טיול ראש השנה למצדה 2009

מאת גל ספיר ראשון, 20 ספטמבר 2009 20:31

שיתוף

אנחנו באיחור. לא איחור אופנתי, אלא איחור של ממש. אנו אמורים לפגוש את שחרול עם כל הכבודה בשעה 03:00 בצומת הגבעה הצרפתית. השעה שמרצדת בשעון הלד הצהבהב על לוח המחוונים היא 02:50. זמן הגעה משוער, 25 דקות. ברכב יושבים אחד קנגל, אחת טלי, אחת שי הקטנה שלא חזרה לישון, פק"ל קפה/תה, שמיכות, חולצות ארוכות (כי היה קר בשנה שעברה), אוכל, מים, חטיפים ועוד.

האיחור, החל כ"איחור אופנתי" של חמש דקות שניתן להבליג עליו, אולם בצומת היציאה מהמושב גיליתי כי שכחתי את הארנק והרישיונות בבית. הרכב, על כבודתו, עשה פרסה וחזר למושב. שליפת האביזרים הנשכחים והופ, חזרה לרכב. כמה מטרים אחר כך, אני רואה את הסייר של המושב מנסה לדחוף את הניידת, לא אעצור לעזור לו?... הרכב שלו לא הניע ואנו דחפנו טנדר טויוטה בעל הנעה כפולה בעליונת קטנה. לאחר שהמבצע הסתיים, השעה הייתה כבר עשר דקות לשלוש. הודעה משחרול כי הוא ממוקם, גורמת לסוזוקי הקטנה להתאמץ עוד קצת בעליה של הקסטל.

כל התרחיש הזה נועד להוביל לטיול מיוחד. טיול שהוא מסורת. בכל ערב ראש השנה, החל משנת 2002, יוצאים רוכבי דו גלגלי, לאחר ארוחת החג ומנוחה קלה, לטיול לילי שמוביל מהמרכז, דרך פיתולי סדום ערד למצדה. המטרה היא להגיע למצדה בזריחה הראשונה של השנה החדשה ולקבל את ההתחדשות בצורה מיוחדת ומקורית. הרעיון והביצוע המקוריים החלו, כאמור, בשנת 2002 כאשר קומץ חברים הגה את הרעיון המטורלל משהו. הטיול הפך למסורת הנצחה לחברים שאינם עימנו כבר. עם השנים, אותו קומץ גדל לחבורה גדולה מאוד.

בתחילה, המסלול תוכנן  כמו תמיד, סיירים עד מצדה דרך סדום-ערד, עם השנים, החלו להיווצר חבורות שמגיעות מהצפון או ירושלים ועשו את דרכם ליעד הסופי דרך צומת אלמוג וים המלח, כך שלמעשה, נכון לבוקר הטיול, מי שהגיע לחניון מצדה מוקדם, זכה לראות שני נחשי אורות, מצפון ומדרום, שמתמזגים לנחש אחד ארוך בכביש הקצר שמוביל למצדה. חוויה מדהימה. אני וטלי הצטרפנו לראשונה לפני ארבע שנים כרוכב ומורכבת.

החוויה האדירה, הותירה בנו רושם חזק והחלטנו להצטרף גם לשנה שלאחר מכן, אליה כבר צירפנו את שחרול. בשנה השלישית שלנו, כבר הגענו ברכב בגלל סיבה קטנה. טלי הייתה בסוף חודש תשיעי ואנו הגענו למפגש עם בטן אדירה ותיק לבית החולים במידה ויהיה צורך בכך. חלק מהרוכבים/ות שהגיעו התפלצו כי חשבו שטלי הגיע כך בהרכבה. השנה, שוב הצטרפנו עם רכב, הפעם עם אותה זאטוטה שהגיעה למצדה לראשונה בבטן של אימא שלה, כאשר היום היא כבר בת 11 חודש.

המסורת שהחלה עם קומץ רוכבים, תפסה תאוצה למימדי ענק. בפעם הראשונה שהצטרפנו, היינו כ- 70 רוכבים. בשנה שעברה עברנו את רף ה- 230. השנה הכמות הייתה מטורפת, קרוב ל- 500 כלי רכב! הטיול המסורתי, פורסם בכל אמצעי התקשורת הדו גלגליים, אתרים ופורומים. אופנועים, קטנועים, גדולים, קטנים, כביש, ספורט, סופרמוטו, דו"ש, כולם הצטרפו לחגיגה, החל מרויאל אנפילד 500 וכלה בהיאבוסה 1300. מועדון האופנועים הישראלי, מועדון המג'סטי, מועדון הדוקאטי, חברי סופרמוטו מרכז, מועדון ה- GS, גולשי פורום הקטנועים של "תפוז", גולשי "פול גז", גולשי "מוטו" ומי לא.

את הפריסה של השתייה, העוגות, התפוחים והדבש מימנה בנדיבות חברת "ליגל" יבואנית דוקאטי, אשר בנוסף, ארגנה רכב ליווי. אגב, אותו גרר ליווי, אף חילץ מספר רוכבים שנתקעו בדרך. לרוכבים שלום כולם נתקעו בגלל בעיה טכנית.

את המעמד, ניצלו מיצו, מנהל פורום האופנועים ב"תפוז" ונציגי מטה המאבק בגזרות הביטוח, על מנת להעביר מידע, עלונים ומדבקות לכלל הרוכבים שהגיעו, בין הברכות לשנה החדשה, הוכרז גם תאריך הפעילות הבאה בנושא הביטוח וכולם נקראו לדגל.

הזריחה מתקרבת. איכשהו, תמיד בקטע הזה, נוצר מעין שקט, כולם צופים מזרחה ומחכים. מצלמות שלופות, מחשבות רצות, הנה עוד שנה מפציעה במקום כל כך מיוחד. הזריחה המרהיבה, כפיצוי על העננים של שנה שעברה, גורמת לרוכבים להתחיל להתקפל בקבוצות, כל אחד לכיוון ביתו. טלי, שי ואני גם התארגנו להתקפלות, יוצאים בשיירת סוזוקי ורנו קנגו, מזדחלים אחרי קבוצת רוכבים רגועה. בדרך טלי אומרת לי "בשנה הבאה, נגיע עם אופנוע, זה לא אותו הדבר עם רכב". אני רשמתי את זה כמטלה לשנה הקרובה ומקווה כי בראש השנה הבא, קנגל וטלי יגיעו על דו גלגלי.

בברכת שנה טובה, שנת שפע, אושר ורכיבות!

מחלקת האופנועים בחברת קוואסאקי הוקמה בשנת 1962 כדי לפרסם את חברת הענק שמוצריה לא היו מוכרים לציבור