מאת רועי פסי רביעי, 31 דצמבר 2008 11:30
היו היה פעם בחור אשר חלם לקנות הארלי דוידסון. הבחור חסך תקופה ארוכה ובאחד הימים היה בידיו סכום המאפשר רכישת קאסטום. ללא היסוס ניגש הבחור אל המתווך בכוונה לרכוש אופנוע גדול ונוצץ. למזלו היה במגרש אופנוע חלומות והבחור החליט לקנותו. תוך שהם ממלאים ניירות המליץ הסוכן, שלפני גשם ימרח הרוכב שכבת ווזלין על חלקי הניקל והכרום "ווזלין ישמור עליהם" אמר הסוכן. כך הפך הבחור לאופנוען מכובד וכעבור זמן קצר אף הכיר בחורה מקסימה אשר לימים התאהב בה.
מונעת רצון להכיר לו את הוריה, נערת חלומותיו מזמינה את הבחור לארוחה משפחתית.
בזמן הנקוב מגיע הבחור על אופנוע הקאסטום הנוצץ אל ביתה של הנערה. הנערה פוגשת אותו ומספרת על המסורת המשפחתית: הראשון שמדבר לאחר ארוחה - שוטף כלים.
לאחר ארוחה מפנקת, שקט מכביד שורר מעל השולחן. לאחר רבע שעה, אשר נמשכה כנצח, החליט הבחור לזרז את הדברים, קם מהשולחן ונישק את אהובתו. דממה, שום תגובה. הבחור מקבל אומץ ומחבק את הנערה - דממה. הפעם הוא פורץ באקט מטורף, הישר על שולחן הסעודה. שום תגובה, דממה מוחלטת. מתוך ייאוש תופס הבחור את אימה של הנערה, זורק אותה על השולחן ו... האקט המטורף נגמר אך הדממה עדיין נמשכת.
בהיסטריה מתיישב הבחור על כיסאו ומתחיל לחשוב, איך לגרום למשהו לדבר. לפתע נשמע רעם בחוץ וגשם מתחיל לרדת. המחשבה הראשונה שעלתה למוחו של הבחור - צריך לשמור על ציפוי הניקל באופנוע, ובאופן אינסטינקטיבי מוציא שפורפת וזלין מהכיס.
האבא קם מיד ואומר: "לעזאזל, אני אשטוף את הכלים".
| < קודם | הבא > |
|---|