הונדה טראנסאלפ 700, בוא לחצות את האלפים

מאת אורן קוזלובסקי רביעי, 14 מאי 2008 00:00

הונדה טראנסאלפ, אחד מרבי המכר של חברת הונדה באירופה בשני העשורים האחרונים. אופנוע עם מנוע בנפח בינוני, שהספיק בדיוק לתיור מאתגר אבל גם נוח, במעברי האלפים, עם אפשרות לרכיבה בשבילים ובמסלולי שטח קלים מסומנים בדרך ממעבר אלפים אחד למשנהו.

במשך שנים השתמשו אנשי הונדה במנוע 650 סמ"ק שהניע אופנוע דו שימושי שהגדיר את קו התפר בין שטח לכביש, הפשרה הטובה ביותר לאלו שרצו לטייל אבל התקשו לבחור סגנון. השנה השיקה החברה היפנית אופנוע חדש לחלוטין, עם מנוע V טווין גדול יותר בנפח 680 סמ"ק, חזק יותר, חלק יותר ונקי יותר. את המנוע שמו באופנוע כבישי יותר, מודרני יותר ומעוצב הרבה יותר.

הטראנסאלפ החדש מתאים יותר לרוח הרי האלפים האירופאים החדשים, פחות שבילים ויותר כבישים עומדים לרשותם של הרוכבים, לכן גם האופנוע החדש מתאים פחות מקודמיו לרכיבה בשטח. המתלים הרכים יותר מעניקים פינוק על חשבון קשיחות סופגת טלטלות. הצמיגים אוחזים טוב יותר את האספלט, על חשבון יכולת השטח כמובן והצמיג הקדמי הוקטן אף הוא ברוח התקופה כדי לישר קו עם המתחרים האחרים, שמסתפקים היום במראה של כאילו דו"ש והסכמה שהרוכבים של היום לא כל כך שמחים לרדת מהאספלט.

זריזות הטראנסאלפ הגבוה מורגשת בעיקר בתנועה עירונית צפופה, שם הוא מרגיש קליל ממשקלו האמיתי. תנוחת הרכיבה הזקופה והגבוהה, ביחד עם תנוחת ידיים מצוינת ומיגון רוח סביר, מקלות מאוד על תנועה בין עירונית והמושב הנוח מספק תמיכה גם למרחקים ארוכים. מהירות שיוט נעימה בין 90 ל- 120 קמ"ש ויכולת להאיץ ללא מאמץ כשצריך, גם לאזור ה- 150 קמ"ש בזמן עקיפה.

עיצוב הטראנסאלפ והמראה הכללי, מרשימים מאוד, הצבע הזהוב והגרפיקה, על רקע שחור והתוספת של מגן הגחון הענק מוסיפים המון נפח לאופנוע שהיה יכול להראות צנום בהרבה בזכות המנוע הצר. לוח השעונים המינימליסטי עם מד הסל"ד העגול ותיבת המידע הדיגיטאלית המרובעת, מאכזב בפשטות לעומת ההשקעה הגרפית בשאר האופנוע.

יומים עם ההונדה הזהוב שחור היו עמוסים בפעילויות שדרשו ממני רכיבה למרחקים של כ- 40 קילומטר בכל פעם וחניות במקומות הומי אדם. פעם אחת חניה בקן של הצופים לצורך הרצאה לפני יום ההתרמה של איגוד CF ובפעם אחרת חניה מול נמל יפו בדיוק בשעות שהטיילת עמוסה במטיילים ונופשים. נאלצתי ללכת לא מעט עם הטראנסאלפ ברגל, מגלגל אותו ממקום למקום כדי להחנותו בקרבתי מבלי להפריע לאנשים ונוכחתי לדעת עד כמה קל להזיז אותו למרות משקלו.

בזמן הרכיבה נהנתי מהנוחות גם כאשר זוגתי ישבה מאחורי וחיבתי למנועי וי-טווין פרחה שוב בכל פעם שרק ביקשתי תאוצה ונגעתי בידית הגז, בזמן העצירות נהנתי מהתגובות של האנשים מול גודלו הפיזי המרשים של האופנוע.

הטראנסאלפ היה אחד האופנועים האחרונים שלקחתי לרכיבת התרשמות, לפני הפסקה מאונס. ידעתי כבר שאני לקראת תקופה בה לא אוכל לרכוב בגלל מצב הריאות המתדרדר שלי וכבר התחלתי לשפוט אופנועים לא רק לפי הכיף ברכיבה ואיכות האופנוע, אלה גם לפי המאמץ שאני נאלץ להשקיע כדי לחיות עם אופנוע.

בסעיף המאמץ, הופתעתי לגלות שלמרות הגובה ולמרות שאני לא דורך במלוא הרגל עם שתי הרגלים על הקרקע, אני מצליח לתמרן מבלי להטיש את עצמי וחלוקת המשקל של האופנוע פועלת לטובתי בכל פעם שאני נאלץ לוותר על כוח המנוע ולעבור ל-1 כ"צ (כוח צפלון) האישיים שחבויים בתוכי. רמת הגימור ותצורת המנוע רק הוסיפו נקודות לאופנוע שמחירו האטרקטיבי לא חורך ארנקים. הטראנסאלפ לא משתייך אולי לקטגוריית האופנועים האהובה עלי ועדיין לא הייתי מסרב לצאת איתו לטיול ארוך ומהנה.

יותר אנשים משתמשים במברשות שיניים כחולות מאשר באדומות