<object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
<param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<param name="scale" value="exactfit" />
<param name="wmode" value="transparent" />
</object>
<img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<!-- End of WeSell Affiliate code -->
מאמרים דף הבית טיול מועדון פולריס בצפון
מאת עומרי בנדטי שישי, 27 מרץ 2009 17:04
איך התבאסתי כששלחו אותי לטיול מועדון פולריס. הדבר הראשון שעבר לי בראש היה טור טרקטורונים מתמשך על שבילים בנאליים שכל מה שמעניין שם זה הנוף. אותי הנוף מעניין רק בעצירות, כשהוא עובד יחד עם הקפה והסיגריה ומשרה עליי שלווה אחרי פרק של רכיבה מאומצת ולפני פרק נוסף של רכיבת אנדורו קשה. אצלי "שביל" היא מילה גסה שמתארת סוג רכיבה משעמם וחסר אתגרים, או קטע קישור בין סינגל אחד לשני. עם ההרגשה הזאת נסעתי לצפון לפגוש את מועדון פולריס ולהצטרף אליהם לטיול טרקטורונים ורכבי פנאי.
הגעתי למקום המפגש בדיוק בזמן שהחבר'ה התארגנו, הורידו כלים מהמשאית והעגלות ושתו קפה של בוקר. שיחת נהלי בטיחות וסקירה כללית של מסלול הטיול ואנחנו עלינו על הכלים. בשלב ראשון הייתי "מורכב" על ה- RZR החדש, כדי להכיר אותו ואת צורת התפעול שלו. את הצלמת, דניאל, העלינו על הריינג'ר שהוגדר ככלי ת"ש. מה לעשות, הילדה רוצה לנהוג בעצמה... עם הכלי הזה הם נסעו וקיצרו את הדרך כדי להקדים אותנו ולצלם את השיירה. התיישבתי ונרתמתי במושב ה"באקט" (דלי באנגלית) והרגשתי משהו שאין באף כלי שטח אחר שיצא לי לפגוש - הרגשתי בטוח ומוגן. בתוך סבך הברזל של כלוב ההתהפכות, קשור ברתמת 5 נקודות עגינה וחבוש בקסדה הנאמנה שלי, הגיע הזמן לנוע. לחיצה על הדוושה ואנחנו מזנקים קדימה לאט ובזהירות, כי אנחנו בסוף השיירה מוקפים בריינג'רים עמוסי משפחות וכלבים שלא ששים לטלטל את יושביהם כמו המשתתפים היותר ספורטיביים. כן, חלק מהמטיילים היו על טרקטורונים ספורטיביים, חלקם אפילו בהרכבה וכולם ששים לתת בגז ולהפגין ביצועי רכיבה - כיאה לישראלים שאנחנו...
יש משהו מרשים בלראות שיירה של כלי שטח, רובם חדשים וקרביים למראה, טסים בין השדות באזור קצרין וסביבתה. כשאתה לא נוהג העיניים מרשות לעצמן לנדוד למרחקים ולצדדים, אין ספק שזאת חוויה אחרת. משבילי כורכר כבושים התוואי החל לשנות פניו לאדמה כהה ובוצית, ואני התחלתי לאבד את סבלנותי מלשבת ולבהות בנוף. תוך כדי שאני חושב לעצמי שמיציתי את העניין, הגענו לבריכת הקצינים למנוחה וקפה אמיתי של בוקר. כי בניגוד לקפה של תחנת הדלק, קפה אמיתי הוא שחור בכוס קטנה, בלי סוכר ורק בשטח כשאתה כבר מלוכלך. אחרת זה קפה רגיל, בדיוק כמו במשרד.
חיפשתי את דניאל בקהל במשך כמה שניות טובות ולא מצאתי עד שהיא ניגשה אליי. עם משקפי אבק ופרצוף חומים מבוץ, כשרק השיניים בוהקות בחיוך מתוק של סיפוק, מתוח חזק כמו שאפשר לקבל רק מחוויה חדשה ולא מוכרת. לא הייתי צריך לשאול אם היא נהנתה אבל טעיתי ועשיתי את זה. את פרץ החוויות שנפלט מהפה שלה לא הספקתי לעבד בראש אז פשוט הנהנתי וחייכתי איתה, שתשמח קצת. מזל שבאיזשהו שלב התחלתי לשמוע ברקע מנועים והבנתי שממשיכים, אחרת הייתי עד עכשיו יושב ושומע כמה כיף להיכנס עם הריינג'ר לבוץ כמו חוליגנית וגם לצאת ממנו ושהיא למדה בדרך הקשה שצריך את הרגליים להרים כדי שלא יתמלאו בוץ. עכשיו הגיע תורי לנהוג ב- RZR. הכלי חנה עם הפנים לכיוון הלא נכון אז נסעתי לאט ובעדינות למקום רחב יותר ועשיתי פרסה עם רוורס. "היית יכול פשוט לתת מכת גז ולסובב אותו על המקום" אמר לי מנהל איזור צפון של פולריס. הבטתי בו ובראש חשבתי "אוקיי, הבנתי אותך, אתה מופרע כמוני. עכשיו תחזיק חזק". החל מאותו רגע הייתי רוב הזמן דבוק לאגזוז של המוביל שהיה רכוב על אאוטלו 525. בכל פעם שמישהו מה"מוכיחים" נדחף לפניי הוא קיבל מקום עד שהוא עיכב אותי ויכולתי לעקוף שוב.
בשלב מסוים, מרווחי הזמן בין עצירות החבירה מחדש גדלו ואז הופרדו הפוזאיסטים שדופקים וויליז בחניה מול כולם, והרוכבים - אלו שיודעים לנייד את הכלים מהר ובטוח בתוואי המשתנה. אז כבר היה יותר מעניין ויכולתי להתרשם מידידותו של ה- RZR כשהדיפרנציאל האחורי חופשי ובעיקר - מהיכולות הגבוהות שלו לנסוע על הצד כשהדיפרנציאל האחורי נעול או במצב הנעה כפולה. הגדלתי לעשות כשנכנסתי בלית ברירה למעבר בוץ שיצרו טנקים, מדובר בעיסה דביקה של בוץ ומים שמתחת לפני המים (איפה שלא רואים) ישנם חריצים עמוקים בכיוונים שונים, סלעים ושאר חולירע שמקשים על מעבר הכלי. אני כותב "בלית ברירה" כי כולנו היינו צמודים למוביל וכל אחד חיפש דרך להיות ראשון, גם אני...
בכל אופן, מעבר הבוץ הפתיע אותי בעומקו ואפילו לא העברתי להילוך כוח. כשהבנתי את גודל הטעות שלי פשוט הדבקתי את הדוושה לרצפה ותמרנתי למעבר הקל ביותר שמצאתי. הצלחתי לאתגר את ה- RZR אבל לתקוע אותו לא הצלחתי. הוא עבר הכל כמו גדול באופן מעורר התפעלות. הכלי הזה פשוט מגניב! אבל אנחנו לא בוחנים אותו אלא מטיילים ולכן פה נפסיק ונגיד לכם לחכות למבחן האמיתי בקרוב, שיכלול גם תמונות אקשן... כמו שצריך לבחון כלי כזה.
בהמשך הטיול עברתי לטרקטורון הטיולים הזוגי, שוב בתור מורכב, שוב עם פרצוף "הכל סבבה" אבל בפנים לא רק שלא מרוצה - פוחד. זה כלי שאני לא מכיר עם רוכב שאני לא מכיר ואני אפילו לא יודע מתי הוא קרוב למגבלות ומתי לא... אבל בתור אורח מנומס, החזקתי חזק וחייכתי. אחרי דקותיים אפילו נרגעתי ונהניתי מהנסיעה תודות למרכיב הרגוע שלי. עצירה לצמצום רווחים ועברתי למושב הרוכב. על טרקטורון כזה גדול לא רכבתי מעולם. מאוד מוזר להיות על כורסה ולאחוז כידון בו זמנית אבל התרגלתי מאוד מהר ברגע שנתתי גז. הדבר הזה זז מהר מאוד. מנוע 800 סמ"ק בתצורת V TWIN (בדיוק כמו ל- RZR) על רכב שאמור לנוע בשטח? יאללה מגניב! המורכב שלי למד מאוד מהר שכדאי להחזיק חזק כי אני לא מרגיש אותו על הכלי. למעשה הרוכב והמורכב מופרדים לחלוטין ולא תלויים אחד בשני כדי להחזיק מעמד על הטרקטורון.
מאוד הפריע לי הנטייה ל"תת היגוי" בשבילים כשאני באטרף אחרי המוביל ועם מורכב מאחורה. תת היגוי? על טרקטורון? השאלה הזאת הדהדה לי בראש עד שקלטתי שיש לו דיפרנציאל מאחורה, ויותר חשוב - יש כפתור לנעילת אותו דיפרנציאל... ברגע הלחיצה הטרקטורון חזר למוטב והחל להתנהג כמו... ובכן, טרקטורון. האורך שלו בא לטובת הרוכב בשבילים פתוחים ומקל על דריפטים על הברקס או על הגז, עם המורכב המפוחד מאחור... הרדיפה אחרי המוביל ביחד עם כל הספורטיבים מסביבי הייתה מעניינת. אפשר לומר שהטקרטורון לא עיכב אותי ואפילו עזר לי, גם בשבילים הפתוחים ובעיקר כשסלעים החלו לקפוץ לי לגלגלים תוך כדי דריפט ב- 80 - 90 קמ"ש, תודות למתלים הנפרדים. פה אפילו היה לי יתרון על הטרקטורונים הספורטיבים הקצרים ועצבני ההיגוי.
התוואי שוב השתנה. עכשיו היה מדובר בשביל בוצי במיוחד עם מעברי בוץ בעומק לא ידוע - עד שזה שלפנייך נכנס ואתה רואה עד איפה הוא נרטב... סללום בבוץ בין השלוליות זה מגניב, אבל פתאום הגיח עדר פרות ועשה את זה מעניין יותר. מכיוון שהשביל היה תחום משני צדדיו בגדרות, הפרות נאלצו לרוץ ביחד איתנו והן לא אהבו את זה. בחור אחד נקלע באמצע ובלם ממש ברגע האחרון כשהסטייקים רצו מלפניו ומאחוריו כשהוא באמצע מפוחד...
סוף הטיול החל מתקרב וכולנו היינו רעבים וגם היה לנו קר. ההגעה למקום ארוחת הצהרים הייתה מלווה באנחות הקלה - מודה, התעייפתי. ארוחת צהרים של קייטרינג, התור ארוך ואין מספיק אוכל, אבל זאת פאשלה של הקייטרינג והלקח נלמד וייושם בטיול הבא, וחוץ מזה - האוכל משני בטיול כזה. אחרי ארוחה וסיגריה טובה עלינו שוב על הכלים לטובת הישורת האחרונה. רטיבות הבגדים, השביל המהיר והרוח שמתלווה אליו והעייפות המצטברת של כולנו גרמו לסוג הנאה סדיסטית אצלי, הרגשה שהרווחתי את החימום באוטו, את האוכל בבית ואת המקלחת הכי טובה שיכול אדם לעשות...
בחלק הנהיגה הביתה הפקדתי את גורלי בידיה של דניאל. היא נהגה ואני צילמתי (עד שנרדמתי מהנדנוד והעייפות של אטרף לאורך יום שלם ואחרי לילה ללא שינה). רעדנו מקור ונהנינו מכל רגע עד שהגענו לחניה, צעד נוסף בדרך לכל הדברים החיוביים שכתבתי למעלה. פרידה ותודות לכל החבר'ה מפולריס על אירוח מושלם ומפנק לאנשי שטח שכמותנו ואנחנו בדרך הביתה, טעונים בחוויה מדהימה ומפתיעה. תודה לחיים ולאיציק שארחו אותי כיד המלך, לחברי מועדון פולריס שנהנו בעצמם והראו לנו את מהות החוויה של הטיול ולדניאל שצילמה ונהגה בשלום את הישורת האחרונה המעייפת. אם אוזמן לטיול "רגוע" נוסף - אין ספק שאתייצב ראשון, אבל בפעם הבאה אדאג לביגוד חם יותר...
מלך לב אדום הוא המלך היחיד ללא שפם בחבילת קלפים תקנית