חובה עלינו, הביטוח

מאת גל ספיר שני, 14 ספטמבר 2009 14:57

שיתוף

אז הנה שוב קם עלינו המן רשע שבא להשמידנו. הצורר הפעם הוא ידין ענתבי, המפקח על הביטוח. פקיד אוצר שכל תפקידו הוא לאזן מספרים. אך לידין יש גם מטרה והוא לא מרפה.

המטרה : השמדת קהילת רוכבי הדו גלגלי בארץ ישראל.

האמצעי : העלאת תעריפי הביטוח למימדים מגוחכים עד רמת ויתור של רוכבים רבים על יתרונות הדו גלגלי.

נראה כי מטרה זו היא אחת ויחידה בחייו המשעממים והאפורים של אותו פקיד אפור ומשועמם, אולי כסא מרופד באחת מהחברות הפרטיות היא מטרה נוספת אולם היא מתגמדת לעומת הספינים שמצליח פקיד אחד לעשות ולקומם קהילה שלמה.

המדינה שלנו ידועה כ"מדינת שביתות", כל שנה יש שביתת מורים / הורים / עובדי ממשלה וציבור וכו'. רק ביום א' נוכחו העולים לי-ם כמה קשה להגיע אליה כאשר משאיות כיבוי סוגרות את הנתיבים כצעד מחאה. במקביל אנו מתבשרים על עוד הפגנה, עוד התארגנות, עוד ועוד ואילו אנו הרוכבים, עדיין לא השמענו קולנו. ה- 1 בנובמבר מתקדם בצעדי סתיו ענקיים וקרירים, ידין אפילו לא מצטמרר לנוכח סוללת עורכי הדין ונציגי הרוכבים שלפניו וממשיך לחכך את ידיו על כרסו. אפילו ריס הוא לא מזיז כאשר מסרב בנימוס (אך בתקיפות) להצעות פשרה והסברי הגיון.

אז מה אני שואל? האם נוכל להתארגן כמו רוכבי בריטניה למשל? מדינה שמחבקת את רוכביה, מקילה על חייהם ומתחשבת, מדינה  שפונה כל חודש לקהל הרוכבים דרך האתר הממשלתי שלה עם קומיקס פשוט אך גאוני של "שמירה על חיי האופנוען", מדינה שמשיקה תשדירי פרסומות שקוראים לנהגים לפקוח עיניים ולקחת אחריות במקביל לאחריות האישית של הרוכב. מדינה שבה ארגון הרוכבים כל כך חזק, שכשאר רצו לחייב רוכבים באגרת כניסה ללונדון, כמו שמחייבים רכבים שתופסים מקומות חנייה רבים, מזהמים ופוקקים, מועדון הרוכבים סגר את לונדון למשך יום על מנת שהממשלה שם, תחשוב לרגע בהגיון הפרו-אופנועני שלה והדבר עבד כמו קסם.

גם אצלנו בארץ יש מועדון שמאגד ונלחם, רק מסיבות מנדטוריות, הוא מוקצה על ידי רוכבים רבים וכוחו אינו רב. קריאות של פעילים לבצע פעולות בימים עברו, נענו בקול חלושות שהיה מבייש כל שכונה חרדית בבני ברק, ירושלים או בית שמש, כי שם כאשר קוראים לדגל - כולם מתייצבים, להם אין עבודה, אין מה להפסיד, או כמו שאומרים "אין להם אלוהים". אך לנו יש מה להפסיד וזה לא יום עבודה או שעת שינה, זה החופש שלנו להחליט שאנחנו רוכבים על דו גלגלי, החופש שלנו להביע את מורת רוחנו מתעריפים דרקוניים שאינם עולים בקנה אחד עם ההיגיון הבריא.

הועלה רעיון באחד הפורומים, לארגן "נסיעה" בשעות הערב, כאשר חוזרים מהעבודה במקום בבוקר כאשר רוב הרוכבים מחויבים לעבודה וסידורים. רעיון נפלא לטעמי שנותן אפקט מצוין שבו כל נהגי היום יום יוכלו להרגיש כיצד יגיעו הביתה שעתיים אחרי הזמן בזכות רכבים שיעלו לכביש במקום דו גלגליים, כך גם רוכבים אשר עסוקים בבוקר, יוכלו להקדיש מזמנם בסוף יום עבודה. אנו חייבים להראות כי אנו רבים במספרים ולא חבורה של 200 רוכבי שבת, אנחנו צריכים להראות כי יש קהילה שלמה של רוכבים ולא קבוצות קטנות ובודדות, להראות שיש רוכבים בירושלים כמו בתל אביב, חיפה, באר שבע, נורדיה, אריאל, עזוז ועוד ועוד.

אז אני אומר, למעט מקרים חריגים, בואו! בואו בהמוניכם!! תגיעו נשים, ילדים, גברים, נערים, נערות וטף, תיידעו כל רוכב/ת שאת נתקלים בהם, תעבירו במייל את העצומה שאורגנה לנושא, תחתימו את כוווולם, כולל סבא וסבתא.

אנו נלחמים על חופש הבחירה שלנו.

ליטר אחד של שמן מנוע משומש יכול לזהם מיליון ליטר מים