דוקאטי דיאבל- הגאדג'ט הראשון של דוקאטי

מאת אורן קוזלובסקי שני, 20 יוני 2011 13:31

שיתוף

כשדוקאטי מחדשים הם הולכים עם זה עד הסוף

משהו טוב עובר על היצרן האיטלקי בשנים האחרונות. רוח ההתחדשות המנשבת, מצליחה להפתיע בכל פעם מחדש. עבור יצרן שהיה על סף תהום והביט אל גרף ההכנסות בייאוש לפני שנים מעטות, ההתחדשות והנסיקה הן מיסטיות כמעט כמו דמותו המיתולוגית של הפניקס- עוף החול, הנשרף ונולד מחדש מין העפר שלו עצמו.

 המפעל האקזוטי ממחיש בצורה הטובה ביותר את המשפט "הצורך הוא אבי כל המצאה". האופנוע הקודם של היצרן, המולטיסטרדה 1200, היה מעין רובוטריק שיכול להשתנות בלחיצת כפתור לפי צרכי הרוכב. הדיאבל, ההמצאה החדשה של המפעל כבר לא חייב אפילו לענות על ההגדרה אופנוע. עם כל המראה הנכון, הכפתורים הנכונים וכמות הדברים ששווה להראות לחבר'ה, זהו אביזר לגברים שבמקרה גם נוסע... נוסע טוב מאוד.

 כדי להישאר בתחום הדו גלגלי, הגדירו במחלקת השיווק את הדוקאטי דיאבל כפאוור קרוזר. חיפוש שערכתי בגוגל תמונות להגדרה הזאת, העלה אין ספור קבצים של אופנועי שרירים בסגנון אמריקאי עם שילוב בין תיור ויכולת להאיץ בפראות בקו ישר. הדיאבל לא מזכיר אף אחד מהאופנועים האלה, לא בצורה החיצונית ולא בהתנהגות או ביעוד.

 דוקאטי דיאבל- שטן על הזמן

המבנה הדחוס צועק שרירים. כל החלק הקדמי הודק בצורה שלא מבליטה מידי את המנוע אבל עדיין שמה אות במרכז ומפנה אליו מבטים. מאחור, אחראי על המשימה המוגזמת, צמיג רחב במיוחד עם סוליה של 240 מ"מ שמכריז בלי בושה: אני תפקידי, להוריד המון כוח אל הכביש! כמה כוח? כמה שתרצה... וכדי לא להסתיר את הגלגל הזה, החביאו המתכננים את רגליות המורכב באופן יצירתי מתחת לזנב האופנוע כך שישלפו רק כשצריך.

 המושב של השרירן האיטלקי נמוך ונוח להפליא. אבל גולת הכותרת היא לוח הפיקוד שהופך את האופנוע לאביזר אלקטרוני יותר מאשר כלי רכב. מול העיניים נגלים שני מרכזי מידע, הראשון סטנדרטי ומכיל את כל מה שצריך לדעת בדרך כלל (מהירות, סל"ד, חום ושאר פרטים לא חשובים) והשני, המושקע והמרשים, מזכיר בצבעיו הבוהקים ובגרפיקה, קונסולת משחק ניידת ואחראי להפוך את הדיאבל למשחק שיכול לשים כל אחד במרכז הבמה החברתית בכל מפגש או רמזור.

 בלוח מהשחק מוצגים כל מצבי האופנוע הניתנים לשינוי. מצב ה- ABS, רמת ההתערבות של מערכת בקרת האחיזה, הגדרת האופנוע לפי התוכנה הנבחרת (עירוני, תיור או ספורט) וכמות הסוסים הזמינים בכל אחת מההגדרות- 162 בסל"ד גבוה, 162 בסל"ד נמוך או 100 סוסים שזמינים כבר מההברגה הראשונית של ידית הגז. אם כל זה לא מספיק, אז ניתן להיכנס ולשנות לחלוטין את סט ההגדרות ולשנות לפי הפנטזיה. אני בחרתי במצב עירוני עם 162 כ"ס בקרת אחיזה ברמה 2 ו- ABS שישמור עלי- למה? כי זה היה אפשרי...

נראה כמו שזה נשמע וגם מושך תשומת לב...

אם במכונית יוקרה יכול נהג להשוויץ במערכת הסאונד היקרה ולפתוח את החלונות כדי שכל העולם ישמע, בדיאבל האגזוזים המקוריים מבשרים לכולם שכדאי להתכונן. השאגה מציפה את האוזניים ומכינה את הסביבה כדי שכולם יוכלו להתרכז ולשטוף גם את העיניים. כמות המבטים לקילומטר בהחלט מצדיקה את שינוי ההדגרה לגאדג'ט אופנתי ומוחצן. ילדים, נשים וגברים, הצביעו והגיבו ברמה חסרת תקדים- אם זה לא מנפח אגו ונותן תמורה ל- 163,000 השקלים מהם תיפרדו כדי לארוז אחד כזה, אז מה כן?

 על יצירת האומנות הרעשנית רכבתי למפגש חברים. אחד מידידי, בחור אמיד שנוהג כרגע ב- BMW סדרה 5 ובביתו שלושה אופנועים עליהם הוא כמעט ולא רוכב, היה היעד לביקור. מכיוון שקול שאון האגזוזים נשמע הרבה לפני שהופעתי אני, כבר חיכו לי חברי בחוץ. כולם כבר קראו על הדיאבל כתבות מחול, פוסטים בבלוגים שונים ודפי מידע יחצניים וכולם כבר גיבשו דעה כזאת או אחרת על האופנוע. תגיד, שאל אחד מהם, אתה יכול לנתק את המערכות האלקטרוניות וליהנות מהאופנוע? אני מניח שכן, הרי יש לי קאטר בכיס המעיל ואני יכול לנתק מה שאני רוצה, אבל לה לבחור בוונדליזם כשאפשר בלחיצת כפתור לבטל כל מה שלא צריך?

 דווקא החבר אליו כיוונתי עיקם את הפרצוף. לא מזמן החליף מכונית משוכללת במיוחד, לאחר שבנו בן ה-14 שינה את כל ההגדרות במחשב ניהול המנוע ושיחרר את הגבלת ההספק שנקבעה עבור כלי הרכב. המקרה הוכיח לו שהוא צריך להגיע בנוחות ובסטייל אבל בלי לדעת איך זה עובד ובלי שום אפשרות להתערב. יותר מידי טכנולוגיה מפחידה אותו לטענתו ולכן הוא מוכן להתלהב מהמראה שלי משחק ומשנה, אבל רק מהצד, בלי לגעת.

 ביום המחרת, רכבתי בזוג עם אשתי מאחורי, יכולתי לקבל חוות דעת אמיתית על רגליות המורכב הנשלפות. הפתרון אומנם יפה ומקורי, אבל ברכיבה שדורשת תמיכה ועבודה עם הרוכב, הרגליות מאכזבות. במקום להינעל במקומן, לחץ על הרגלית הפנימית והוצאת הגוף בפניה מהרה, קיפל כלפי מעלה את המוט ואשתי הרגישה מיד בחוסר נוחות או ביטחון. ברכיבה רגילה נהנתה זוגתי והמושב המרופד שביחד עם זווית הרגליות סיפקו את התמיכה הרצויה.

 וזה גם נוסע הגאדג'ט הזה?

 אחרי שסיימתי להתרשם מכל החדשנות, הפירוטכניקה והכפתורים, פניתי חזרה לפאן האופנועני של הכלי. למרות המראה המגושם שמכתיב הצמיג המוגזם מאחור, הדיאבל נוטה בפניות כאילו הוא נעול בנעלי בלרינה דקיקות. אומנם שמתי לב שאני משקיע הרבה יותר כוח בפקודת ההיגוי הראשונית לפני שינוי הכיוון, אבל ברגע שתהליך הסיבוב החל, המשך הנפילה פנימה ואחר כך ההתרוממות לא רומזים בכלל על השמנמנות המתגלגלת מאחור.

המנוע, אך המנוע... חבל בכלל לנסות להעביר את התחושה במילים. במקום שאני אכתוב על העברת הכוח בזינוק ברגע שסוחטים את הידית, תבקשו מחבר חזק במיוחד שייתן לכם בעיטה בישבן ותרגישו את העוצמה שניה לפני שאתם עפים לפנים. השילוב של הרעש, הריצוד של לוח השעונים מול העיניים והמנוע עתיר המומנט פשוט מייצרים במוח תחושה של עוצמה שלא חוויתי גם ממנועים חזקים יותר, באופנועי ספורט יפנים גדולים למשל.

גם ברכיבה, צץ האלמנט הגאדג'טי של האופנוע. קלות שינוי ההגדרות ומצבי המערכת תוך כדי רכיבה, דרשה שאשחק ואבדוק את כל האפשרויות. לחיצה ארוכה על לחצן ביטול האיתות ודפדוף בין המצבים השונים עד לקבלת הסידור האופטימאלי לאותו רגע אפשרה לי לנסות כל מיני מצבים שבאופנוע אחר אפילו לא הייתי חושב עליהם. בסוף התהליך המהיר והידידותי למשתמש, ביקש ממני בנימוס האופנוע לעזוב לחלוטין את ידית המצערת כדי שהתהליך יושלם ומיד אחר כך כבר רכבתי על אופנוע שונה ותכננתי את המשחק הבא.

בשורה התחתונה- הייתי לוקח אותו איתך הביתה?

חבל להחזיר אופנוע כזה לסוכנות אחרי שלושה ימים של רכיבה. התחושה שנשארה לי הייתה שלא הספקתי לנסות את כל המצבים האפשריים. אבל בעיקר הפריע לי העובדה שאני צריך להיפרד מצעצוע גברי וצעקני כל כך ושלא הצגתי אותו למספיק אנשים.

כל מה שצריך, מצאתי בדיאבל. מפתח קרבה שמתניע גם מכיס המעיל כמו במכוניות מודרניות רבות. מנעול כידון אלקטרוני והתנעה בסגנון ניצרת הירי במטוסי קרב. אהבתי את לוח תצוגה שאפשר להראות לחברים, את שלל אפשרויות לגיוון החוויה ואפילו שאפשר להשתמש בו כאביזר במה סביבו אפשר לערוך מופע שלם ומרשים.

כאופנוע אולי הייתי בוחר בכלים אחרים של דוקאטי כדי ללוות אותי בחיי היום יום, אבל עם הערך המוסף של מגדיר אישיות ומשחק שלא נגמר, אני משוכנע ש- 163,000 שקלים חדשים היו מקבלים תמורה נאותה- אבל אני עדיין לא במצב שאני יכול להוציא סכומים כאלה על סמל סטאטוס, לא משנה כמה הוא מוצלח ומיוחד. אני בטוח שמי שכן יכול לרכוש אותו וידע כיצד להפיק ממנו את מירב ההנאה, יחזיק לפחות עוד כלי רכב נוסף אחד כדי שהדיאבל לא יתבזבז אצלו על סתם רכיבות.

תמונות: יצרן

פונזי- השחקן הנרי ווינקלר, לא ידע לרכב על אופנוע