<object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
<param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<param name="scale" value="exactfit" />
<param name="wmode" value="transparent" />
</object>
<img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
<!-- End of WeSell Affiliate code -->
טורים אישיים קנגל ארוחת בוקר של אלופים, הברחש ידידו הטוב של הרוכב.
מאת קנגל שישי, 03 אפריל 2009 00:00
האביב היכה בנו שוב, למרות כל החששות שלא יגיע, הנה הוא כאן. שמש מדהימה, אויר וכבישים נקיים, כבר לא כל כך קר, ימים מושלמים להוציא את הסוסים באורוות ה- XF לריענון ופיזוז באחו המדהים שליד ביתנו הצנוע. ימים אלו מביאים איתם פריחה מטורפת של הכל, התעוררות מחודשת של בעלי חיים קטנים וגדולים, עצים, שיחים, פרחים וגם... ברחשים!
כן! ברחשים, חומיינים, זבובונים,יתושים, פרפרים ועוד מעופפים למיניהם, או כמו שאני אתייחס אליהם כאן הקאמיקזות. כל מי שרוכב על דו"ג מכיר את התסריט של רכיבה שקטה, שיוט מדהים, ריכוז בתוואי הדרך ומדי פעם זריקת מבט לנוף ואז הרעש המוכר של ריסוק גוף שברירי, שלד חיצוני וכנפיים עם פלסטיקת המשקף. זה מעין טאאאאאאאקקק-סקוויש שאחריו בדרך כלל יש מריחה של חומר עיסתי כזה או אחר בדיוק במרכז שדה הראיה, שאריות של חלקי גוף וסדרה של קללות שמסתננת בתוך הקסדה.
אני גיליתי כי מדי שנה אותם קאמיקזות עוברים מחנות אימונים ושכלולים. בהתחלה, כשרק התחלתי לרכב, הייתי מוצא את עצמי מנגב קלות את המשקף של הקסדה ומשלח לחופשי כמה וכמה קאמיקזות, כשעליתי בנפח ואיתו גם עלתה המהירות, גיליתי שיותר קשה לנקות את החבר'ה האלה, בנוסף גם הבנתי למה בכל כפפת רכיבה יש חתיכת עור על האצבע המורה (כנראה שהשימוש של אחיזה טובה יותר במנופי האופנוע ונקיון של שאריות מים מהמשקף בחורף לא היו התפקידים הייעודים היחידים של אותן חתיכות עור). בתקופה האחרונה, אותם קאמיקזות העבירו אותי לדיאטת עתירת חלבונים... כלומר, לאחר שישבו להבבחורף הקר ועשו "BRAIN STORMMING", מחנות אימוני ריסוק, תדרוכים עם סוגי קסדות שונות ותרשימי זרימה של סוגי רכיבה, אופנועים ורוכבים, עלה בידם של אותם מתאבדים למצוא את הדרך להכנס לתוך הקסדה למרות המשקף הסגור!
לכן היום, לאחר רכיבת כיף, למראה המוכר של אופנוע וקסדה מלאת גוויות, מעיל עם "כיסוי פרווה", ועננים של חרג'וקים דבוקים לרדיאטור, הצטרפו גם שיניים בסגנון אפקט הפחד... האמת היא שהטעם לא כזה נורא ולא כל כך מורגש, אבל הפרצוף שאני מקבל מטלי זוגתי הנפלאה והסרוב העקשני והלא מובן שלה לתת לי נשיקה לאחר כל רכיבה כזו, אומרים את הכל...
בנואשותי, מצאתי ששואב אבק עם המברשת של המסילות עושה עבודה מטורפת ויעילה לחלוטין בנקיון המתאבדים, אני רק צריך למצוא פתרון ליובש המטורף בפה אחרי כל שאיבה...
למרות הכל, הדיאטה הזו כנראה עובדת, אני מרגיש קליל יותר וחטוב יותר (או שאולי אחד הקאמיקזות שחרר עלי איזו פצצת עומק שיבשה לי את המערכות). בקיצור, כמו שכל אמא פולניה אומרת: תרכבו בפה סגור!!!
איירה: דנה דואק
קיפודים צפים במים