הונדה VFR 1200 - מי אמר ספורט טורינג?

מאת אורן קוזלובסקי שני, 06 ספטמבר 2010 15:14

שיתוף

רבות נכתב על ההונדה VFR1200 זמן רב לפני שהגיע לארץ. המתח נבנה בהדרגה וטיפות מידע על גרסת הגיר הרובוטי, המנוע הנהדר על 170 סוסיו, 13 קג"מיו ועוד פרטי מידע שאמורים לגרום לנו להסתקרן ולחכות לרכיבה על הספורט טורינג החדש. בדרך כלל זה היה עובד, אלא שהפעם תמונות היח"צנות ציננו אצלי את הרצון לכבוש את המושב. מי רוצה להראות על גוש פלסטיק מכוער כל כך? חשבתי לעצמי, אבל אז הגיע הטלפון שקרא לי לצאת על גבו לסוף שבוע ולהתרשם.

בחניה נראה ה- VFR1200 כמו תרגיל פיסול בסדנה לגילוף בתפוחי אדמה לילדים בני 8. יריעות פלסטיק ענקיות ללא קווים וקימורים שמעניקים לאופנוע מראה גדול ומרתיע. כל כך שונה מהתפיסה העיצובית של האבא הוותיק ה- VFR 750/800 עם חיפויי הפלסטיק האדומים וכונסי האוויר בסגנון מכוניות על איטלקיות. מכיוון שרציתי להסתיר את הסלידה והאינפנטיליות שלי משאר האנשים באולם התצוגה של היבואנית, הדחקתי את תחושותיי ויצאתי לדרך על הגרסה עם ההילוכים הרגילים שמגיעה לארץ.

המימדים העצומים למראה התגלו עם הנפת הרגל כפיקציה שבדה דמיוני. מושב נמוך ומבנה צר ביחס לנפח המנוע, שמושג בזכות תצורת ה- V בה מסודרים ארבעת הצילינדרים. מלמעלה נגלה מראה שונה לחלוטין, נעים לעין שמשכיח את הסלידה הראשונית. לוח השעונים הקריא והגדול ברור ונעים לעין וכפתורי התפעול על הידיות מבשרות על כך שהענקית מיפן החליטה לא לאמץ באופנוע זה את אופנת השליטה המלאה על כל מה שאפשר, המקובלת באופנועי פרימיום מודרניים.

רכיבה קצרה בעיר מגלה קצת מנפלאות המנוע. בזכות סידור הבוכנות, הכוח מורגש מאוד בסל"ד נמוך וכל משיכה של המצערת מעוררת את המנוע. אין צורך לסחוט את המנוע והעברת ההילוכים מהירה משאירה את המנוע בתחום השקט שלו, אבל בתחושה של כוח זמין ומוכן להתפרץ. גם הישיבה הגבוהה הרחיקה אותי מתחושת החולגניות שמאפיינת בדרך כלל מנועים גדולים ועתירי שרירים. אבל בשנייה שירדתי לכביש מהיר הכל השתנה...

קודם כל הצליל, בערך ב- 5,500 סל"ד נפתח שסתום במערכת הפליטה ולרגע נדמה שמכונית ספורט רודפת אחרי האופנוע ודוחקת בו להאיץ. ברגע שמתרגלים לנהמה הנמוכה והמגרגרת, כל רצון להוריד את מחוג הטורים נגוז כאילו מעולם לא היה. מזל שאת הווריד שהתנפח במצח ודרש מהירות ושחרור הרסן הרגיעה ההתנהלות הכבדה של האופנוע בסיבובים והזכירה שבכל זאת לא מדובר כאן על סופר בייק עצבני.

לא צריך הרבה כדי להתאהב ב- VFR1200, רק כיסוי עיניים כשעומדים לידו. באחת המנוחות עשיתי שוב את הטעות ובחנתי לעומק את המכונה העומדת. בכל מקום נחשפה במערומיה מחלקת העיצוב שהתעלתה על עצמה הפעם. באגזוז למשל ישנו חור אחד חשוף לעין ומעליו אחד נוסף עם שבכה משולשת שבתוכה חסום משולש נוסף. מי הג'פטו המשועמם שהחליט שעכשיו הוא צריך לפרוק את יצריו האומנותיים ולגלף משהו? ולמה הוא תקע אותו דווקא על החור העליון של האגזוז? יש אמירה מאחורי התרגיל משיעור מלאכה הזה? מה שתו שם בארוחת הצהריים כדי לחשוב על האלמנט המוזר?

כדי להירגע מהסקירה הוויזואלית הנחתי שוב את ישבני על המושב המרופד והנוח, חבקתי את מכל הדלק הגדול בן 18.5 הליטרים ויצאתי לחפש קפה טוב. בכבישים מפותלים הפתיע אופנוע התיור הספורטיבי מאוד. למרות התחושה הכבדה בפניות, המהירות נשמרת באופן משרה ביטחון. למרות שאין ל- VFR1200 בקרת יציבות ממוחשבת, אפשרויות כיול משתנות אלקטרונית למתלים או מפות הצתה שונות ומשונות, הצליחו אנשי הונדה לתת לרוכב תחושה שכל מכלול מכוון בדיוק לאותו קטע. למרות הכידון הגבוהה מצאתי את עצמי רוכב באופן ספורטיבי ומעיר את המנוע בכל יציאה מעיקול כאילו שאין לי כמעט 270 קילוגרמים בין הרגליים.

הכוח לגלגל האחורי עובר באמצעות גל הינע, מערכת סגורה שאינה דורשת טיפול. הזיכרון המוקדם ביותר שלי שכולל גל הינע באופנוע הונדה, הוא מהתקופה בה רכבתי על הונדה CX500 קאסטום מודל 1979. באותו אופנוע כל סחיטה מוגזמת של ידית ימין, הייתה שולחת את הגלגל האחורי מעט הצידה בגלל סיבוב הציר המקשר בין המנוע לגלגל. כמובן שב- VFR 1200, כמו בכל האופנועים המודרניים, המערכת מאוזנת וכלל לא מפריעה לרוכב.

בכל הקשור לתחושת הביטחון ברכיבה, מיישר ה- VFR 1200 קו עם הטובים שבאופנועים היום וזאת למרות שבהונדה לא העמיסו באלקטרוניקה ובמחשוב שימנעו מהרוכב כניסה למצבים מהם לא יוכל לצאת. מערכת הבלימה המשולבת עם מערכת ה- ABS מספקת יכולת בלימה נשלטת ובכל הפעמים בהם ניסיתי לבחון את גבולות האומץ האישי שלי, הייתי רחוק מלהטריד את הבלמים הנהדרים.

בעצירת הקפה שמתי לב שלאורך כל הדרך לא הרגשתי את הויברציות להן ציפיתי. המנוע חלק באופן שלא מסתדר עם הסאונד הנהדר שבוקע ממערכת הפליטה הייחודית. הצליל המרוסק והנמוך שמתגבר ורודף אחרי הרוכב מתאים יותר למרעיד שרירים שמשאיר אחרי מאה קילומטרים, תחושה של חידודים בעמוד השדרה וידיים מנומנמות- בקיצור, אהבתי את השילוב. לבית הקפה נכנסתי עם הקסדה על הראש כדי לא להביט על האופנוע מהצד ולהרוס את החוויה הנהדרת ואז שמעתי זוג שמאוד התלהב מהעיצוב, מעניין איפה הם קנו את המשקפיים?

העוצמה ואופן בניית הכוח עוררו אצלי את השאלה המתבקשת, כיצד אפשר להתייחס לבהמה חובבת מהירות ומשתוללת, כאופנוע תיור? מצד שני הרי ברור שאין זה אופנוע ספורט. עוד קיננה בי השאלה: למה אני בכלל מתעסק עם זה? את מי זה בכלל מעניין? הרי מדובר באופנוע איכותי ומפתיע לטובה שעושה הכל עם טונות של עוצמה ובמחיר של כ- 150,000 שקלים חדשים. עם מתעלמים מכפתור הצופר המרגיז שמותקן הפוך ומסורבל ללחיצה ומוחקים לרגע את הרושם האישי שלי מהעיצוב, אני מניח שיהיו הרבה אנשים שימצאו עניין ויאהבו מאוד את האופנוע. המחיר לא זול אבל בהחלט לא מוגזם כמו שהיה נהוג בעבר באופנועי היצרן בארץ.

בכל זאת למרות האיכות והקסם שממלא את ה- VFR 1200 נדרשת השאלה (שנכונה לכל שוק האופנועים בארץ)- בשוק בו מאות בודדות של אופנועים כבדים ויקרים נחשבות לכמות מכירות נאה של כלל היבואנים, כמה אנשים בכל זאת ירכשו אופנוע ספורט טורינג שיכול לגמוע בנוחות מאות קילומטרים גם בהרכבה ולעשות את זה בקצב של אופנוע ספורט בלי להשפיל מבט בסוף הטיול?

צילם: גלעד בן זקן

ממוגנים תמיד- רוכבי TheRide רוכבים עם:

קסדה - SHOEI XR1100
מיגון גוף - MULTITEC ARMOR מבית SPIDI
מגפי רכיבה - X-One מבית SPIDI
כפפות - BLADE Light

רוצה לרכב על הונדה VFR1200 בעצמך? מלא פרטים ונקבע לך רכיבת מבחן
	שם מלא: טלפון: דוא"ל: אני מאשר קבלת תוכן ומידע שיווקי באינטרנט / דוא"ל

המוצר הראשון של חברת מוטורולה היה נגן תקליטים (פטיפון) לרכב