הפנג הלבן - CBR1000RR פיירבלייד

מאת רועי פסי שישי, 14 נובמבר 2008 17:33

פחדתי ממנו. אולי המושג "יראת כבוד" יותר מתאים. אף פעם לא רכבתי על אופנוע ליטר בכביש ציבורי והפגישה עם ה- CBR1000RR החדש של הונדה  גרמה לי לחשוב מחדש על כל מושג אופנועי הליטר.

הבטתי בחיית הטרף הלבנה שחורה ומיד ידעתי שהיא מזכירה לי משהו. דמות הזאב מספרו של ג'ק לונדון "הפנג הלבן" עמדה לנגד עיניי במלוא הדרה. טרם ידעתי זאת, אולם באופנוע הליטר האימתני הסתתר יותר מפן אחד מאישיותו המורכבת של אותו זאב ספרותי.

בשביל מה צריך אופנוע ליטר? הרי אופנוע סופר-ספורט בנפח 600 סמ"ק מספיק. הוא קטן יותר מאופנוע ליטר, קל,  נשלט וצפוי יותר מאחיו הגדול. והעיקר - זול יותר. אופנוע ליטר מהיר מדי, חזק מדי וברוטאלי מדי לרוכב הממוצע. מחוץ למסלול המרוצים הוא אינו שימושי כלל.  ובעצם, חוץ מסמל פאלי טהור, אין בו כל צורך. אולי חוץ מהצורך של היצרנים להמשיך את מירוץ החימוש הפנימי שלהם ולהוסיף לנפק לנו הצרכנים מכונות המכילות את המילה האחרונה בטכנולוגית המסלול.

עיצובו של הפיירבלייד (להב האש) לא מותיר ספק. למרות עיצוב חדשני ועגול יותר מדגמי עבר, נראה האופנוע כאילו יצא זה הרגע ממסלול המרוצים. הזנב המיתמר אל -על, הצמיגים השמנמנים, האגזוז העבה, מסיכת החזית ותנוחת הרכיבה הקרבית לא מותירים ספק, מדובר בגרסה חוקית לכביש של אופנוע מרוצים טהור גזע.

"דם הלחימה שזרם בעורקים של בני-מינו געש בתוכו. אלה היו החיים בשיאם. אך הוא לא ידע זאת. הוא החל להבין את פשר הקיום שלו בעולם: הוא מילא את התפקיד שלו - טרף ולחימה למען הטרף." ("פנג הלבן", ג'ק לונדון)

רכיבה על ה-CBR דומה לרכיבה על כור אטומי. בכל רגע, בכל הילוך ובכל מהירות סחיטה של המצערת מייצרת תגובה נחושה ומידית וכל 175 כוחות הסוס ו-11.2 הקג"מ מזנקים קדימה ללא שיהוי. אין צורך לבחוש ברגלית ההילוכים. הכוח תמיד נמצא ובכמויות מדהימות. לא פעם ניסיתי לבחון כמה אמיץ אני בסחיטת המצערת למקסימום, בכביש ישר כמובן. מבלי לפגוע לעצמי יותר מדי באגו, אומר רק שלא ממש דגדגתי את המפלצת.  שלא כמו באופנוע 600 סמ"ק בו הכוח מגיע בהתפרצויות זעם, כאן הכוח הוא ליניארי- מלוא הדחף בכל סל"ד.

השלדה והבולמים המצוינים יודעים להשתלט על הכוח הפראי וישאירו אותך (כמובן אם לא תעשה משהו טיפשי במיוחד) על האספלט. הבלמים המעולים (2 דיסקים צפים בקוטר 320 מ"מ, 4 בוכנות לקליפר) מקזזים את המהירות כהרף עין וההיגוי מעט כבד (בכל זאת בסיס גלגלים באורך 1,410 מ"מ, 35 מ"מ יותר מאחיו הקטן בן 600 הסמ"ק), תיבת ההילוכים ולא לשכוח הקלאץ' המחליק, לראשונה בדגם הסופר-בייק של הונדה, משלימים חבילה מצוינת.  איכות הייצור טובה מאוד  ולא נרשמה כל נקודת חובה, למרות שמדובר באופנוע מבחן שעבר התעללות לא מעטה ב-15,000 הקילומטרים שעבר.

תנוחת הרכיבה הקרבית מכניסה אותך מייד ל"כוננות קרב" אולם אינך מוענש בחוסר נוחות. אפשר לומר כי רכיבה למרחקים אפילו נוחה ורק השכמות הודיעו לי מדי פעם כי הגיע הזמן להוריד מעט מהקצב.

לקחתי אותו לים המלח- יום שבת, 7 בבוקר, רק אני ועוד שני חברים הצלחנו לקום מוקדם כל-כך. הרכיבה לים המלח מעולם לא נראתה לי איטית כמו בפעם הזו. כאשר אני מלווה בשני אופנועי 600 ספורטיביים שאינם קוטלי קנים בעצמם, אני שם לב של-CBR1000RR קצת משעמם. אז, נא להדק חגורות, אנחנו ממריאים. סחיטה קלה של המצערת והעולם כאילו עוצר מלכת. הייתה זו הפעם הראשונה שהרגשתי כיצד מרגיש ודאי טייס קרב כאשר הוא מפעיל את המבערים. תחושת המהירות והתאוצה פשוט משכרת. האופנוע פשוט מדרבן אותך לרכב מהר יותר ואתה מרגיש כרוכב מרוצים. ואז, נגמר הכביש.

בעיר המצב שונה בתכלית. אופנועי ספורט קיצוניים כלהב האש לא מיועדים לרכיבה בעיר. האופנוע מתחמם מאוד ומקרין חום רב על הרוכב. אולי בחורף המצב יהיה טוב יותר, אבל בחודשי בקיץ מדובר בתענוג מפוקפק ביותר. גם תנוחת הרכיבה, שהייתה נוחה בכביש המהיר והמפותל, גובה את מחירה בהזדחלות בפקקים. לא פעם אתה יכול לשמוע את האופנוע נאנק כזאב בכלוב ולוחש "קח אותי למרחבים".

"הוא חדר עד למעמקי הנשמה של פנג ובעדינות רבה נגע בכל התכונות שביקשו לפרוץ החוצה והיו כלואות כל הזמן עמוק בתוכו וכמעט נעלמו. אחת התכונות האלה היתה אהבה... והאהבה חדרה עמוק-עמוק לנשמה שלו, למקומות שלא הכיר כלל. ומתוך-תוכו פרץ הדבר החדש - האהבה. את אשר קיבל, השיב." ("פנג הלבן", ג'ק לונדון)

עד לאותו רגע בו רכבתי עליו לראשונה הייתי בטוח שאופנועי ליטר הם התגלמות הרוע. הכוח הברוטאלי הזה- כדי שלרכב ספורט יהיה אותו יחס הספק\משקל, למכונית כמו פורשה 911 טורבו היו צריכים להיות 1,400 כ"ס במקום ה-480 שיש לה. כוח כזה שאינו ניתן לאילוף- התנהגות קיצונית ופרועה ונוחות רכיבה מרסקת עצמות... כמה שטעיתי.

"תחת שלטונו של האדון-האל המשוגע הפך פנג לשטן, לשד משחת..." ("פנג הלבן", ג'ק לונדון)

אופנוע סופר-בייק, חזק ככל שיהיה, אינו פראי יותר מאשר האדם הרוכב עליו. תן אותו לרוכב מיומן, קיצוני ומושחז ויתגלה לך אופנוע השש אלי קרב ולהב האש יחרוך את האספלט הנע תחתיך כסכין מנתחים.

אולם, תחת ידיו של הרוכב המהיר (בכל זאת לרכב עליו לאט זה בלתי אפשרי)  אך השקול, יתגלה ה-CBR כאופנוע קל לשליטה ועדין, כידידו הטוב ביותר של האדם. אולי לא פינצ'ר ננסי אלא יותר סמוייד שמנמן וחברותי, אבל כאופן שבו תאהב ותתייחס אליו כך ישיב לך ה- CBR במנה כפולה ומכופלת.

בערב חזרתי מיום רכיבה מפרך עם הפיירבלייד, כאשר  הגוף כואב  והעייפות מתחילה להשתלט עלי,  כבר הייתי מאוהב. הרגשתי שאינני רוכב קיצוני המסוגל להוציא את כל הכלוא באופנוע ובעצם הוא זה שמרשה לי לרכב עליו. למרות הכל,  הרגשת הסיפוק של אילוף המפלצת הייתה שלמה.

"הוא הרשה להם לשחק על גבו... אחר כך שכב בעיניים עצומות למחצה, בסבלנות רבה, ונמנם לאור השמש." ("פנג הלבן", ג'ק לונדון)

דעתי על אופנועי ליטר בכלל ועל הפיירבלייד בפרט, שונה מאוד עם סיומה של רכיבת המבחן. כפי שהיופי הוא בעיני המתבונן, הכוח הוא בידי הרוכב.  אם אינכם צריכים אופנוע עירוני וכל רצונכם בכלי ספורטיבי ומהיר שייקח אתכם אל המרחבים, הפיירבלייד הוא מהכלים המשובחים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ומי יודע, אולי, פעם, יהיה כאן מסלול מרוצים ראוי לו.

גם אם ה- CBR1000RR אינו כוס התה שלכם, ואילוף ליטר ספורטיבי לא נמצא על סדר היום שלכם בקרוב, התכרבלות מתחת לשמיכה עם יצירת המופת של ג'ק לונדון, תפתח לנגד עיניכם חלון לנפשה של חיית הפרא.

מייסד חברת הקסדות אראי, הירוטאקה אראי, היה רוכב פעלולים