מאת אורן קוזלובסקי שלישי, 14 דצמבר 2004 00:00

באחד הפורומים התנפלו מיד על שניהם כאילו כל מטרתם היא הדחת אופנוענים לשתיה ושילוחם אל הכביש בגילופין. הנקודה היחידה אליה התייחסו יפי הנפש והנפשות הטהורות הייתה, נוכחות המילה בירה או פאב בסמיכות למילה אופנוע או אופנוען, לא הייתה התייחסות כמעט לרעיון המפגש או לאלמנט הבילוי והחברותא. במקביל לשני מיקרים אלו, יצא לי להתקל לא מעט בתקופה האחרונה, בדימוי האופנוען חובב הבירה ובסטיגמה שבירה הולכת טוב עם אופנועים.
בעלי פאבים שלחו אלי מיילים בהם ביקשו להפוך יום בשבוע למפגש אופנוענים, בעל מסעדה הציע מבצע מיוחד בו אופנוענים שיגיעו דרך האתר לא ישלמו על הבירה (אני מדמיין את אלו שמחייכים ומתים לדעת איפה), קופאית בסופר העירה על כמות הבירה שאני קונה הביתה וציינה בסלחנות שבעצם זה ברור כי כל האופנוענים כאלה וחבר שמעולם לא עלה על דו``ג, יעץ לי מתוך דאגה לבריאותי, לקנות אוטו ולשתות פחות בירה.
גם בטיולים בחו``ל יצא לי לראות לא מעט פאבים של אופנוענים ומסיבות אותן מימנו יצרני בירה, השתתפתי גם באירועים שכל מטרתם הייתה בירה ואופנועים והופתעתי המון פעמים מבקיאותם של אופנוענים ברזי הבירה. אז מה יש בבירה שמתחבר אלינו כל כך טוב? מה יש בתוסס המרווה הזה שמתיישב כל כך טוב ביד שרגילה למצערת? האם אנחנו מתאבדים בעלי משאלת מוות? אולי זה חלק מהאתגר? אני לא חושב...
כל חברי רוכבי הדו``ג שותים, אף אחד מהם לא אלכוהוליסט (לפחות עד כמה שאני יודע), כולם מקפידים לעלות על הכלים אחרי מנוחה וקפה מעורר, חלקם מבקש מאחרים לרכב במקומם אם שתו קצת יותר ממה שנראה להם בטוח ואף אחד מהם לא רואה בבירה חלק מהאופנוענות או מתרבות הרכיבה. אולי הקשר בין בירה ואופנועים הוא קשר סמלי בלבד? אני חושב ששני התחומים משיקים מידי במה שהם מסמלים: חופש, נעורים, חוסר דאגות, כיף, חברים, דרך חיים ונהנתנות אמיתית.
אז בפעם הבאה שמזמינים אתכם למסיבת אופנועים, מפגש, פאב או כל מקום אחר הקשור בבירה, תחשבו על הסמליות של הדבר ולא על האפשרות הגרועה שכולם יחזרו שיכורים, כי רובנו, כמי שרוכבים יום יום ומורגלים בהפעלת זהירות, שיקול דעת ומחשבה קדימה, גם שותים לפי אותם כללים.
רכיבה מהנה ובטוחה ושתייה הגיונית ואחראית...