מאת אורן קוזלובסקי שני, 15 דצמבר 2008 19:59
פתח דבר, או הטור הראשון שלי באתר החדש. לא משנה איך אקרא לזה, העיקר שאני יכול להסביר למה הכל צריך להתחיל שוב מכאן.
חיים חדשים, ריאות חדשות ואתר חדש, מה עוד אני יכול לרצות? רק לפני חצי שנה תליתי את הקסדה כי כבר לא יכולתי לנשום. באותה תקופה ידעתי שאחזור לרכיבה ולכתיבה, אבל זה היה נראה כל כך רחוק ולא מוחשי. חצי שנה חיכיתי להרים שוב את השלטר של האתר ולסמן לעצמי שהחיים ממשיכים גדולים יותר וטובים יותר והנה אני כאן, עם יד רועדת על הכפתור שאמור להרים את האתר לאוויר.
אז בשתי שורות כדי לסכם תקופה, למי שלא יודע (או יודע אבל לא בטוח), את האתר הקודם "ריידרס" הקמתי לפני 9 שנים. אז היה האתר עמוד שהזמין כמה חברים להצטרף לטיול ולאט האתר גדל. במשך אותה תקופה עשיתי את כל מה שלא העזתי לחלום עליו אפילו. רכבתי ונהניתי עם המון חברים שהצטרפו לדרך. האתר הפך עם הזמן ליומן רשת שליווה אותי בימים היפים ובתקופה הקשה בה התדרדרו ריאותי ולא יכולתי עוד לנשום.
בסביבות חודש מאי, כשגופי לא עמד עוד בחוסר החמצן, נפרדתי זמנית מהאתר ומהפעילות האהובה. הורדתי את הקסדה והציוד והנחתי בצד כדי לחזור. ב-13 ליולי העיר אותי צלצול טלפון ובישר לי שכנראה שיש תרומת איברים ואולי אזכה בריאות. למחרת עברתי את הניתוח ושלושה ימים אחר כך כבר שכבתי במיטה וידעתי, אני חוזר, אבל לא לאותם חיים, הכל חייב להיות חדש! וכאן מתחילה הרכיבה של החיים שלי בפעם השנייה.
לאט לאט, בבית החולים, עם מחשב נייד ובעזרת רועי החלו הצעדים הראשונים. התהליך היה ארוך ומתסכל, כי חלק גדול מהאתר הישן הושמד בגלל וירוס או משהו דומה שהשתלט על השרת. כל יום שעבר בנה את התקווה והאמונה שאולי האובדן הוא הזדמנות לעשות הכל טוב יותר. בדיוק כמו שאני יכול פתאום יותר גם האתר והגולשים צריכים יותר.
אז עכשיו עם אנרגיות חדשות אני יכול לשתף אתכם ולספר איך זה לזכות במתנה של החיים. אני חושב שאני היחיד שיודע איך אופנוע מרגיש כשמחליפים לו את הפילטרים, אני מרגיש פתאום את האוויר זורם ומתערבב שם בפנים, מספק אנרגיה לכל המכלולים. אני מבין איך מרגיש אופנוע שמחכה לחלקי חילוף ואומרים לו שאין במלאי, אני מכיר את השמחה כשהחלק מגיע ואת הפחד הקטן שאולי החלק לא יתאים. אבל התחושה שחשוב לי להעביר היא תחושת הניצחון אחרי ההתנעה, כשהכל עובד ודופק כמו שעון, מדהים!
אז חזרתי לרכב, הציוד שחיכה בצד חזר ונמצא כקטן, מסתבר שגדלתי אחרי הניתוח. לא נורא יהיה גם ציוד חדש, נתחיל את כל התהליך מהתחלה. בינתיים רכבתי רק על קטנועים, ובשבועות הקרובים אחזור לפעילות מלאה עם תובנות חדשות ורעיונות חדשים. את כולם אפרסם לצד סקירות של אופנועים, גאדג'טים ומוצרים שממלאים את עולמי ועולמו של כל גבר בעצם.
בינתיים הספקתי לחזור לרכיבה, רק קטנועים, אבל בכל זאת רכיבה. כל רגע באוויר הפתוח מזכיר לי איך התחלתי עם הרומן האינטרנטי הזה וכמה אני חייב לאופנוע ולחברים האופנוענים. אני יודע שללא האופנוע והרכיבה לא הייתי זוכה לכתוב היום, לכן חשוב לי להראות דרך האתר את כל היופי שנישא על שני הגלגלים ואת התרבות שקיימת רק אצל רוכבים, האכפתיות והרצון לקחת חלק שהם הבסיס של החברותא הקהילתית הנהדרת שלנו.
לאופנוע אני אחזור בתחילת החודש הבא, עד אז אני בהרצה. כמוני גם האתר יעבור תקופת הסתגלות וצמיחה, כך שבשבועיים הקרובים נוסיף לאתר חלקים נוספים ונסיים את מה שדורש תיקון או טיפול. אני מקווה שכמו באתר הקודם, גם כאן תמצאו בכל יום משהו חדש ושתרגישו בבית. אני מקווה שביחד עם החברים הטובים שכותבים, מצלמים ומפעילים את האתר נצליח להפתיע אתכם בכל פעם מחדש.
אז לפני שהעבודה שלי מתחילה, תודה ענקית לכל מי שליווה אותי בתקופה המדהימה של החזרה לחיים. כל מי שהתעניין ותמך, כל מי שבדק מידי פעם אם כבר עלה משהו לרשת ולכל מי שדרבן. תודה גם סבטה, קנגל, עומרי, חיים, רועי שמלווים אותי תקופה כל כך ארוכה, תודה לאשתי שסובלת את השיגעון ובוחנת את מושב המורכב של כל כלי רכב דו גלגלי שעובר תחת ידינו ותודה לכם על הקריאה והתגובות.
אורן קוזלובסקי