מאת רועי פסי חמישי, 25 דצמבר 2008 12:26

 
אתם יודעים איפה הייתם מוצאים זקנים כמוני, שפעם חשבו שהם "רוקרים", לפני 15 שנה? יושבים על הרמקולים ב"רוקסן", השם יקום דמו, עוצמים את העיניים ונותנים לבסים של Sunday bloody sunday  להרעיד להם את עמוד השדרה. ככה בדיוק הרגשתי כאשר התיישבתי בפעם הראשונה על הדוקאטי 696 החדש. רטט מנוע ה-L טווין (V טווין בזווית של 90 מעלות), והסאונד המשכר העירו משהו שהיה רדום בי זמן רב כל-כך.

 שלא לדבר על המראה. שילדת צינורות אדומה מבריקה, מיכל דלק אדום מבהיק עם פתחי יניקת אויר יפהפיים בצידיו וזוג אגזוזים שמנמנים שמייצרים את הסימפוניה המופלאה ההיא. וחלילה אם תשכח את המדבקה שלא משאירה מקום לספק - אתה נמצא על אלוף עולם. נכון שזה לא בדיוק האופנוע עליו רכב קייסי סטונר עת קטף את תואר אלוף העולם ב- Moto GP בשנה שעברה, אבל לפחות היצרן הוא אותו יצרן, והצבע הוא אותו הצבע. הוא כל-כך יפה עד שאפילו כלב שעבר על פנינו במעבר חציה, הישיר במונסטר מבט מרוכז עד שכמעט ונתקע בו.

 אחרי פתיחה כזו, נותר לעשות רק אחת משתיים - לבחון את האופנוע בהתאם לאמות המידה הרגילות, או לסלוח לו על כל המגרעות, בכל זאת נצר לאקזוטיקה אלופת עולם. ארזתי את חיים הצלם ויצאנו לכבוש את כבישי הרי ירושלים.

 הדבר הראשון אליו שמים לב, עם הישיבה הראשונה על הדוקאטי, כמובן לפני ההתנעה, אז הסאונד והויברציות עוטפים אותך, הוא גודלו, או יותר נכון קוטנו של האופנוע. הוא קטן ונמוך כך שגם מאותגרים אנכית כמוני יכולים להציב שתי רגליים על הקרקע. פעל יוצא מגודלו של האופנוע הוא הביטחון שהוא משרה על רוכב מתחיל - בטחון המתגבר לאור הקלות הרבה בה הוא מתמודד עם אחת המטלות הקשות ביותר לרוכב - דחיפת האופנוע לאחור, תוך כדי ישיבה עליו.

מבחינת מרכיבי החבילה, דוקאטי לא חסכו, למרות שמדובר באופנוע הזול ביותר בארסנל הדגמים שלהם: זוג בלמים קדמיים רדיאליים עם 4 בוכנות לקאליפר, הלופתים דיסקים בקוטר 320 מ"מ ואשר עוצמת הבלימה עמם חזקה מאוד, אם כי חסרת רגש. בלם אחורי בקוטר 245 מ"מ אשר למרות מהלך רגלית ארוך מעט, עוצר את המונסטר הקטן בביטחון. מצמד הידראולי, רך כחמאה שלא יעייף לעולם את אצבעות יד שמאל. מתלים מצוינים אשר מגהצים עד כמה שאפשר את תחלואי האספלט המקומי וגולת הכותרת שאף אופנוע מכוון מסלול לא שלם בלעדיו - מחשב מדידת זמני הקפה. נכון שלמתלה הקדמי אין אפשרויות כיוון, אבל לפחות למתלה האחורי ניתן לכוון הן את עומס הקפיץ והן את שיכוך ההחזרה.
 
ההיגוי ב-696 זריז ומשרה בטחון רב. שינויי כיוון מהירים בכביש הבינעירוני, כמו גם בפיתולי הכבישים ההרריים התקבלו בחיוך הן של הרוכב והן של המעטפת  המעולה - שילדה, מתלים. עוד מרכיב התורם לזריזות האופנוע, כמו גם מוזיל את עלות החלפתו, הוא צמיג אחורי ברוחב 160 מ"מ. היעדר מיגון רוח לא מפריע כלל במהירות חוקית, ושמועה שהגיעה לאוזני גורסת כי גם במהירות כפולה, התנגדות הרוח נסבלת בהחלט. כל האופנוע משדר ספורטיביות, ואפילו מנורת Shift Gear נמצאת, כמו באופנועי מרוץ טהורי גזע.

אבל בלי ביקורת אי אפשר. ראש וראשון לביקורת הוא המושב. אין דרך אחרת לומר זאת: אם יהלומי הכתר חשובים לכם, אין ברירה אלא להחליף את המושב למושב חלופי. הרכיבה עם המושב המקורי לא נוחה בעליל, שלא לדבר על נוחות בהרכבה. במקרה כזה, היעדר ידיות אחיזה למורכב בתוספת זווית המושב החדה יוצרים אינטימיות כואבת במשולש מורכב, רוכב מיכל דלק. נקודות נוספות שיש לשים עליהן את הדעת הן היעדר מד דלק (יש נורה בלבד), לוח שעונים שאינו קריא בשמש ישירה ומעבר לא חלק בהעלאת הילוך מראשון לשני.

 למי שחשש כי 80 כוחות סוס לא יזניקו את הדוקאטי הקטן בנחישות של אופנוע 600 מרובע צילינדרים נכונה הפתעה. עם משקל קל של 161 ק"ג יבשים בלבד, המונסטר הקטן שש אלי קרב וצובר מהירות בקצב מרשים. יש לשים לב רק שלא להעביר מהילוך ראשון לשני מוקדם מידי היות ומתחת ל-2,000 סל"ד מנוע האופנוע מייצר ויברציות שיעשו אולי טוב לחשבון הבנק של רופא השיניים שלכם אבל הרבה פחות טוב לסתימות בשיניים.

למרות חיבתי הרבה לאופנועים מרובעי צילינדרים וחלקי מנוע, היה משהו ב-696 ששבה את לבי. היה זה צירוף של מראה שרירי, סאונד מרטיט,  אקזוטיקה עם ניחוח של אלופי עולם ואולי גם הרצון להיות חלק ממשהו מיוחד יותר מאשר עדר רוכבי היפנים מרובעים הצילינדרים.

 יש בחירות קלות בחיים - בירה אהובה, וויסקי משובח, ויש בחירות קשות בחיים - בת-זוג, קריירה. בכל הקשור לבחירת אופנוע מועדף בגזרת האופנועים העירומים בנפח בינוני, הפכה הבחירה לקשה יותר. רק בקשה אחת מהחבר'ה ב"ליגל סוכנות תחבורה בע"מ", יבואני דוקאטי לישראל, יש אפשרות להחליף את המושב לפני המסירה ללקוח?