מאת עומר גנור שני, 20 יולי 2009 09:39

אם כשאתם קוראים את המילה גינס, או רואים את כוס הפיינט הידועה מלאה בנוזל השחור (והשמיימי) הזה אתם מעווים את פניכם - הכתבה הזו מיועדת במיוחד לכם. שהרי את המשוכנעים אין צורך לשכנע, הם כבר ראו את האור. לעומת זאת, מי שאינו ממש מכיר, טעם רק שלוק אחד לפני 6 שנים ומאז החליט שגינס אינה בשבילו, הרי שאם יקרא יתפלא לגלות כמה שמועות לא נכונות נקשרו לבירה הנפלאה הזו. אני חושב שזה כמו לרכב פעם אחת לדקה על אופנוע מקטגוריה שאינכם מכירים. מי שעולה על קאסטום בפעם הראשונה לא מוצא את הרגליות, הכידון גבוה לו, חלוקת המשקל והתנוחה מוזרים וכל העסק מרגיש שונה לגמרי. לעומת זאת, אחרי טיול של 300 ק"מ התחת אמנם כואב - אבל פתאום מגלים עוד דברים שלא מרגישים אחרי דקה כמו הצליל המטריף, המומנט בסל"ד נמוך, ההנאה מרכיבה רגועה ומשיוט על 110 קמ"ש. אני עברתי חוויה הפוכה עם מעבר לאופנוע כביש (HONDA VFR750), ואין צורך להוסיף מילים על ההבדל בין "לנסות" ל"לחוות".

כפי שהבנתם, אני אוהב גינס (ואופנועי קאסטום). אוהב מאוד. אציין גם שאיני מאלה שאוהבים רק גינס ולא שותים אף בירה אחרת, להיפך. יש מספר לא קטן של בירות שאני אוהב, ביניהן קילקני, גולדסטאר, סטלה, בקס, קוזל, סטארופרמן, דאנסינג קאמל ועוד (ובפראפרזה נהניתי שנה וחצי מאותו VFR עד מאוד). באופן כללי, אני אוהב בירה ומתאים את סוג הבירה למצב הרוח, הזמן והמקום. מה לעשות שברובו המכריע של הזמן ולרוב המקומות גינס מתאימה יותר?

סיפורה של גינס ארוך ומעניין. בשנת 1759 חכר בחור אירי בשם ארתור גינס מבשלת בירה בשם סיינט ג'יימס'ס גייט, מבשלה שהוקמה 10 שנים קודם לכן אך לא הייתה פעילה. ארתור חתם על חוזה חכירה (ליסינג) ל-9,000 שנה בעלות של לא פחות ולא יותר מ-45 פאונד לשנה (!) והחל לייצר בירת אייל בהירה. באותה העת באנגליה בירות מסוג פורטר הפכו פופולריות מאוד. פורטר (סוור בעברית. סוור - סבל העובד בנמל) היא למעשה ערבוב של מספר סוגי בירה, לרוב שלושה, כאשר המטרה היא ליהנות מהיתרונות של כל אחד מהסוגים. בירות אלו היו לרוב כהות ומרירות וזכו לפופולריות גבוהה במיוחד בקרב הסוורים בנמלי אנגליה ומכאן שמן. ארתור גינס החליט שהוא ינצח את האנגלים במשחק שלהם והחליט לייצר פורטר בעצמו - פורטר שיהיה טוב יותר מהפורטרים האנגלים המקוריים.

ההמשך כבר ידוע - ארתור ייצר בירת פורטר מעולה שנשאה את שמו, בירה מרירה ושחורה שהיום ידועה בכל העולם, משווקת ב-150 מדינות ויותר ולמעשה יצרה קטגורייה לבירות פורטר שחורות ומרירות בשם סטאוט. פירוש המילה סטאוט באנגלית הוא משהו חזק ויציב, ובמקור הוספה למילה פורטר כדי לתאר בירה יותר חזקה ומרירה מהאחרות. עם השנים הושמטה המילה פורטר ושם הקטגוריה נותר סטאוט.

גינס היא טעם נרכש. לא רבים שותים אותה ומתאהבים מייד אחרי הלגימה הראשונה ואפילו ישנה אגדה אירית אשר טוענת כי מי ששותה 3 פיינטים (פיינט - בערך חצי ליטר) של גינס לא יוכל לשתות אף בירה אחרת... כמו בתחום אחר (לחלוטין), גם כאן נכון המשפט Once you go black, you can never go back. השונות של גינס אינה רק בטעם המר אלא גם במרקם הקרמי. מרקם זה נובע בעיקר מהשימוש בתערובת של שני גזים חנקן ופחמן דו חמצני (60% לטבת החנקן, ואפילו 70% במקומות מסויימים) לעמות בירות אחרות אשר בהן יש רק פחמן דו חמצני. אחרי שתתרגלו למרקם הקרמי הזה, לא תחליפו אותו בשום דבר אחר וכל בירה אחרת תידמה לספרייט מהחבית. השונות הזו הולידה מספר שמועות לא מבוססות שגינס היא עתירת אלכוהול, מנפחת וממלאת, "כמו ארוחה" ועוד.

ובכן, אין אמת באף אחת מהן. בגינס מהחבית יש 4.1 או 4.2 אחוז אלכוהול סה"כ, פחות מרוב הבירות שאתם מכירים. יותר מזה, בפיינט גינס יש 198 קלוריות, כלומר 39 קלוריות ל-100 מ"ל. לשם השוואה, בקוקה קולה יש 42 קלוריות ל-100 מ"ל ובחלב 60. אני יודע, אני יודע, אף אחד לא שותה ליטר חלב ביום, אבל אתם חייבים להודות ש-400 קלוריות לשתי כוסות בירה זה לא כל כך נורא, וזה פחות מבירות אחרות (שלא תדעו כמה קלוריות יש בבירות חיטה). בנוסף, גינס מלאה בברזל - עד כדי כך שבאמצע המאה שעברה היו נותנים לנשים בהריון לשתות גינס. גם מסעות הפרסום של גינס מראים כל מיני סצינות משעשעות (למשל סוס יושב בכרכרה ועגלון סוחב אותה) ומשפטים כמו "גינס עושה אותך חזק" או "שתה גינס כשאתה עייף".

טקס המזיגה של גינס, זה שלעיתים פוסחים עליו הברמנים בזלזול (בעיקר הישראלים והאמריקאים), הוא למעשה חשוב ביותר. מזיגת גינס נכונה אמורה לארוך 119.5 שניות בדיוק והמזיגה, כמו כל דבר בצבא, נחלקת לשלושה חלקים:

1.      מזיגה ראשונה, כ-70% מהכוס פחות או יותר.

2.      מנוחה, פחות או יותר דקה.

3.      מזיגה שניה עד למילוי הכוס, המהדרין יציירו תלתן על ראש הקצף.

מטרת המזיגה היא ליצור ראש קצף נכון (בין 20-24 מ"מ), אשר ישמור על הבירה מבודדת מהאוויר וימנע את חמצונה. כמו כן, המזיגה השנייה נעשית בלחץ נמוך וגורמת לבירה להשחיר (להצליל) מהר יותר בהגיעה ללקוח כדי שלא יצטרך להמתין יותר מכמה שניות עד שיוכל להתחיל לשתות. ברמן שלא מוזג כך אינו מוזג נכון ויותר משזה משנה את טעמה של הבירה, זה יכול להעיד על כמה חשוב למקום להיות מקצועי ואולי אפילו על טיפול ואחזקה לקויים בברזים ורחמנא ליצלן בכוסות.

שתייני גינס לרוב מזמינים את הפיינט הבא כשהם עוד באמצע הפיינט הנוכחי על מנת שלא לחכות אף לא שניה ללא כוס גינס על התחתית שמולם. עוד מנהג הקשור לגינס הוא ה"אייריש קאר בומב". לקוח אשר מזמין את מכונית התופת האירית מקבל פיינט גינס אשר נמזגה בו רק המזיגה הראשונה - למעשה שליש בכוס חצי אשר יש בה עוד מקום. בנוסף, הוא מקבל שוט שחציו בייליס וחציו וויסקי אירי (וכמה מפיות - על כל צרה שלא תבוא). את השוט מטביעים בכוס הפיינט ושותים הכל בלגימה אחת. עד היום זכור לי לקוח מפאב בו עבדתי, בחור חביב שעובד כצ'יף באבטחה של שגרירות ארה"ב. הבחור החביב היה שותה קילקני, וכל פיינט שני היה מזמין גם "אייריש קאר בומב" כצ'ייסר ליד הבירה. אתם יכולים לדמיין כמה גדול היה הבחור וכמה גדולים היו החשבונות שלו - ובהתאמה גם הטיפים למזלי.

אופנוענים הם אנשים אינדיבידואליסטים. אולי אנחנו מתנהגים כקבוצה, אך גם בקבוצה ישנם גוונים רבים וככלל אופנוענים, בעיקר בארץ, הם אנשים  שחושבים אחרת. אני מקווה שהמילים שכתבתי יגרמו לכם לחשוב אחרת ולנסות את הבירה המדהימה הזו שוב, ואם לא אותה אז כל דבר אחר - וויסקי חדש, אופנוע מסוג אחר (מי אמר שטח?), בן זוג במקום בת זוג... טוב - על זה אני לא לוקח אחריות. בכל אופן, אני מודה לכם שקראתם ומתחייב בזאת שאת הכתבה הבאה אכתוב על משקה שאיני שותה לרוב כדוגמה אישית לאותה חשיבה שונה שאני מטיף לה.

 

נהניתם מהכתבה? רוצים ללמוד עוד על עולם האלכוהול והבר ולטעום?

זמן אמיתי מקיים סדנאות אלכוהול בנושאים שונים. לפרטים פנו לעומר במייל כתובת דוא"ל זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת או צרו קשר דרך האתר www.zmanamitibusiness.co.il.