בושמילס - וויסקי אירי מושלם למתחילים

מאת עומר גנור שני, 06 יולי 2009 21:28

הזיכרון הראשון שלי הקשור לוויסקי הוא לגימת J&B מכוס מלאה בקרח. זה היה בביתו של חבר - הייתי אז בן 16, ישבתי עם אביו של אותו חבר, הוא הציע לי כוסית ואני כמובן נעניתי להזמנה ברצון. מה אומר לכם? הטעם היה נורא, צריבה בגרון ואפטרטייסט של שמן ברקס. אבל נהניתי מזה. לא יודע למה... היה קסם במשקה הקשוח והמחוספס, והראש שתפסתי היה בהחלט נעים. וכך, בכל פעם שהייתי בא לאותו חבר (מה שקרה בממוצע פעמיים בשבוע) הייתי זוכה למנת הוויסקי שלי. הוויסקי הבא שניסיתי היה שיבאס. עד היום אני זוכר שמרוב שהייתי רגיל ל-J&B השיבאס היה לי פחות טעים, ומרוב ששתיתי באותו יום, כאשר חזרתי הביתה הייתי משוכנע לחלוטין שאני מרמיטה מצויה ולכן גם תפסתי שינה ארוכה במיוחד.

השנים עברו והחיבה לטיפה המרה גדלה, בעיקר בתחום הבירות - הרי אי אפשר לפתח טעם בוויסקי על משכורת של חייל. כמה חודשים לפני שהשתחררתי, גרשון, חבר טוב מהצבא, החליט לפתוח פאב. כמובן שהגעתי לערב הפתיחה, ולאחר שתי בירות הוא שאל אותי "בא לך לנסות איזה וויסקי טוב?". אמרתי לו "נו יאללה, תביא משהו...". עד היום אני זוכר את הלגימה הראשונה מאותו וויסקי. החלקות שמילאה את פי (אז כמובן לא ידעתי שהיא אופיינית כל כך לוויסקי אירי), מתקתקות קלילה ומעט צריבה על הלשון... אם התיאור הזה עושה לכם מה שעושה לכם גם פורנו רך, הרי זו האמת. הסכלתי על הכוס, ואז אל גרשון ושאלתי אותו "מה זה הדבר הנפלא הזה?!". הוא חייך וענה "זה בלאקבוש, וויסקי אירי". מה אומר ומה אגיד, זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה.

סיפורו של הוויסקי האירי הוא הטלנובלה של עולם הוויסקי. פעם הוויסקי הנמכר בעולם, אשר ספג מסוף המאה ב-19 מכות קשות. מכה ראשונה הייתה המצאת הזיקוק הרציף אשר את השימוש בו דחו האירים ואילו הסקוטים שאימצו אותו עשו בו שימוש מושכל (כמה אירוני שממציאו היה אירי). גם מלחמת העצמאות האירית (1916-1921) בהחלט לא תרמה למצבו של הוויסקי האירי, בייחוד כאשר שנה לפני שנסתיימה החלה תקופת היובש בארה"ב - אז שוק עיקרי לוויסקי האירי. בסופו של דבר הוויסקי הסקוטי הפשוט (בלנדד) שהיה זול, נפוץ ויוצר בכמויות גדולות קנה את ליבם וכיסם של חיילים רבים, רובם אמריקאים, שבאו להלחם במלחמת העולם השניה וסופו שנפוץ לכל העולם והפך (עד היום) לוויסקי הנמכר בעולם. באמצע המאה הקודמת נותרו מזקקות וויסקי ספורות באירלנד. אלו התאגדו על מנת למנוע את היעלמותו המוחלטת של הוויסקי האירי ובשני העשורים האחרונים שב הוויסקי האירי והתחזק, מזקקות רבות נפתחו מחדש, שמות מהעבר החלו להחזיר עטרה ליושנה (להבדיל מש"ס) ועידן חדש נפתח.

במבט לאחור, הבחירה הבלתי-מודעת שלי להתחיל עם הוויסקי הסקוטי הייתה צעד ישראלי-טיפוסי, וגם מוטעה. הוויסקי הסקוטי הוא ברוב המקרים אגרסיבי, בעיקר בבלנדדים הפשוטים והנגישים או יקר, לעיתים שניהם גם יחד. לעומתו, הוויסקי האירי הוא נעים, לא רך וחסר אופי כמו הוויסקי הקנדי (בעיני כמובן) אך בהחלט וויסקי מושלם למתחילים גם בטעמו וגם במחירו.

וכך אנו חוזרים אל המזקקה האהובה עלי - בושמילס. אחת מהמזקקות אשר צלחו את אותה תקופה נוראית לוויסקי האירי, המזקקה עם רשיון זיקוק הוויסקי העתיק בעולם (מ-1608) ואחת המזקקות המצליחות מאירלנד (שניה במכירות וויסקי אירי בעולם). בושמילס יושבת על גדות נהר בוש בצפון אירלנד ולמעשה שייכת לאנגליה ולא לרפובליקה האירית. המזקקה מייצרת מספר סוגים של וויסקי, ולאחר שטעמתי שבעה סוגים מהוויסקי שהיא מייצרת אני שמח לומר שלטעמי הם פשוט לא מפספסים. כל בקבוק בושמילס שאי פעם פתחתי הוביל לתענוג אמיתי על הלשון ובחך (פורנו רך כבר אמרתי?) ובעיני זוהי מזקקה מעולה להתפתח עימה בעולם הנפלא הזה - מהטעימה הראשונה וגם שנים קדימה של טעם מתפתח. עם המסורת וארבע מאות (ואחת!) שנים של עשיית וויסקי, יש בבושמילס גם חשיבה מחוץ לקופסה, מקוריות ושונות. דוגמה אחת לכך היא העובדה שהמסטר בלנדר של בושמילס הוא למעשה היא - אישה בתפקיד מסטר בלנדר הוא דבר נדיר ביותר בתחום הוויסקי.

את ענייני תהליכי הייצור של וויסקי, חומרי הגלם ותהליך היישון והערבוב אשמור לפעם אחרת, יותר חשוב לי להעביר רשמים על הוויסקי עצמו ולהמליץ מה לשתות ולמה. כמובן שדעתי היא דעת יחיד ואין לקבל את דברי אלא כהמלצה ידידותית ותו לא.

הוויסקי הפשוט של בושמילס, בעל התווית הלבנה (מכונה גם וויט-בוש) הוא בלנד צעיר וחביב. וויסקי מתחילים מושלם, חלק ונעים עם צריבה אירית אופיינית על הלשון. מה שהופך אותו למושלם עוד יותר בעיני הוא מחירו. וויסקי אשר עולה מעט יותר מבלנדד סקוטי בן אותו גיל (מחירו בחנות סביב ה-160 ש"ח), אך טעמו פי כמה וכמה יותר טוב. לשתיין מתחיל אשר לא מעוניין לשלם סכום כסף גבוה על וויסקי יקר וגם אינו יכול להפיק ממנו את מירב ההנאה היות וטעמו אינו מפותח דיו - הבושמילס הוא מושלם. שוו בנפשכם אדם אשר עושה מייד רשיון A ועולה על ליטר יפני כאופנוע ראשון, או על דוקאטי 1098 (רחמנא ליצלן). כיף בוודאי שיהיה לו - אך הפוטנציאל במוצר שנרכש לא יגיע למימוש. כך זה עובד גם עם וויסקי. מי ששותה מק'אלן 25 כוויסקי ראשון לא יוכל להעריך ולהנות. הבושמילס בו אנו עוסקים הוא 500 GS - פשוט, לא יקר ובהחלט מהנה!

הוויסקי הבא של בושמילס הוא הבלקבוש. בשל תערובת שונה של דגנים ויישון בחביות מסויימות, הבלקבוש הוא לטעמי אחד הוויסקים הטובים ובעלי יחס התמורה למחיר הגבוה ביותר. מתקתק ובעל אופי, כבר לא כל כך צעיר כמו אחיו בעל התווית הלבנה ולא עולה הרבה יותר ממנו (200-220 ש"ח). מומלץ לשתיה ליד גינס בפרט ובירות מרירות בכלל שכן הניגוד בין המרירות למתיקות מהנה ומוסיף לשני המרכיבים בעת ובעונה אחת.


שלישי בתור הוא הבושמילס מאלט 10. מעבר לגילו ולעובדה שהוא סינגל מאלט בניגוד לאחרים, בעיני הבושמילס מאלט הוא התגלמות הוויסקי האירי. הטעם הכל כך מוכר ומובהק של וויסקי חלק ונעים שעבר 3 זיקוקים משתלט על הפה, ובצורה מסויימת כל וויסקי אירי אחר שטעמתי הרגיש לי כאילו לקחו את הבושמילס מאלט 10 ושינו בו משהו - ולא תמיד לטובה.

ישנם עוד מספר סוגים של וויסקי מאת בושמילס ששווה לטעום עם התפתחות הטעם כשתיין, רק אזכיר את ה-1608 המעולה ואת ה- 12 שנה שעבר יישון בחביות ששהה בהן רום לפני כן, שהוא דוגמה נוספת לחשיבה מחוץ לקופסה שהזכרתי קודם.

אז לפני שאתם קונים איזה בנדיט שחוט (סקוטי בלנדד ב-120 שקל), או לחליפין הולכים על זה עם הכי הרבה R בשם (סינגל מאלט מיושן שנים רבות או מעושן מאוד) - תתחילו עם וויסקי שתהנו ממנו ותגדלו איתו כמו הוויט-בוש. אם תרגישו שאתם כבר גדולים עליו - יש לבושמילס עוד הרבה מה להציע...

אם הנושא מעניין אתכם ובא לכם ללמוד קצת יותר, ביום שלישי ה-28/7 תיערך סדנת טעימות וויסקי ב"זמן אמיתי", רחוב אילת 22, ת"א. לפרטי פנו לעומר במייל כתובת דוא"ל זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת או צרו קשר דרך האתר www.zmanamitibusiness.co.il.

90% מסוחרי ה-Forex מפסידים את כל כספם בשלושת החודשים הראשונים למסחר