חוויות מקורס רכיבה ספורטיבית, פרו ריידינג

מאת אורן קוזלובסקי שישי, 26 פברואר 2010 10:01

שיתוף

רכיבה ספורטיבית זו פעילות אליה צריך להתייחס קודם כל כאל ספורט. זו פעילות הדורשת משמעת, אימון, יסודות טובים ומתקנים מסודרים כדי ללמוד ולהשתפר. כדי ללמוד רכיבה ספורטיבית, צריך להתנתק מהרכיבה היום יומית ולהתקדם בהדרגה. צריך לשייף את היכולת, לבחון את גבולות הפחד האישי והאחיזה של האופנוע ובכלל מומלץ לעקוב אחרי מישהו שיודע מה הוא עושה.

תרגולים ואימוני רכיבה חביבים עלי מאוד, עוד לא קרה לי שהשתתפתי בקורס ולא למדתי משהו. גם בפעם השנייה והשלישית של אותו תרגיל בדיוק, אפשר למצוא עוד תובנה ולגלות עוד שיפור שמשדרג את חווית הרכיבה שלי. בדיוק מהסיבה הזו כל כך שמחתי להגיע ליום הדרכה ברכיבה ספורטיבית של מרכז ההדרכה פרו-ריידינג של כפיר לוין.

ההתרגשות החלה עוד בשלב ההתארגנות בבית, מה לובשים? חליפת רכיבה חמה מידי בשמש הקיצית שפקדה את האין חורף שלנו, מכנסי רכיבה ללא המעיל המשלים נראים בדרך כלל מגוחכים ובכל זאת צריך לשמור על הגוף. הפור נפל על מכנסי דגמ"ח עם כיסים פנימיים למגני ברכיים פשוטים, מגן רשת קיצי שמלווה אותי בדרך כלל בימי צילום, משקף שחור לקסדה - כדי לחסוך במשקפי שמש מיותרים והמגפיים היום יומיים שלי, כי הצבעוניות יראו מצחיק ללא החליפה.

נפגשנו כולנו, מדריכים וחניכים, במגרש חניה מבודד ברעננה. פינת הישיבה כבר חיכתה ביחד עם הטנדר של צוות ההדרכה. המגרש נוקה מבעוד מועד והשמש החלה לחמם את הקור הלח של הבוקר. הרעננות החליפה את קורי השנה וכולם נראו מוכנים ליום מתיש של אימון, אימון ואימון.

לאחר היכרות קצרה ובדיקה של האופנועים החל התדריך. לוח מחיק, טושים תואמים בשלל צבעים והסבר קצר על תאוצה, בלימה והטיה הבהירו לי שהקורס הפעם מיועד רק למי שכבר למד את הבסיס ושאי אפשר להגיע לכאן ללא ידע מוקדם ולהשלים את הפער תוך כדי. מטרת הקורס בו השתתפתי לא הייתה רכיבה בטוחה יותר בכביש, או תפעול טוב יותר של האופנוע לצורכי תעבורה, הפעם עסקה הקבוצה ברכיבה ספורטיבית - השגת המהירות המקסימאלית תוך בלימה אל תוך הפניה והאצה מוקדמת ביציאה ממנה.

כל המשתתפים בקורס הגיעו חדורי מוטיבציה ורוח למידה. כפיר לוין, מנהל מרכז ההדרכה, הזהיר שהאחיזה במגרש שונה מאשר בכביש הציבורי והזכיר כי במתחם הסגור אין לנו הפתעות ומכוניות שעלולות לפגוע בנו. המדריכים הדגימו את תרגיל הפתיחה, והחבורה העליזה החלה לעבוד במרץ. מסיבוב לסיבוב המהירות עלתה, זווית האופנוע השתפרה בפניות ואלמנטים נוספו כדי להקשות על התרגיל.

עבודת בלמים, היגוי, תנוחת גוף ושאר ירקות היו מנת חלקנו בחלקו הראשון של היום. לאחר מכן המשכנו על הכביש הציבורי בשיירה לכיוון אזור האימון הסגור בו יכולנו לבחון לעומק את המיומנויות החדשות עליהן התאמנו כל הבוקר. השמש הקיצית באמצע פברואר הנעימה את הרכיבה והכביש הפנוי יחסית רק קיצר את זמן השהייה על הכביש. הגענו אל השטח הסגור ועצרנו למנוחה מסודרת ואיסוף כוחות לפרק השני של היום.

על אספלט משובח, בשלוש קבוצות בקצבי רכיבה שונים, תרגלנו במסלול קבוע וחוזר על עצמו את מה שלמדנו. חיברנו אלמנטים והעזנו יותר בעוצמת הבלימה אל תוך הפניה והרפינו מהרסן שהחזיק את יד ימין עדינה על הגז מוקדם יותר בבוקר. פתאום דברים החלו להתחבר לכולם. גם רוכבים שבבוקר פחדו להשכיב את האופנוע הופתעו מקול חיכוך הרגלית באספלט. החבורה נראתה פתאום אחרת לגמרי, החלטית ומהירה יותר. לצד ההנאה והסיפוק בלטו דווקא הרצינות והריכוז - החבורה, בהובלת המדריכים, נראתה פתאום מקצועית והזכירה חו"ל, יום מסלול בחו"ל.

בזמן המנוחה בין סבב אחד למשנהו, עלו להתאמן רוכבים שכבר חוו את החלק הלימודי המודרך ורצו לתרגל ולהשתכלל עוד יותר. משמעת וסדר קיבלו משמעות חדשה. לא עוד רוכבים מופרעים שמזגזגים בין מכוניות, אלא ספורטאים שממצים את היכולת ומרחיבים את גבולות מעטפת היכולת שלהם בשיטתיות ובבטחה. המונח "רכיבה ספורטיבית" קיבל משמעות חדשה, הספורט קיבל את הבמה הראויה ופרש מטריה שונה על הרכיבה.

עם סט הכלים החדשים ועם האזהרה שעכשיו כשאנחנו אפופי אדרנלין, עלינו להיזהר שבעתיים בכביש, סיכמנו כולנו את היום המפרך והתכוננו לחזור אל הכביש הציבורי. ההשתלבות בתנועה המוכרת והמפגש המחודש עם הרמזורים ומסלול שאינו חוזר על עצמו ומפתיע כל פעם מחדש, הבהיר לי עד כמה אני צריך לעלות מידי פעם על מסלול סגור ומוגדר בו אין הפרעות. זו לא חוכמה ללמוד ולחוש את הטכניקה באופן חד פעמי, אני צריך מידי פעם לשמר את המיומנות ולחדד אותה.

שיחה עם כמה מחברי לקבוצה, העלתה שביעות רצון כללית מההתעמקות בנקודות מוגדרות מאוד ללא גלישה לנושאים רבים מידי. התמקדות שאפשרה לחקור לעומק את השימוש בטכניקה ולהרגיש את השיפור לאורח היום. לחלק פתח הקורס את הסקרנות לגבי עולם הרכיבה הספורטיבית ולאחרים חסרה מעט ההתעסקות בנושאים אחרים.

עם שמים לרגע בצד את המחיר, שכל אחד מאיתנו רואה ביחס ליכולתו ומול צרכיו האישיים, סדרת קורסים בתחום הספורטיבי עם מסגרת אימון מסודרת, הייתה מוציאה מבין הרוכבים קבוצה של ספורטאים אמיתיים. אימון חד פעמי טוב ככל שיהיה, פותח את הדלת לעולם המופלא הזה אבל משאיר תיאבון שצריך להזין עם הזמן. תרגול עם חברים והשגחת מדריכים, מן הסתם ישפרו וישרישו את המיומנויות החדשות, אבל לפי דעתי האישית לא כל הרוכבים מודעים להבדל בין ספורטאי למשתמש כביש ולכן רוב הציבור לא מוכן להשקיע בלימוד ומפסיד בגדול.

קורסים ברכיבה נכונה בעלי אוריינטציה בטיחותית הנוגעים לשימוש היום יומי כבר חלחלו לתודעת הרוכבים ורבים מעריכים את חשיבותם. תרומתן של הכשרות אלו מובנת ומורגשת בכל יום וביציאה מכל רמזור. הכשרות ספורטיביות לעומת זאת, עדיין לא נתפסות בעיני רוב הציבור כדבר שצריך להשקיע בו וחבל- אם כחברה נאמץ לעצמנו את הספורט המוטורי כסגנון חיים, נרוויח הרבה אקשן וכיף בסביבה בטוחה ונזכה לחוויה נעימה יותר בדרך, עם נהגים ורוכבים מיומנים מאוד שפרקו את האגרסיות מחוץ לכביש וחזרו אליו מוכשרים יותר ועם כלים טובים יותר להתמודד עם מצבי חירום.

מחיר הלימוד, 890 שקלים חדשים, כמובן שאינו מובן מאליו או מתאים לכל כיס. לא כל מי שקנה אופנוע בעשרות רבות של אלפי שקלים חדשים, רואה במאות שקלים השקעה ראויה וחבל שכך. בכל מקרה, כל מי שהגיע והשקיע בקורס, אמר לי שהרגיש שהתמורה הייתה מלאה והחוויה מגמדת את ההוצאה, גם אם היא לא בלתי מורגשת וזמינה בהינף כרטיס אשראי.

תודה למדריכים חן, עמית ותומר, על הליווי ביום ההדרכה.

הכותב היה אורח חברת פרו ריידינג.

צילם: איתי סיוון

הגבר הישראלי מתגלח 4 פעמים בשבוע בממוצע, האמריקאי 4.6 פעמים בשבוע (מתוך מחקרי ג'ילט)