ימאהה מידנייט סטאר 1,300, כוכב אמיתי

מאת אורן קוזלובסקי שישי, 21 ספטמבר 2007 23:02

בלי סימנים מזהים, משחררת ימאהה את כוכב החצות להופעה על כבישי הארץ.
הרמז האמיתי לכך שהפאוור קרוזר הגדול הזה שייך לחברת ימאהה, הוא אולם התצוגה ממנו לקחנו אותו. מעבר למדבקה פצפונת על הכנף האחורית, המוסתרת איפה שהו בין מושב המורכב ללוחית הרישוי, לא תמצאו על האופנוע שום רמז ליצרן היפני, לא על המנוע, לא בצידי מכל הדלק ואפילו לא על קישוטי הכרום הרבים הפזורים בכל מקום אפשרי. כמעט 285 ק"ג יבשים שפרושים על פני כ-2.5 מטרים ארוכים, הם המון מקום בשביל למצוא היכן להטביע את חותמת החברה, אז למה באמת בחרה ימאהה להצניע את הזהות המפורסמת והמוערכת במקרה זה?

הקרוזר הגדול בעל המנוע בנפח 1,300 סמ"ק, הוא בעצם האח הקטן של המידנייט סטאר 1,900, אופנוע שיוצר במיוחד לשוק האמריקאי הפטריוטי ומלא האגו. כדי להתחרות בהארלי, ייצרה ימאהה את הכלי שיפרוט על כל המיתרים של הגבר האמריקאי, עם רצועה שמניעה גלגל שמן מאחור ומכל דלק ענק שמכיל 19 ליטר. כדי לכבוש את ליבם של הרוכבים, התקרבה מחלקת השיווק אל קהל המטרה ויצרה זהות חדשה, את השם ימאהה דחקו לאחורי הכנף כך שניתן יהיה להגיד "חתמנו על היצירה" אבל הכיוון הוא כנראה יצירת מותג חדש, אמריקאי עם הורים מלוכסני עיניים, בדיוק כפי שעשתה תעשיית המכוניות עם מותגים כמו אקורה מבית הונדה.

כוכב החצות הוא מסוג האופנועים שמרכזים סביבם וויכוח פילוסופי ארוך שנים, צד אחד טוען שאופנועי קאסטום יפנים הם חיקוי של הארלי והרוח האמריקאית ואילו הצד השני רואה בהם שיפור לקונספט נכון שקפא על שמריו, מין שדרוג שקט ונעים יותר של אופנוע נמוך, ארוך ורחב שיכול לחצות מרחבים עצומים ברכות וכבדות אבל עם עוצמה שרק מנוע V טווין עתיר נפח יכול לספק. כרוכב שלא כל כך מתחבר לז'אנר פשוק הרגליים ותלוי הידיים, אני לא מרגיש את עצמי מחויב לעימות ארוך השנים, אני כאן רק כדי ליהנות או לסבול מטיול על הענק ותפקידי לשרוד כדי לספר על החוויה.

הכוכב מגיע עם אוכף נוח ועוטף ישבן, אוכף אמיתי שהיה פעם שיך לסוס חי ודוהר, לא מושב ארוך וצר שיושבים עליו, אלא אחד שיושבים בתוכו עם משענת עגולה בילט-אין שתומכת כל מי שאכל מספיק ועבר את ממדי הסף של 1.75 מטר ו-80 קילוגרם, רצוי אפילו אחד שעבר בגדול... מדרסי הרגלים מותאמים אף הם לנעלים גדולות והכידון הרחב הזכיר לי שרוחב הידיים של אדם בפריסה שווה לגובהו ואם לא הצלחת להחזיק את הכידון כנראה שלא לך מיועד האופנוע.

למרות כל האמור לעיל, לאחר הסתגלות קצרה גם אני הצלחתי לרכב וליהנות מהקרוזר הגדול ואפילו לגלות שהוא ידידותי וקל לתפעול הרבה יותר ממה שחשבתי בהתחלה. אחרי היכרות קצרה וכיוון של זווית הכידון כך שיהיה נמוך וקרוב יותר אלי, התרווחתי לי במושב הנמוך - 71 ס"מ בלבד מעל הכביש, התנעתי את המנוע, פשטתי רגלי לפנים ויצאתי לדרכי. המנוע החדש לחלוטין מספק 72.8 סוסים, מה שמיוחד באורווה הזאת הוא נתון הזמינות, 10.6 קג"מ ששיאם ב- 4,000 סל"ד, המון מומנט שמתקבל קצת רחוק יותר ממה שרגילים בדרך כלל לקבל מאופנועים מסוג זה. מה אומרים בפועל המספרים? הם מספרים שיש כוח שמורגש כל הזמן, אבל השימוש בכוח הזה קצת מוגזם באופנוע עם תנוחת רכיבה קאסטומית, ההילוכים הארוכים מאפשרים לזנק מהר ובשמחה אומנם, לטפס למעלה עד להילוך החמישי ואז לגלות שאופס... המהירות נושקת ל- 140 קמ"ש מבלי שמרגישים בכלל. מתחת ל- 120 קמ"ש אין מה לעשות בהילוך החמישי גם אם מאוד רוצים, זה לא מנוע שאוהב את תחום הסל"ד שבין 1,000 ל- 2,000 סל"ד. אם בכל זאת עולים עד למעלה, מגלים שהמהירות מאמירה לתחום הבלתי חוקי לחלוטין. מה שיותר מטריד במהירות השיוט של ההילוך החמישי היא לא המשטרה אלא הרוח. רכיבה של 5 דקות במהירות גבוהה במיוחד מקצרת את הדרך מצד אחד אבל משאירה את הרוכב הממהר עם שרירי חזה וכתפיים תפוסים כמו אחרי אימון מאומץ של שעה בחדר כושר.

את רוב היום על כוכב החצות ביליתי באימון המשמעת העצמית שלי, תרגול של שליטה במצערת ועמידה בפיתוי, לא תמיד הצלחתי ולפעמים אפילו נכשלתי בגדול, אבל עם חלוף הקילומטרים הערכתי יותר ויותר, את רכות המתלים, את תמיכת המושב ואת חלקות המנוע. נוכחתי לגלות גם שבניגוד לקרוזרים אחרים המשווקים בארץ, ניתן להיכנס לפניות מהירות גם בהטיה מהנה. הרגליות גבוהות יותר ממה שמקובל במגזר, צריך לרצות לשייף את הגששית בתחתית מדרך הרגל גדי לקבל את הצליל המשכר של "הקחחחח" מהכביש, וסתם בטעות נדיר שהרגלית תפריע לאופנוע. גיליתי גם שבפקקים ובכניסה לעיר שווה לפעמים לעמוד כמו מכונית, סך הכל רוחב הכידון עובר את המטר.

בתור אחד שהתחיל את דרכו הדו גלגלית על קרוזר יפני קטן (קוואסאקי EN500 אם אתם חייבים לדעת) וחלם על הארלי דוידסון, אולי הייתי משדרג את החלום לכוכב חצות שקט ומדויק. בכל זאת ההילוכים מדויקים ומשתלבים ברכות מדהימה, אפילו הילוך ראשון נכנס בלי להקפיץ את האופנוע קדימה. אבל הטעם שלי השתנה עם השנים ותנוחת הספורט פשוט מתאימה לי יותר. אז אופנוע ה- 1300 סמ"ק הזה בהחלט שווה את המחיר אם אתם לא חייבים את החותמת והסטייל האמריקאי האמיתי.

צילם: חיים יפים ברבלט

90% מסוחרי ה-Forex מפסידים את כל כספם בשלושת החודשים הראשונים למסחר