מאת גל ספיר שני, 08 מרץ 2010 00:14
![]() |
![]() |
![]() |
מי שלא אוהב בירה שירים את היד!! מי שהרים את היד מתבקש לסגור את הדפדפן, ללכת לפינת הענישה, לחשוב על מה שעשה ולחזור אחרי שהבין את המסר. אני לא מכיר הרבה אנשים שלא אוהבים בירה מאיזה שהוא סוג, מה גם, שמחקרים שפורסמו לאחרונה מגלים, כי שתיית 330 מ"ל בירה לבנה ביום, מעבר לכך שהיא טעימה, גם בריאה מאוד.
בערבו של יום, אני ניגש אל המקרר, פותח אותו לרווחה וצווחת אימים עולה מגרוני. אחרי שהרמתי את עצמי מהרצפה, בדקתי שוב ואכן מראות קשים בקופסת הקירור. אין בירה. בכלל. מכיוון שבשנים האחרונות אני משתדל להתנסות בעשייה עצמית, שזה כולל אפייה, מכונאות, שיפוצים ועוד, אז למה לא בירה ולמה לא לבד?
בעיני, אין כמו לעשות דברים לבד. אני אוהב לעבוד עם הידיים, יש בזה המון סיפוק והנאה מעצם המעשה. הלמידה והתוצאה הסופית שבדרך כלל יוצאת ממש סבבה, בדרך כלל, כן? חיפוש קליל ברשת, התקיל אותי באתר של המרכז לבירה ביתית. נשמע מעניין, לא?
יצרתי קשר עם רשף רובינשטיין, שאחראי על תחום הבירה וכבר למחרת ישבתי מולו עם כוס קפה מהביל (הבירה לא הייתה מוכנה...). בראשי גובש רעיון לכתבה בהמשכים, כי הרי בירה לא מכינים בין לילה ולכן את התהליך אני אסקר בכמה כתבות.
יומני בירה - מונטונס Muntons
הניסיון הראשון שלי בבישול בירה התחיל ב"בירה להדיוטות", כלומר, אנשים כמוני, אשר למרות התואר המופצץ "בירמאסטר" שהדבקתי לעצמי, מעולם לא בישלתי בירה ובכל זאת קפץ לי הג'וק הזה לראש.
בדיוק לשם כך, קניתי מחברה ערכות של "תרכיז בירה", כלומר, פחיות של כקילו וחצי, שבהן יש כבר את כל מרכיבי הבירה לאחר בישולם וכל שנותר הוא למעשה, להוסיף מים, סוכר ושמרים, להמתין כחודש ולמצוא מספיק אנשים שיגמעו 20 ליטר בירה, בקירוב.
על פי המלצתו של רשף, הלכתי על ערכת ה Nut Brown Ale שמזכירה במשהו את ה" לף בראון ". במקביל, אתגר אותי רשף עם חצי קילו של לתת חום משובח "כדי להדגיש את הטעם", הוא אמר ואני הנהנתי בביישנות לימודית ומאסטרית.
הוראות הדרכה אחרונות ואני העמסתי את הכבודה על הרכב, בדרך ל"מבשלת קנגל" בעמק האלה. כמו כל חובבן, החלטתי להתחיל מהקל ולהמשיך לכבד. הקל, במקרה הזה, הוא ערכת הבירה שהבאתי איתי. לאחר חיטוי כל האינסטרומנטים הנלווים, קריאת ההוראות פעם, פעמיים ושוב באנגלית רק בשביל הרושם, התחלתי את התהליך הקצר אך המריח. למלעיזי הבירה, שהתריעו כי הלתת יגלוש, הקרמול יתבחבש ושטובים ממני מגרדים שאריות ניסיונות בירה מהמטבח, המחסן, האופנוע, האישה והכלב עד היום, אני שמח לבשר כי הכול הלך על מי מנוחות, בדיוק לפי הספר.
המים רתחו, הלתת שמרה על יציבות בלי לגלוש אך עם הקצפה משגעת. כל החומרים עברו ביד מיומנת לכלי ההתססה ומשם לפינת הגזיבו שלנו למסיבת שחייה, שתייה ושחרור אלכוהול וגזים של אותם שמרים נחמדים.
כל שנותר הוא, להמתין כשבועיים, לבקבק את הבירה לתוך בקבוקי בירה או יין ושוב להמתין כשבועיים ליישון וקבלת טעם משובח.
חסרי סבלנות? גם אני.... נתראה עוד שבועיים בשלב הבקבוק, אם לא יהיו תקלות מביכות בדרך.
רק רכיבות טובות.
קנגל
תודה לרשף מאתר הבירה הישראלית