בקטנה לפני יום כיפור

מאת גל ספיר ראשון, 27 ספטמבר 2009 10:16

שיתוף

אחרי כחודש של חופשה מאולצת מהעבודה, אמרו לי כולם כי החיים שלי דבש ושאני חי טוב, אולי טוב מידי. הבהרתי לכולם שלכל שבת יש מוצאי שבת ואת הצינור העבה והחלוד, אקבל כאשר שנת הלימודים תפתח ומפלצת הלחץ בעבודה תרים את ראשה המבחיל. לא עבר יום מאותו חודש ומפולת של עבודה נחתה על ראשי, ברמות שקשה לתאר. כאילו שקולם של המלעיזים, הגיע ללקוחותינו וכולם, אבל כ-ו-ל-ם רצו לראות אותנו ולי הרי אין ברירה, שכר הדירה, החשבונות והאוכל לא צומחים על העצים. בנוסף לדיכאון מהעבדה, נחתו עליי 24 יום של "נופש על חשבון משלם המיסים" כשבתוכנית, סיורי האמר על הגדר, מחסומים ועמדות שמירה, ממש יופי לי.

לפני כשבועיים, הובלתי טיול שבילים של מועדון האופנועים הישראלי, הטיול החל בצליעה מכיוון שבתחילה לא אני הובלתי. כאשר שהשתלטתי על ההובלה, החיוכים לא נמחקו מפניהם של המשתתפים. לפני כמה ימים, התקשר אליי חבר עימו לא רכבתי זמן רב ושאל אם אני מושך אותו ועוד חבר לטיול באיזור שלי. בתחילה, שקלתי לסרב. שבוע קשה עבר על כוחות קנגל, החל משעות השכמה מטורפות, ימי עבודה ארוכים, ילדה ואישה חולות בבית וקנגל בתוך כל הבלגאן. אך מצד שני, חשבתי לעצמי, למה לא בעצם? לא רכבתי עם גלעד זמן רב וסגנון הרכיבה שלנו דומה וזורם ואין ספק שאני זקוק לזה. יאללה אני הולך על זה.

קבענו להיפגש בלטרון בשבת בבוקר. חבר נוסף שהתקשר בשישי בערב ושאל אם יש תכנון למשהו, כנראה שהריח את הטיול, צירפתי גם אותו ועוד חבר נוסף וכך נפגשנו בבוקר יום שבת, שניDR650, שני XR650 ואחד DRZ400. את כולם אני מכיר מטיולים קודמים, למעט רוכב אחד ה XRים. יצאנו בניחותא לכיוון דרך בורמה והסרפנטינות. כל פעם שאני עובר שם, משעשע אותי הזיכרון הראשון שלי מטיול השבילים שעשיתי באיזור. המובילים הזהירו והפחידו אותנו מאותן סרפנטינות אימתניות ואני, רוכב טרי בשטח על כלי שלא ממש מתאים לשם, הרגשתי את ברכי נוקשות כזוג קסטנייטות בקלאב מד ספרד. מיותר לציין כי כיום, אותן סרפנטינות אינן מרגשות את הוונטיל של הדוקטור שלי.

המשכנו הלאה לכיוון יער הפסלים כאשר מצערת הגז נפתחת עוד ועוד. אני לא ממש אוהב לרכב באזורים האלו בשבת בגלל ריבוי המטיילים, כל פעם, מדהים אותי מחדש לראות איך אנשים באמת מתייחסים לרכבי הליסינג שלהם כרכבי שטח. אמנם כל האזור ההוא נחשב כשבילים לבנים או שבילי קק"ל, אבל יש כמה מקומות שאני לא הייתי נכנס עם פרייבט, ככה זה עם ישראל, נותנים לך רכב מהעבודה ולא איכפת לך בכלל מה קורה איתו... קיצר, לאחר שהשתחררנו מהפקק של דרך הפסלים המשכנו הלאה בשבילים מהירים שנותנים כמה שניות של זמן אויר במטרה להגיע לעליה פודרתית ונחמדה. מכיוון שהובלתי, יצא לי מדי פעם להקדים ולצלם.

רוב הטיול התנהל עם גז פתוח במקומות הקלים, דבוקה של חמישה כלים היא אידיאלית, יותר מזה כבר נהיה מעיק, צריכים לחכות יותר ויש הרגשה של המוניות. הטיולים עם קבוצה קטנה, זורמים יותר. צלחנו את פארק בריטניה לכיוון תחנת הדלק בעמק האלה לשם תדלוק הכלים. למקום הגיע נגרר עם שני צרצרים, אחד הרוכבים שאל להיכן אנו מתקדמים אך מכיוון שחפצה נפשם בסינגלים, המשכנו בלעדיהם, עדיף. במהלך כל עצירה, שאלתי אם המסלול בסדר ואם הרמה קשה מספיק, קיבלתי תגובות מחייכות בכל פעם. את קצב הרכיבה באחד השבילים הצרים, האטו חבורה של פרות שמנמנות, לאחר שעברנו אותן המשכנו בדרכינו הלאה, לנקודת תצפית גבוה בפארק עדולם. סגרנו רכיבה של שש שעות בשטח, כמעט ללא אספלט בדרך.

לאחר שנפרדנו בהבטחה לטיול נוסף בקרוב, חזרתי לכיוון הבית ברכיבת סולו, חושב על כל מה שאני צריך לקחת לאותם מילואים ארוכים, אך במקביל הסתננה מחשבה נוספת של מסלול חדש לטיול הבא. היה ממש כיף, אני שמח שגלעד קבע לי עובדה ו"הכריח" אותי לצאת לטיול. אני שמח שעמית, עידו וליאור הצטרפו וזרמו בקצב מצוין. הטיול עבר ללא תקלות, אפילו לעמית שתמיד מסתבך עם איזה פנצ'ר בדרך וכך עברה לה שבת טרום כיפורית וטרום מילואימניקית. שבת של שטח מדהים וחברים טובים, שבת של ניקוי ראש, שבת מנוחה.

מחלקת האופנועים בחברת קוואסאקי הוקמה בשנת 1962 כדי לפרסם את חברת הענק שמוצריה לא היו מוכרים לציבור