להתאהב כמו באגדות

מאת שירלי מור ראשון, 01 מרץ 2009 14:14

אני רוצה להתאהב ללא מילים, אני חושבת לעצמי בדרך לנחל, במקום בו אני חושבת הכי טוב. אני מגיעה לשם רכובה על הבייבי המושלם שלי, שגורם לי המון אושר ויותר מזה. אני רוכבת לאורך הנחל ואז בדיוק איפה שהנשימה שלי נעצרת מהטבע המרשים שנחשף לעיניי, אני עוצרת את האופנוע, פותחת את רגלית הצד ומסובבת את הסוויץ'.

אני מתיישרת מתנוחת הרכיבה, פותחת את הסקוץ' בכפפות, מסירה אותן מידיי ומניחה על מיכל הדלק, פותחת את סוגר הקסדה ומורידה אותה מעל ראשי. הבריזה נושבת על פניי ואני נושמת עמוק את האוויר הנקי, אני מניחה את הקסדה על הכפפות ויורדת מהאופנוע.

אני צועדת לעבר ספסל העץ ותוך כדי מורידה את המעיל מעלי, משליכה אותו על דופן הספסל ועוברת למצב מאוזן כשראשי מונח על המעיל. השקט הזה, הקסום, האופנוע לידי ורק הגבר שלי - רק הוא חסר לי כאן כדי לחלוק איתו את השלווה, אני עוצמת את עיניי, איפה הייתי? כן !להתאהב כמו באגדות.

אני רוצה אביר יפה תואר חטוב ושרירי שמגיע רכוב על סוס מרשים, לבוש שריון מגן, קסדה ומאובזר בכלי הלחימה הטובים ביותר- הומור, ציניות, אסרטיביות, כנות ועוד הומור, הרבה הומור. אני רוצה לפגוש אותו באקראי באמצע החיים הבנאליים שעוברים על פני ומיד במבט הראשון שיחשוב לעצמו "כמה היא יפה". אני אחייך לי חיוך עדין ואשקע לתוך עיניו בידיעה שמרגע זה ואילך הוא יאהב אותי לנצח. ממש כמו באגדות.

אני רוצה מסביבי פרפרים מעופפים ברכות בצבעי הקשת, לצלילי כינור קלילים שמרגשים את ליבה של כל בחורה חולמת כמוני, כשהוא יישק לשפתיי לראשונה. ממש כמו בסרטים ההוליוודיים שגורמים לכולנו להעריך מחדש את המושג הזה. אני רוצה להחסיר פעימה בלב ולחשוב לעצמי, וואו, זה אמיתי.

אני רוצה לשמוע את קולו העבה מדבר אליי דברי אהבה ורומנטיקה לאור השקיעה בעודנו משיקים לחיים כוסות מאסיביות מלאות ביין איכותי. רצוי יין אדום, עדיף קברנה. אני רוצה שהוא ייקח אותי איתו על גב הסוס אל מתחת לחופה ושנחיה ביחד באושר ועושר - כשברור לשנינו שזו האמת שלנו, אין תירוצים ואין טעם להסביר למי שלא מבין. אני רוצה לשמוע מנגינות דרמתיות. נחתום את האהבה בנשיקה מלאת תשוקה לצלילי נקישות הפעמונים ונאהב אהבת אין קץ עד שהמוות יפריד בינינו . קיטשי? אין לי בעיה עם זה!

השמש כבר מתחילה להעלם, אני מתחילה להתקפל ולרכב אל מחוץ למתחם הנחל, אני עדיין מחויכת מהריחוף שלי, ככה זה בנחל. משהו באוויר הקסום מאפשר לי לחלום, אני נהנית מהעובדה שלחלום תמיד אפשר וזה מרגיש טוב. אבל הבעיה איתי, שאני צריכה את האביר שלי רכוב על 120 כוחות סוס לפחות, אחרת משהו פשוט לא עובד, ובחיי שניסיתי. אני רוצה לפגוש אותו על הכביש, חד, מהיר והחלטי!

אני רוצה שהוא ירטיט את ליבי כשיחלוף על פניי לפתע, ואני אלטף אותו במבטיי הרכים שבוחנים אותו בכל תנועה. רוצה להתרגש מההרמוניה במחול המשותף שבו אני צופה, לא להצליח להבדיל איפה האופנוע נגמר ואיפה הרוכב שלי מתחיל. רוצה להסתכל עליהם יחדיו כעל יצירת אומנות מושלמת, לראות איך הוא נכנס לפניה כאילו זה המצב הטבעי שלו, כמעט להרגיש את המתלים שוקעים מטה והוא נמוך נמוך. אני יודעת כמה הוא מחייך בקסדה עכשיו, מרוכז, ממוקד, ומביט רחוק קדימה.

האופנוען מחובר לתשוקות שלנו ומוכן להקריב עבורן, בעל אסטרטגיה ברורה ותמיד מוכן להתמודד עם הסכנות הצפויות. בחזהו פועם ליבו במקצב של 4 פעימות, הוא הילד הרע בשכונה. יש לו ביטחון עצמי וסקס אפיל. הוא נועז וחי את חלומותיהם של רבים שעדיין מקווים שיום אחד יוכלו להתמודד עם התשוקה. אנשים מפסיקים לנשום כשהם רואים אותו עובר, הוא רע, הוא לוהט והוא לא הולך לתת הסברים לאף אחד. אני ממשיכה על כנפי הדמיון, בצורה מפורטת, ממש מרגישה כל פעולה.

אני נעמדת ברמזור, מתרכזת, כדי שאספיק להכניס להילוך שנייה אחת לפני שיתחלף לירוק ואז, בזווית העין אני רואה אותו נכנס לי לתחום הראייה. אני מעיפה מבט ימינה, רואה אותו, רכוב על ג'יקסר שחור, אני מחייכת.

תקראו לי בררנית, ילדותית, או אפילו שטחית, לא איכפת לי, זו האמת שלי. יש לי חולשה לאנשים שיש להם היכולת לתפעל כלים מסוג זה, לאנשים שחיים ע"פ התכתיבים שלהם, מתמודדים עם התשוקות. אנשים שקצב פעימות ליבם מקביל לפעימות של הבוכנות - אנשים שמבינים שהאופנוע חי ונושם, ויודעים שרק ככה אפשר לגעת בשמים ולהישאר עם הרגליים על הקרקע , או יותר נכון לומר, עם הצמיגים.

אני מסתכלת איך הוא סוגר את המצערת ואני יודעת מה עתיד לבוא ובכל זאת זה מפתיע אותי. הוא פותח את המצערת חזק, אני מרגישה את גל הארכובה שלו משנה את המומנט שלו באופן דרמטי ואיך בולמי הזעזועים מגיבים בכיוון ההפוך. אני מחסירה נשימה ומתפלאת ממראה הפרונט בשמיים, אחח איזו תחושה. כמו שאגה של אריה על צוק שמנסה להרשים את הלביאה שלו במלוא פאר והדר. מהר מאוד הוא נוחת חזרה, נושק לאספלט עם הקדמי בשיא האלגנטיות ומביט עליי דרך המשקף.

אני מחייכת ונותנת למפרק ידי הימנית לקחת אותי קדימה, סוגרת את המשקף, נצמדת למיכל דלק וחובקת אותו היטב עם ירכיי. אני מרגישה את האנרגיה עוברת דרך תיבת ההילוכים והתמסרות הסופית אל הגלגל האחורי,  מעלה עוד הילוך ומתיישבת עם קצות האצבעות על הרגליות. החיזור שלנו מתפתח לקווים מפותלים בקצב מהיר וע"פ הכללים .זו חוויה ולחוויה הזו טרם המציאו מילה בשפה העברית בכדי לתאר אותה כראוי.

אני עוצרת בצד וחושבת על המפגש בינינו, הוא יוריד את הקסדה ויפשוט את המעיל, אני אלטף אותו שוב במבטיי, אני רואה אותו בעייני רוחי, שילדה איכותית בפול פרינג , פלסטיקה נקייה, קווים מעוגלים שמשלימים את החיטוב המושלם. עיניים כנות, חודרות ופני מלאך.  האותיות השחורות על המסך מתאגדות יחד ונאספות לכתמי דיו בדמות אופנוענים, זוג אופנוענים רכובים על גבי ספורטיביים משכיבים על פי קצב הפיתולים בתיאום מוחלט. כך הם נעלמים אל האופק והכתובת THE END משתלטת על המסך.

הכותבת הינה חברה בקהילת הרוכבות "בייקרית"
www.bikerit.co.il

הונדה היו הראשונים שהציגו אופנוע סדרתי עם בלמי דיסק, ההונדה 750 Four בשנת 1969