי את העניבה על צווארי, סגרתי את המעיל ויצאתי לרכיבה קצרה.
עוד לפני שהתנעתי את האופנוע, הרגשתי את הקרירות מתחילה להתפשט מהצוואר למטה. תחושת הקור נחמדה אך לא עוטפת כמו באפודית הגדולה שמקיפה את כל הגוף. מצד שני לא נשארו על חולצתי סימני מים ורטיבות, מכיוון שזו לא באה במגע עם משהו רטוב לאורך הרכיבה.
גם העניבה הקטנה והקלה, מקלה על עומס החום ומנעימה את הדרך, אך אני עדיין מעדיף לעטות עלי את האפודית. היתרון הגדול של עניבת הקירור, הוא באפשרות להוריד אותה לקראת ערב ולדחוף אותה לכיס המכנס, כך שאין סיבה לרכב איתה כשמתחיל להתקרר בחוץ. גם המחיר הזול עומד לזכותה, כ- 100 שקלים חדשים.
משני המוצרים הקטנים והזולים, העדפתי את כיפת הקירור שמותאמת להתקנה בקסדות. ראש שלא מזיע, לדעתי תורם לבטיחות ולערנות יותר משאר המוצרים הדומים שניסיתי. תפעול קל, המצריך טבילה קלה במים ואפשרות התקנה והסרה קלה ומהירה, הופכים את המוצר לשימושי במדינה חמה כמו ישראל.
את המוצרים ניתן להשיג אצל הבואן, חברת זמלר טכנולוגיות או בחנויות האביזרים
מעיל האופנוענים הומצא בשנת 1928 בניו יורק ע"י חברת Schott, אך פרץ לתודעה רק בשנת 1958 בזכות השחקן מרלון ברנדו.