מאת אורן קוזלובסקי רביעי, 24 יוני 2009 15:58
בואו נגיד לרגע שאין לי בעיית תקציב ואני יכול להוסיף את מכונית חלומותיי לצד האופנוע. בואו נגיד גם שחשוב לי איך כלי הרכב יראה ומה יגידו השכנים. את הצורך הספורטיבי ממלא לי כבר האופנוע, אז מכונית ספורט טהורה יורדת מהפרק. אניות אני לא אוהב, אז מכוניות אמריקאיות רכות מתלים עפות מהרשימה גם הן. מכונית קטנה בשביל למצוא חניה? גם את התפקיד הזה ממלא האופנוע. מה שנשאר לי זה רק מכונית סאלון שתתן לי את מה שלעולם לא אקבל בכלי רכב דו גלגלי. נותר לי רק לחפש אוטו מפנק בטירוף, אחרת כל העסק עם ארבעת הגלגלים לא ישמש אותי לעולם.
בגלל השריטה האישית שלי להישאר מיוחד ולקנות מה שאין לאף אחד אחר, תוצרת גרמניה ירדה מהפרק. אקזוטיקה איטלקית לא מגיעה לארץ אז החלטתי לבדוק אם יגואר מצליחה לצוד אותי. אמנם יגואר כבר לא לחלוטין בריטית, אחרי שחברת טאטא ההודית רכשה אותה, אבל עדיין השם מחייב והשורשים הבריטיים נשארו. לפני העברת המפתחות לעל הבית החדש, עוד הספיקו אנשי יגואר לתכנן מכונית סאלון מפנקת שבמקום להתרפק על העבר המפואר, מצליחה להאיר קדימה ולהראות שיגואר עדיין מגרגרת שועטת ומספקת את הסחורה.
היגואר XF, מכונית סאלון, תוכננה לתת פייט למיטב התוצרת הגרמנית ואכן מבחוץ נראית ה- XF הרבה יותר גרמנית מבריטית. בניסיון לקסום לנהג האירופאי איבדה יגואר את העיצוב הוותיק והמוכר שלה ואם לא היו סמלים וכיתובים המרמזים על המוצא, קשה היה לנחש שמדובר בתוצרת אנגלית. עיצוב החזית לא ממש מוצלח לטעמי, אבל מהצד ומאחור המכונית יפה מאוד ומשדרת המון סטייל ועדיין שומרת על דינאמיות וזרימה. המכונית ארוכה, 496 ס"מ ורחבה, 188 ס"מ, מרשים ביחס למתחרות מגרמניה. ביחד עם בסיס גלגלים של 291 ס"מ מספקת היגואר לנוסעים בה מרחב מחייה גדול.
המהפכה ממשיכה בתוך המכונית. מתכנני ה- XF לא חסכו בחידושים. כפתור ההתנעה והכיבוי פועם בקצב פעימות הלב וברגע שלוחצים עליו מתרוממים הכיסויים של פתחי המיזוג וחוגת בורר ההילוכים. חוגת בורר ההילוכים הכסופה מחליפה את הידית המסורתית ותופסת מינימום מקום בצורה הנוחה ביותר. ריפודי העור הבהירים משלימים את תחושת הסאלון והקונסולה המרכזית מפרידה לחלוטין בין הנהג לנוסע. כדי להשלים את סדרת המשחקים לנהג, התקינה מחלקת הבידור צג מגע השולט על כל רכיב במכונית, החל מהרדיו והטלפון וסיים בבקרת האקלים. סוגרת את רשימת הגדג'טים מערכת חיישנים המדליקה את תאורת תא הנוסעים ופותחת את תא הכפפות ע"י העברת האצבע.
אחרי שהתמקמתי במושב הנהג הגיע הזמן ללחוץ על כפתור ההתנעה. המכונית אותה קבלתי צוידה במנוע 3 ליטרים המפיק 238 כ"ס, דוחף אותה למהירות של 100 קמ"ש ב- 8.2 שניות ומסיים במהירות מרבית של 229 קמ"ש. אם זה לא מספיק לכם, אפשר לבחור גם במנוע וי-8 אשר בגרסת מגדש העל מפיק 416 כ"ס. רק אל תצפו שמישהו ישים לב כי אין כל אינדיקציה חיצונית לנפח המנוע. סולידיות בריטית. גם גרסת שלושת הליטרים מאיצה בנחישות ויחד עם תיבת ההילוכים בת 6 ההילוכים מייצרת נסיעה נעימה ונוחה.
מערכת המתלים וההגה יוצרים חבילה מהנה, אולם לא מדובר במכונת נהיגה מושחזת כמו סידרה 5 של ב.מ.וו.. בכל מקרה ההתנהגות טובה מאוד לרכב כה כבד. דבר שפוגם בתחושת היוקרה במכונית הוא רעשי הרוח הנוכחים. גם המושבים, שלא תוכננו כנראה לאנשים דקיקים כמוני לא תורמים לתחושה. מתכנני המכונית לא שמו על נס את הנהג הספורטיבי אלא את זה המחפש מכונית סאלון מפנקת שתיקח אותו בנוחות מנקודה א' ל- ב'.
מחירה של היגואר XF מתחיל ב- 440,000 ₪ ומגיע עד 860,000 ₪ לגרסת הפרמיום בעלת מגדש העל. בתמורה ללא מעט שקלים נותנת היגואר חבילה איכותית שלא תבייש אותה אל מול המתחרות והמון סטייל. למרות זאת, היגואר XF היא לא התשובה אותה חיפשתי. ההידור והפאר כנראה לא מספיקים כדי להוריד אותי על ארבע. זו לא מכונית שתתן לי את מה שאי אפשר לקבל באופנוע, תרגיש ספורטיבית מספיק ולא תתסכל אותי בנהיגה. בעקרון, יש בה את כל המרכיבים שעשוי לחפש הנהג האמיד, הבוגר והנינוח. כנראה שאני לא אחד מאלה.