הונדה פיורי 1300 - צ'ופר מודרני

מאת אורן קוזלובסקי שלישי, 09 פברואר 2010 16:24

מכל בני המשפחה הענפה הזאת של קרוזרים בסגנון אמריקאי, הצ'ופר הוא היחיד שאני באמת מתחבר אליו. כל הבלינג-בלינג והנצנצים, עודפי הניקל והבומבסטיות המוגזמת של שאר בני המשפחה, נראים לי מיותרים ומכבידים. החמצה של מהות הרכב הדו גלגלי. בגלל זה חיכיתי לרכיבה על ההונדה פיורי, אופנוע שלפי הפרסומים והתמונות פוסל כדי להיות מכונת רכיבה ולא מעמד רועש לקישוטים ורוכב שמן בדרך למקדונלד'ס.

לפני שמביטים קדימה דרך אלומת הפנס של הפיורי, צריך להסתכל לאחור ולהבין את מהות הצ'ופר. הז'אנר נולד בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה כאשר החיילים האמריקאים חזרו הביתה מאירופה והתאכזבו מאופנועי ההארלי והאינדיאן המקומיים. האופנועים האמריקאים הנפוצים היו כבדים, מסורבלים ומהנים פחות לרכיבה מהאופנועים האירופאים להם נחשפו במהלך המלחמה.

מכיוון שהיצרנים באמריקה לא השכילו להציג תשובה הולמת לצרכים החדשים של הלקוחות המאוכזבים, החלו סדנאות ורוכבים פרטיים לחתוך ולהוריד מהאופנועים את כל מה שלא היה חיוני לרכיבה והכביד על כלי הרכב. אחד השינויים החביבים על אותם רוכבים חדשים, היה קיצור הכנפיים שכיסו את הגלגלים. קיצור חיפוי הגלגלים נקרא באנגלית "בובינג" ובתחילת הדרך נקרא הסגנון Bobber. המושג Chopper התפתח מאוחר יותר כאשר אופנת החיתוך (chopping) תפסה תאוצה ומראה נקי, מינימליסטי וזורם נולד.

לצד חיתוך והסרת כל הרכיבים המכבידים, הרחיקו בוני האופנועים את הגלגל הקדמי לפנים כך שניתן יהיה לראות אותו ממושב הרוכב. הגלגל הקדמי הוחלף באחר, גדול וצר יותר ובמקביל גדל הצמיג האחורי כדי להשיג מראה מרשים של תנועה קדימה. המנוע, כרכיב החשוב ביותר, קיבל מקום של כבוד ומכל הדלק הוגבה כדי להציג את יחידת הכוח לראווה.

המראה הייחודי של אופנועי החיילים המשוחררים החל להתפשט ובשנת 1969, עם צאת הסרט איזי ריידר (אדם בעקבות גורלו), נכנס סופית לתודעה כאופנוע לרוכב החופשי וחסר הגבולות. חותמת המגניבות נחקקה על סגנון זה וסדנאות מתמחות החלו לצוץ ולהתפרסם.

עכשיו לאחר שסיימתי עם ההיסטוריה הרומנטית של הצ'ופר, יכולתי להתיישב על המושב הקטן, להתרשם מנוחות הישיבה הנמוכה ולפרוש ידיים ורגליים קדימה כדי לצאת לדרך. תהליך ההסתגלות לפיורי קצר ונעים. הונדה הלכו עם רעיון הצ'ופר עד לנקודה שכל רוכב יכול ליהנות ממנה. הם לא התפתו לכידון גבוהה בסגנון הקופים התלויים, או רגליות רחוקות מידי שגורמות לרוכב לפתח גמישות של מתעמלת צ'כית ושרירים של חוטב עצים.

יחידת הכוח הגדולה, לקוחה מהקרוזר הגדול של החברה, ה- VTX1300 וגם על אחוריו של אופנוע המבחן ניתן להבחין באותיות אלו. המנוע מפיק 57 כ"ס ומצטיין במומנט שמושך ומושך ומושך... ההילוכים ארוכים מאוד כדי לאפשר רכיבה רגועה מאוד ושיוט נעים עם יכולת משיכה אדירה כשרוצים את הכוח. בהילוך שני ניתן לרכב במהירות של 30 קמ"ש בעיר או להאיץ ל- 120 קמ"ש בלי שהמנוע יתאמץ. בהילוך חמישי ניתן לרכב ברוגע במהירות של 90 קמ"ש, למשוך את כל תשומת הלב של הנהגים על הכביש ואם רוצים, גם להאיץ למהירות כמעט כפולה.

למרות המראה המרשים והזורם, אי אפשר לטעות. זוהי לא יצירת אומנות של בוני אופנועים מתמחים. לא תמצאו כאן מתחרה לאופנוע של OCC. הדגש עדיין על יעילות ואיכות הונדאית. אין בפיורי מרכיבים אומנותיים שיכולים להפיל רוכב מהכיסא. התוצאה יפה מאוד אבל מה שמרשים באמת ברכיבה על הצ'ופר היפני זאת החלקות והניקיון.

שני מצב רוח שונים בתכלית תקפו אותי בימי המבחן. ביום אחד נחה עלי הרוח ומצאתי את עצמי רוכב לי לאיטי בכביש מהיר- התגלגלות במהירות של 80 או 90 קמ"ש. החוויה מאותה רכיבה הייתה עוצמתית כל כך, משהו חדש ושונה שבדרך כלל עובר לידי ואני לא מצליח להתחבר אליו. הפעם ממש ספגתי הכל. את תחושת המנוע, את הנופים מסביב, אפילו נהניתי ממבטי הנהגים. בכל פעם שרכב מהיר האט כדי לאפשר לי להיצמד אליו ורכב לצידי במהירות שלי, חיוך נמרח לי בתוך הקסדה. אני לא רגיל למשוך כל כך הרבה תשומת לב דווקא כשאני האיטי ביותר על הכביש.

ביום הרכיבה השני כנראה שמיהרתי. המהירות נסקה, המנוע הגמיש עבד בסל"ד גבוה וכל הילוך נמשך כמעט עד למנתק ההצתה. החיות של המנוע לא הפתיעה אותי- מה שכן הרשים אותי לטובה ולא תאם את הציפיות הייתה תחושת הרכיבה כנגד הרוח. באופן מפתיע, גם במהירות גבוהה מאוד, לא הרגשתי כמו מפרש, הישיבה הנמוכה בתוך האופנוע ומכל הדלק הגבוה אפשרו לי להישאר רפוי ולא להילחם נגד איתני הטבע.

הפתעה נוספת ברכיבה מהירה, לא נעימה כמו הראשונה, תפסה אותי באחד המחלפים. בהטיה במהירות של 100 קמ"ש פחות או יותר, רגליות האופנוע התחככו באספלט הרבה לפני הרצוי. חיכוך הרגליות לא מהנה כמו באופנועי ספורט אלא ממלא את הרוכב בזעם שגורם לו לחשוב, למה לעזאזל שמו את הרגליות כל כך נמוך?

המזלג הקדמי של הפיורי משוך לפנים, 32 מעלות זה הרבה למי שלא רוכב באופן קבוע על אופנועי מהסוג הזה. הפחד הראשוני והטבעי ביותר כאשר מסתכלים קדימה הוא מהיגוי מסורבל וקשה. זה נכון שסיבוב האופנוע על המקום ברחוב חד סטרי קטן מסובך ומצריך יותר מתמרון אחד. למרות הזיות, ההיגוי נוח, גם בזכות מיקום הכידון. הידיות משוכות לכיוון הרוכב ונמצאות בגובה שמאפשר אחיזה עם ידיים רפויות גם כאשר צריך לסובב אותן.

בכל עצירה שעשיתי עם הפיורי, ניצלתי את ההזדמנות כדי להביט וללמוד אותו. הקווים המינימליסטיים שמתחילים בפנס העגול הקטן יחסית והמאותתים הסולידיים, המרווח בין המנוע לשלדה, המושב הקטן ולוח השעונים דל המידע- כולם משתלבים כל כך יפה יחד ומספקים את כל מה שהרוכב צריך כדי לרכב. הגלגל הגדול והדק לפנים מוסיף אף הוא לתחושת ה"איזי ריידר" ורק גל ההינע שתורם אומנם לניקיון ומעביר את הכוח מצוין לגלגל האחורי, לא משתלב לי בתפיסת סגנון הצ'ופר.

ברכיבת ההתרשמות המהנה, גמע האופנוע קרוב ל- 18 קילומטרים לליטר. לא חישבתי בדיוק ולא ממש הקפדתי מכיוון שלא ציפיתי ממנוע גדול ומאופנוע כזה לנתונים כל כך טובים. צריכת הדלק היא לא מהמרכיבים החשובים ברכישת צ'ופר גדול.

מה שהפריע לי יותר ויותר ככל שלמדנו להכיר אחד את השני, הוא היעדר אלמנטים גרפים על מכל הדלק. אם כבר משיקים צ'ופר ומנסים לתפוס את רוח המכונה המקורי, אז למה לא ללכת עוד צעד או שניים ולהוסיף להבות או כל דבר צבעוני אחר שירגש את הרוכב והסביבה המביטה? כבר השקיע בצמיג ברוחב 200 מ"מ מאחור ובקדמי בקוטר של 21 אינטש, הבריקו את המנוע ובנו אופנוע שמושך מבטים- עוד טיפונת צבע לא הייתה הורגת אותם.

למרות המשקל הגבוה, כ- 300 קילוגרם, נעים וקל לחיות ולרכב על ההונדה פיורי. האופנוע מתנהג כמו שהוא נראה- זורם. רק המחיר נשאר בעייתי, אני לא מצליח לראות כל הצדקה למחיר של 138,000 שקלים חדשים. זה לא שאופנועי הארלי או קרוזרים אחרים זולים יותר, בטח לא אחרי שיעברו שינוי כדי להיראות כמו הפיורי, אבל בכל זאת הייתי מצפה לראות אופנוע כזה במחיר שימשוך אליו יותר רוכשים.

צילום: עדי נאה

ממוגנים תמיד- רוכבי TheRide רוכבים עם:

קסדה - SHOEI XR1100
מיגון גוף - MULTITEC ARMOR מבית SPIDI
מגפי רכיבה - X-One מבית SPIDI
כפפות - BLADE Light

רוצה לרכב על הונדה פיורי 1300 בעצמך? מלא פרטים ונקבע לך רכיבת מבחן
	שם מלא: טלפון: דוא"ל: אני מאשר קבלת תוכן ומידע שיווקי באינטרנט / דוא"ל

מנוע ה-V הראשון באופנוע סדרתי הותקן באופנוע גרמני ולא בהארלי דוידסון