מאת אורן קוזלובסקי שישי, 07 מרץ 2008 00:00

 
מונקי- בייק, אופנוע קטן ונמוך איתו רכבו והשתעשעו בעבר מכונאים ואנשי שירות ברחבות עבודה, מפעלים ומגרשי המטוסים של הצבא האמריקאי בכל העולם. זהו אופנוע בעל מושב יחיד וממדים מזעריים שמספיקים בדיוק כדי לשנע את האיש השירות מנקודה לנקודה בלי לתפוס מקום אחסון מיותר ובלי פינוקי נוחות מיותרים. המהדרין הוסיפו סבל קטן לכלי עבודה, אבל בגדול הרעיון היה הכי קטן שאפשר.

המפתיע במונקי-בייק של חברת ליפאן המיובא לישראל ע"י חברת IFI , מותר לרכוב עליו גם בכביש ושכלי השירות הקטן זכה בארץ להיחשב ככלי רכב לכל דבר. כן, למונקי-בייק עליו רכבתי, יש לוחית רישוי והרכיבה עליו מחייבת את הרוכב ברשיון נהיגה מתאים ובביטוח חובה, בדיוק כמו אופנוע או קטנוע עם מנוע בנפח 125 סמ"ק. למרות שגובהו נמוך מפגוש של מכונית ושגם קטנוע 50 סמ"ק נראה כמו ספינת פאר לידו, זהו כלי רכב איתו אפשר ומותר להגיע ממקום למקום.

כלי הרכב הקטן מונע ע"י מנוע 4 פעימות בנפח של 110 סמ"ק עם תיבת הילוכים בת 4 מהירויות. למרות המראה שמזכיר צעצועי ילדים, אסור לילדים לרכוב עליו וצריך להתייחס אליו כמו אל כלי רכב. רכיבה עם מיגונים חשובה מאוד במקרה של אופנוע כל כך קטן, בניגוד לאופנועים ששוקלים מעל ל- 100 ק"ג וגלגליהם רחוקים מספיק אחד מהשני, המונקי-בייק שוקל כ-40 ק"ג וגלגליו קרובים מאוד, כל סיבוב חזק של ידית המצערת או עזיבה מהירה של המצמד, שולחות את הגלגל הקדמי אל על ועלולות להשאיר את הרוכב המופתע עם גלגל אחד באוויר או עם ישבן על הכביש.

ככלי למשחקים מצאתי את המונקי-בייק מהנה ביותר, כל כך נהניתי מתחושת הקלילות ומיכולתם של גלגלי הבלון הקטנים להישאר צמודים לאספלט בשינויי כיוון מהירים במגרש חניה, עד ששכחתי שצריך לבחון אותו בין כלי רכב אחרים. קפיצות קטנות מאי תנועה בחזרה למגרש ושאר מיני ניסיונות חוליגאניים העלו המון חיוכים בתוך הקסדה.

ברכיבה בעיר, מהיר האופנוע מספיק כדי לזנק לפני רוב המכוניות. תחושת הפחד כאשר מאחורי עוצר אוטובוס והשאלה המרחפת, האם הוא ראה אותי? התעוררו לא פעם במשך יום המבחן. הקסדה שלי נראתה בקושי בחלונות הצד של הרכבים הנעקפים והפליאה של הנהגים שכן הצליחו להבחין בי הייתה כל כך גדולה וניכר היה שגם הם, בדיוק כמוני, לא משוכנעים שמותר לי לנוע על הכביש. אחרי מספר סידורים ולאחר שהתרגלתי לזינוק ולמהירות הסבירה בתנועה עירונית, יכולתי להתייחס לליפאן הקטן כמו אל כלי רכב.

הבעיה הגדולה מעבר לשאלה עד כמה בטוח האופנוע, הייתה בעיית החניה, כל כך קל לגנוב את הפצפון ולהכניסו למכונית, ממש פחדתי להשאיר אותו מחוץ לטווח הראיה שלי. בכניסה לבנק בקשתי מהשומר שישים עין ובכל מקום אחר השתדלתי שיישאר צמוד אלי. מנעול הדיסק שהיה ברשותי לא היה מונע מגנב מזדמן, להרים את רכב השירות ולהכניסו למכונית או אפילו לסחוב אותו עם עוד חבר ברגל.

כלי השירות והפנאי הסיני עולה בישראל 10,000 ש"ח, עליהם יש להוסיף את עלות הביטוח השנתי. כיף גדול אפשר להוציא ממנו, וגם אפשר להאמין אם ממש רוצים שזה תחליף קטנוע. הכידון המתקפל וקלות האחסנה הופכים את הרכב הקטן לכלי מצוין למפעלים או לרחבות עצומות בהם אין רמזורים או פקקים. קל לי יותר להתייחס אל המונקי-בייק בתור כלי עבודה או צעצוע לחוליגאן המתבגר, אבל לוחית הרישוי בארץ הופכת אותו לכלי רכב.