דאבל אימפקט!

מאת גל ספיר רביעי, 13 מאי 2009 10:41

אין כמו תחושה של רכיבה על דו גלגלי בהמתי. תצרפו לזה את הסיפוק מטיפול בכלי כזה, לבד, רק אתם והמכונה והנה יש כבר משהו הרבה יותר עמוק. קשר מכונה - רוכב שבא לידי ביטוי לא רק באקט הרכיבה הממכר לכשעצמו, אלא גם בהיכרות אינטימית, קרובה ולעיתים מחוספסת עם השותף הזה ל- RUSH ZONE שברכיבה. אני מחלק את עולם הרוכבים לארבעה סוגים:

גבר - אחד שרוכב. יודע את מלאכתו. עבודה בית, טיולים ו...זהו.

גבר גבר - אחד שרוכב, יודע את מלאכתו בלה בלה ומטפל בחלק מהטיפולים השוטפים לבד.

גבר כפול 3 - כל האמור לעיל פלוס טיפולים שוטפים לבד פלוס עוד קצת מעבר.

גבר XXX - כל האמור למעלה עם תוספות של- אף אחד לא נוגע בכלי חוץ ממני, אני שיפרתי כך וכך לבד, ישבתי כל הלילה לתת לקרבוראטור עוד שלייף זווית 23 מעלות לזרימת אויר חלקה בסל"ד בינוני-גבוה וכו'. זהו רוכב בעל ידע טכני מטורף ויכולות מכאניות שגורמות לך להוריק מקנאה. כמובן שיש דרגות ביניים ואפילו דרגות גבוהות יותר רחמנא ליצלן, אבל בגדול, זו החלוקה שלי. רוב הרוכבים נעים בין ההגדרה של "גבר" לבין ההגדרה של "גבר גבר" מעטים מגיעים לרמת גבר כפול 3 ובודדים משלשים את ה- X. זה תלוי בחשק, ברמה, בזמן והכי חשוב, בכלי העבודה ואני אסביר.

מתחילת דרכי כרוכב, הייתי גבר גבר, אוהב להרגיש, לתקן בקטנה, לשפצר וכדומה, כך גם עם רכבים שהיו לי. עם הזמן, למדתי שבשביל קצת יותר רצינות, צריך כלים קצת יותר עמידים בטח שלא מפתח 12 שנשבר בזמן מתיחת שרשרת, לכן לאט אך בטוח התחלתי לאסוף כלים. פעם קניתי מפתחות כאלו פעם אחרת התפנקתי בסט סיגנט לתפארת מוסכי ישראל. כל רכישה כזו הצטרפה למלאי הכלים שאספתי במשך השנים כולל עזרים חשמליים ומכאניים.

לרוב, אני מצליח לסדר את מה שהחלטתי לסדר בעזרת הכלים שיש לי אולם קורה מדי פעם, שיש כלי ייעודי שמשבית את השמחה. יצא לי כבר פעם להישאר עם מצמד פתוח לחלוטין, בעבודה פשוטה של החלפת סלסלה ורפידות רק בגלל מחסור בפטיש אוויר. לא משנה איזה תרגיל עשיתי, האום המרכזי של המצמד סרב בעדינות אך בנחישות להצעתי לצאת לחופש קצר. לומים, מוטות הארכה, דילוגים מצד לצד ועמידת ראש טיבטית לא עזרו. טלפון לחבר לבקשת עצה והתשובה "תן לו בראש עם פטיש אויר" לא ממש עודדה אותי.

מובס, חיברתי את כל החלקים חזרה ולמחרת רכבתי למוסך. לאחר שקלטתי שאותו אום יוצא בחצי מאית השנייה עם פטיש אויר, השתדלתי מאוד לא לחנוק את המוסכניק ולרוץ לחפש פח נפט. הו, הפשטות. שתי מכות קלות וזה כל הסיפור. רק לשם כך רכבתי עד מרכז הארץ? רק לשם כך נפרדתי בחוסר חשק מכמה מאות שקלים? לא עוד! אך התכנון שלי לרכוש מדחס קטן ואקדח אויר נגוז עם בירור היתרה בבנק. הימים עברו והנה אני מוצא את עצמי צריך להחליף גלגל שיניים באופנוע. התייעצויות עם כמה חברים ושוב המשפט השגור "מה הבעיה? תן לו בראש עם פטיש אוויר!", באותו רגע נגמר לי האוויר. אין מצב שבשביל פעולה כל כך פשוטה אני אצטרך להגיע למוסך, פשוט אין.

אחד החבר'ה העלה הצעה של רכישת מברג אימפקט שמתחבר למצת הרכב. עד היום נמנעתי מלרכוש את הכלי הזה מכיוון שהעדפתי כלי עבודה חשמלי שעובד על זרם של 220V ולא כזה שמסתמך על רכב שלא תמיד נמצא לידי, אולם, מכיוון שעניין החלפת הגג"ש היה דחוף, רכשתי צעצוע כזה באחת מרשתות השיווק. סקפטי לחלוטין לגבי יעילות המכשיר, חזרתי הביתה.

ארגתי מקום לעבודה, סדרתי כלי עבודה ושמתי את הרכב בהיכון. התחלתי לפרק את מה שניתן לפרק ללא עזרת מכשיר הפלא והגעתי לנקודה שבה אני עומד מול בורג גלגל השיניים. זה הזמן להוכיח את עצמך ,לחשתי לצעצוע הכחלחל שנראה תמים ולא מזיק. חיבור למצת הרכב, הנעה על פי ההוראות, התקרבות עם הבוקסה המתאימה וחשש קל עלה בי. לחיצה על ההדק ו... בבבבבוווווווווםםםםםםם!!! הבורג טס החוצה במכה הראשונה.

הייתי בשוק- לא האמנתי, התחלתי למלמל מלמולים חסרי פשר, בעיקר הברות בסגנון פששש וגם ווואי. ביראת כבוד הנחתי את המכשיר המופלא ועדיין הייתה בי סקפטיות, צריך גם לסגור, לא? לאחר החלפה זריזה הגיע גם המבחן השני. כולי בסטרס מצפייה לסיום העבודה, האם אצטרך לדדות למוסך רכב קרוב ולשנורר פטיש אויר? הרכב שוב הונע. את המתח באוויר אי אפשר היה להרגיש בגלל כל האובך אבל תאמינו לי שהיה מתח. קרבתי את המכשיר לבורג, לחיצה על המתג ו... בום בום בום בום!!! הבורג ס-ג-ו-ר. חזרה על המלמולים של קודם ומצאתי את עצמי מוריד את הכובע בפני המכשירון. "שיחקת אותה, מר דאבל אימפקט" אמרתי לו תוך כדי איפסונו במזוודה הייעודית. אולי, בזכות "מר דאבל אימפקט" אני אמצא את עצמי מתחיל לסתת איקסים על קירות המחסן. מתישהו יהיו שם מספיק איקסים לשאת תואר של גבר XXX.

קנגל.

בספטמבר 1997 ציידה נאס"א לראשונה את האסטרונאוטים שלה בטיסה STS-86 לחלל, בכלי עבודה של לדרמן.