<object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
<param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<param name="scale" value="exactfit" />
<param name="wmode" value="transparent" />
</object>
<img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<!-- End of WeSell Affiliate code -->
מאמרים דף הבית טיול הלילה של מועדון רוכבי קאן אם
מאת עמרי בנדטי ראשון, 14 יוני 2009 23:34
איך יודעים שהגיע הקיץ? הנשים מאושרות. לא, אני לא מדבר על הבחורות נטולות הלבוש במרכז תל אביב (ותודה להתחממות הגלובלית, לאינטרנט, לטלויזיה ולכל הגורמים שנותנים לגיטימציה ל"בעיה" הזאת), אני מדבר על כל אותן נשים שהבעל שלהן, או החבר שלהן "רוכב שבת". אותן נשים שבשבת נעימה ושמשית, במקום לבלות עם הגבר במקום רומנטי, במיטה עד מאוחר או עם הילדים אצל הדודה על האש, נוסעות לדודה לבד בזמן שהגבר הרוכב שלהן נמצא עם המאהבת שלו, בשטח בבוץ או על כבישי הארץ המפותלים עד השקיעה שמגיעה. בקיץ חם ואי אפשר לרכב עם חליפת עור, אי אפשר לרכב בשטח במהירות נמוכה עם אוורור חסר ומאמץ גופני גבוה ואפילו לא בטיול רגועים עם מעיל קיץ מאוורר - חם מדי. באותם ימים רותחים של הקיץ אנחנו רובצים בים עם האשה כמובן, נוסעים לטייל באוטו הממוזג או מבלים אצל הדודה, אבל רק הדוד בחוץ מנפנף - כל השאר מתחבאים בבית הממוזג... אבל מה עושים כדי בכל זאת לרכב ולא לאחסן את המכונה האהובה במחסן בציפייה לימים נעימים וקרירים יותר?
השבוע הוזמנתי לאירוע פתיחת הקיץ החם של מועדון הלקוחות של קאן אם כדי לראות איך הם מתמודדים עם החום (והנשים). אמרו לי להגיע למצפה משואה בחמש. מה אתם פסיכים? חמש בבוקר שם?! זה אומר שאני יוצא בארבע, זה אומר שאני קם בשלוש וחצי! "לא, לא... חמש בערב" "אבל חושך!" "נכון, תביא משקפי אבק שקופים". אוקיי - שטח בחושך... יאללה מגניב. הגעתי ליער ונרשמתי, שתיתי משהו קר, עליתי על ציוד והלכתי לשמוע את התדריך. הסתבר שהיה עוד משהו מיוחד בטיול - המסלול סומן ע"י חצים וכל אחד רכב בקצב שלו. זה אמר שאפשר היה לרכב לאט יותר, או ... מהר יותר... מגניב! אני קיבלתי את הקימקו MXU 500 - טרקטורון עבודה \ טיולים סולידי ונטול יומרות ספורטיביות. "זה בטח יעכב אותי" חשבתי לעצמי תוך שאני רוכס את הקסדה ועולה על המושב הרחב. מהר מאוד גיליתי שלא הטרקטורון עיכב אותי אלא דווקא השמש... השקיעה היפהפייה על הרקע הפסטורלי פשוט סנוורה אותי ברמות קשות ביותר, עד כדי כך שהורדתי קצב ב- 70% כדי לא להתנגש במישהו או משהו. לא רק שלא ראיתי אם יש טרקטורון לפניי או אם יש מכשול על השביל - לא ראיתי את השביל... אז עברתי למוד טיולים והסתכלתי על הנוף מסביב, באמת יפה באזור שפלת יהודה.
המסלול שינה כיוון דרומה והשמש כבר לא הייתה בעיניים, אפשר היה לגלגל את המצערת ו... אהממ, בעצם ללחוץ עם האגודל ולהתחיל להגביר את הקצב. יש משהו מגניב בהחלקות זנב משוגעות ב- 80 - 90 קמ"ש על סוויפרים של כורכר עם טרקטורון כבד שסוחט ממך את כל ההחלטיות והחוליגניות שאתה מצליח לארגן... הנה מגיע סיבוב עיוור והופ - חריץ ברוחב 40 ס"מ ובאותו עומק ואין אפשרות להימלט. בלמתי כמה שאפשר, התקרבתי לחריץ ופתתי גז כמו משוגע תוך כדי שאני מטה את גופי לאחור.... הטרקטורון התנגח בחריץ, התנדנד לצדדים ו...ניצח, הפעם. אפשר היה לנשום, פתאום גם שמתי לב שגלעד - עיתונאי ממגזין אחר שהיה איתי חיכה שם בצד כדי לראות אם אצליח לעבור את זה או שיהיה סיפור מצחיק לספר לאורן על איך קרה שעמרי התאשפז והשבית טרקטורון חדש... המשיכנו ביחד והגיענו לפיצול - עכשיו איפה השלטים שדיברו עליהם בתדריך?.. ומצאנו את עצמנו לבד, אין עננות אבק מסביב והשמש התחילה לרדת. טיפסנו על גבעה כדי לנסות לראות טוב יותר - נאדה, כלום. אין צל, צליל או אבק של טרקטורון מפה ועד האופק... טלפון למארגנים וקבלנו הסבר הגעה והתנצלות - מישהו הוריד את השלטים שמורים על תוואי המסלול...
נפגשנו עם המארגנים ובדרך אספנו עוד כמה פליטים שאיבדו את דרכם. נסענו בשיירה בחושך מוחלט עד שהגענו למקום המפגש בו המתינה ארוחה (כבר היינו רעבים ממש), שתייה חמה (התחיל להיות קריר) ומסאג'יסטים (הגב כאב עוד מהרכיבה מהבית). היה אחלה אירוח ואוכל מצוין, אפשר היה לראות בבירור את הגיבוש בין חברי המועדון וחברי הצוות של קאן אם. אחרי האוכל, קינוח וקפה עם סיגריה, מסאג' וכמה משחקי שש בש, התחיל קרב כריות אכזרי בין כמה מהמשתתפים. אני לא יודע מי ניצח אבל את חובתי לצד שלנו (היו צדדים?) מילאתי בכך שתרמתי את הכרית שישבתי עליה לטובת תחמושת. שעה הייתה מאוחרת וכבר היינו עייפים. עלינו על הכלים והתחלנו בנסיעה קצרה יחסית עד למקום המפגש שבו חנו כלי הרכב שלנו. כמובן שגם בנסיעה הקצרה הזאת מצאתי את עצמי במלחמה עם מי יודע כמה רוכבים עד למצב שראיתי רק את הפנס האדום של הרוכב שלפניי. אין מצב דרך האבק והחושך לראות שום דבר אחר, אלא אם אתה הראשון בטור...
תודה למועדון קאן אם על האירוח. נחמד לעשות משהו קצת שונה מדי פעם. רק שבפעם הבאה אני מביא איתי את הגברת כי אחרת אין מצב שהיא תאמין לי שהלכתי לרכב באמצע הלילה, מזל שהפעם יש תמונות.
צילם: רונן טופלברג
ג'וירייד 200 היה גם הקטנוע הנמכר ביותר וגם הקטנוע הנגנב ביותר בישראל בו זמנית