אפריליה פגאסו - סוס מכונף

מאת גל ספיר חמישי, 25 יוני 2009 16:53

הדבר הראשון שעבר לי בראש כשראיתי את האפריליה פגאסו 650 היה "מה זה המושב הנמוך הזה?", הדבר השני היה "וואלה איזה דובון חמוד" והדבר השלישי היה "בונ'ה, הכלי הזה י-פ-ה". זה היה המפגש השני שלי עם הפגאסו. לפני כמה שנים נתקלתי בו דווקא בטיול אופנועים בטורקיה, שם טחנו קילומטרז' על דו"שים שמנמנים. אני רכבתי רוב הזמן על דרוזי קליל, אולם הספינה האיטלקית שעברה איתנו את המסע משכה את תשומת ליבי והייתי חייב לתת לעכוזי להרגיש מה מסתתר שם. בואו נאמר שלא ממש נפלתי מהכורסא ויש לה וואחד כורסא.

אני מקווה שהמותג "אפריליה" לא צריך היכרות רשמית עם הקוראים. אם כן, אז הנה ככה בקטנה, רק אזכיר כי שורשי אופנועי אפריליה נעוץ אי שם בשנות ה-50 דרך מפעל לאופניים שנפתח לאחר מלחה"ע השנייה על ידי אלברטו בג'יו. בשנת 68 הצטרף הבן שלו, איבנו, לעשייה ושם נולדו האופניים הממונעים הראשונים בנפח צנוע של 50 סמ"ק האב המיתולוגי של ה"סקרבאו" שזוכה עד היום לגרסאות שונות כולל אתר רשמי משל עצמו. החל משנת 74 נכנסה חברת אפריליה למרוצים וקטפה לא מעט מקומות מפתיעים ותארים כאשר רוב המלאכה מוקדשת למנועים קטני נפח. לחברה היו עליות וירידות, עד אשר בשנת 2004 נרכשה ע"י קונצרן "פיאג'יו" שמשמש כמטריה ענקית למימון היצירתיות. אזכיר גם, שיצירתיות היא לא מילה גסה במסדרונות מפעלי אפריליה, כמו למשל ה"מאנה" האוטומאטי או ה- MOTO6.5 שעוצב ע"י פיליפ סטארק, מעצב מטבחים ורהיטים ידוע. גם האפריליה פגאסו הוא למעשה ניסוי יצירתי, כאשר בתחילת שנות התשעים הפתיעה אפריליה עם כלי הרכב הזה שפתח נישה חדשה בעולם האופנוענות, "פאנדורו", כלומר, נראה כמו אינדורו אך מצטיין בכביש.

הייבוא של המותג לארץ התחיל והפסיק כמה פעמים. פתאום בקול תרועה רם, נחתו אצלנו בארץ דגמי אפריליה תחת חסותה של חברת עופר-אבניר. היה לנו היה את הכבוד למשש את האפריליה פגאסו 650, פאנדורו שמנמן, שמוגדר ע"י היצרן ככלי אדוונצ'ר לרכיבות ארוכות ומהנות, עם מנוע סינגל, טכנולוגיות מתקדמות, גלגל קדמי בקוטר '19 ואחורי  '17, מה שזרק אותי ישירות אל אחד מהאופנועים הקודמים שלי, הסוזוקי 650 XF פריווינד. הפגאסו מוצע בחו"ל בשלוש גרסאות, ה- TRAIL אותה בחנו, ה- FACTORY שמגיע עם גלגל '17 קדמי ברמיזה קלה לכיוון הסופרמוטו וגרסה רגילה עם חישוקים יצוקים וגלגלי '17. אגב, באתר של אפריליה ניתן למצוא פריטי אפטרמרקט מגוונים לכלים הללו ובהחלט שווה להציץ.

אני בוהה מסביב על הפגאסו, תשמעו, האיטלקים האלו יודעים לעצב. יש חזית מאיימת עם כנף קרבית, יש מדבקות נמר מסתער על מיכל הדלק ויש מגן רוח יעיל ונאה. לאופנוע יש קוקפיט נעים לעין, עם המון כפתורים ומידע, יש כורסא מדורגת ושני אגזוזים יפים מתחת לזנב. לפגאסו ידיות אחיזה מעוצבות ושלל אלמנטים מושקעים מאוד, הקיצר במראה לא חסכו. קצת פספסו בצביעה של החלק הפנימי של מיכל הדלק, חלק שלא ממש רואים, אבל לי, ממרומי המושב, הוא היה גלוי וצרם לעין. את הפטנט של תא כפפות קטן על מיכל הדלק ממש אהבתי. לחיצה על מתג נוסף על ידית שמאל כאשר הסוויץ' פתוח והופל'ה, יש מקום לארנק, נייד וכו'. משם גם מתדלקים את הסוס המכונף. את פטנט תא המטען שידרגו במאנה האוטומטי ושם ניתן לאכסן קסדה שלמה.

טוב, מניעים. קול סינגל טיפוסי שעולה לאיטו בסל"ד. הכלי מווברץ כיאה למנוע בעל בוכנה אחת, לטעמי מווברץ מדי (ואני ירדתי מ KTM ללא בלנסר). תפעול המצמד חלק ונעים, הילוך ראשון נכנס בנקישה קלה ויאללה לדרך. חמישה הילוכים מרגישים כלא מספיקים, אך כך היה לי גם עם הסוזוקי, כאילו להזכיר שזהו מנוע סינגל ואין מה לחפש בסל"ד או מהירות גבוהים. מהלך רגלית ההילוכים ארוך והמיקום שלה קצת גבוה. הכלי הגיע אליי עם קצת יותר מ- 300 ק"מ על השעון ומי שרכב עליו, לא טרח להוריד את שכבת הסיליקון מדפנות הצמיגים החדשים. בתוספת מזלג מאוד רך ובולם אחורי שכוון גם הוא על הצד הרך ביותר, לא ממש השרו עליי ביטחון בהטיות.

למחרת, כיוון של המתלה האחורי הביאו לתוצאות רכיב נעימות יותר. יציאה לכביש המהיר ואני בודק, כרגיל, כמה סוגר. לא יותר מדי, אך סביר למנוע סינגל. מה שגיליתי הוא שמיגון הרוח יעיל, עד כדי כך שרכיבה עם קסדת שטח בכביש מהיר כלל לא הציקה לי. על כביש מספר אחת אני קולט רוכב תקוע בצידו השני של הכביש, יורד במחלף הראשון וחוזר אליו, הבחור תקוע עם ימאהה TT. אמנם לא הייתה באפשרותי לעזור, אולם אני תמיד עוצר לברר אם הכול בסדר. הבחור בחן את האפריליה ואמר לי תתחדש, חייכתי ואמרתי לו שלא ממש והמשכתי הלאה.

המשך תנועה בכביש בכיוון שלא תכננתי, הובילה אותי ליישוביי גזר. כל הדרך הטריד אותי שבכל המידע המטורף שיש במחשב הדרך, אין מד דלק. בדיוק במחלף לוד, נדלקה נורית הדלק וגיליתי  שנכנסים 10רק ליטר של הנוזל למיכל. ממש קמצנות, בטח לכלי תיורי שכזה. נופים של שדות מכל הצדדים מעלים בי זכרונות רחוקים של הפריווינד, איך כיסחתי לו את הצורה ורכבתי במקומות שלא ממש יועדו לו. החלטתי שבגלל הקרבה, גם הפגאסו יתנסה בחלק קטן מהחוויה הזו.

מכיוון שהאופנוע הזה אינו דו"ש רציני, החלטתי להיכנס לאזור שבילי קק"ל שאני מכיר היטב, שם אוכל להרשות לעצמי לתת קצת יותר גז ולבדוק מה מסתתר מתחתי בלי יותר מדי חשש. סיבובים מוכרים, מכשולים מוכרים, שדה ראיה מספיק רחב לביצוע התחמקויות חירום, בקיצור, שבילים לכוסיות. לאחר הכניסה הראשונה לאזור שמחוץ לאספלט וגישוש המגבלות של הכלי, מאוד הופתעתי. הרכות הלא נעימה של הבולמים בכביש, דווקא התגלתה כיתרון בשבילים. מצאתי את עצמי רוכב בישיבה, מבודד מרוב תלאות הדרך, מעין חצי סיטרואן כזה, מרגיש לא מרגיש, שזה טוב לרכיבה רגועה והנאה מהנוף ולא ממש טוב לרכיבה אגרסיבית יותר. רכיבה בעמידה זו כבר משימה קצת יותר קשה, לאור רוחב המושב ומיכל הדלק, אולם אפשרית. אגב, מיקום רגליות הרוכב גבוה מדי לטעמי ומאלץ ישיבה כמעט ספורטיבית, דבר שגם הפריע לי בעמידה. לחברי המערכת, מאותגרי גובה, לא הייתה בעיה.

בשבילי קק"ל ההדוקים, ידית הגז מצאה עצמה מגיעה לעיתים קרובות לעצר, הגלגלים מצאו עצמם מנותקים מדי פעם באוויר, הנחיתות ברובן היו רכות אולם לא הייתי נכנס עם הכלי הזה למסלול שטח טכני קשה. ברכיבה בשטח קצת יותר מאתגר וסלעי דווקא מצאתי שותף חביב ששומר על קו ללא בעיה, למרות המשקל. למרות המתלים הרופסים וכמות הפלסטיקה, האפריליה לא עצר מול אף מכשול שהתקלתי אותו, יצאתי מיוזע ומרוצה. ממש תענוג.

יצאאתי חזרה לכביש, אל אזור בו אני מכיר היטב את האספלט. רמת האחיזה עלתה ואיתה גם הביטחון. מצאתי את עצמי מוריד את אותה שכבת הסיליקון המציקה בהטיות נאות. עדיין המתלים הרגישו לי רכים מדי, אולם האחיזה שהשתפרה והביטחון שכבר הגיע, הביאו את הכלי למצבים לא רעים כלל. רכיבה בחצר האחורית של הבית והנה אני מוצא את עצמי רוכב בתוך יער, על כבישון אספלט צר. מכוון לאזור בית יערן כדי לעצור קצת, לבהות בנוף ובפגאסו על רקע שקיעה.

רגע, שקיעה? מה שקיעה?!? צריך עוד לצלם!! זינקתי על האפריליה, ירדתי בקלילות את השביל המרוטש וכיוונתי את עצמי למצב "טיסה" לכיוון אזור הצילומים. בגלל פספוס קל בזמני הגעה, הגענו ללוקיישן די מאוחר, עם כמות אור לא מספיקה. תוסיפו לזה צלם עם מצלמה לא שלו, ריצפה עקומה, אכלו לי, שתו לי ולחץ להגיע לפגישת עבודה ומה שיצא זה כמות תמונות אקשן קטנה מדי למרות שבהחלט היה שם אקשן רציני.

כאשר החזרתי את האפריליה לאורן, הוא שאל "נו, איך היה?". אמרתי לו שהיה בסדר, הכלי בסדר ו...זהו. הוא לא הכי חזק, הוא לא הכי מהיר, לא הכי רוצח בשטח או בכביש, לי הוא לא היה הכי נוח, לא בתנוחה, לא עם הכורסא ולא עם המתלים שלא היו מכוונים. אבל למישהו קצת יותר נמוך, אני לא חושב שתהיה בעיה. בסה"כ הכלי עמד בכל ההתעללויות שהעמדתי בפניו, יישר פנס אל מול סלעים וכורכר, עשה יופי של באאאאז לרוכב צעיר באזור נס הרים (וכאן המקום להתנצל בפניו) וכחבילה, תפקד יפה. חבילה שאינה מתאימה לי אישית וחבל, כי הכלי ממש יפה, מצא חן בעיניי והחזיר אתי לאהבה ישנה שלי. מחיר האופנוע מעט פחות מ- 66,000 שקלים חדשים, לא יקר יחסית לאיכות הגימור והאופנועים האחרים בקטגוריה. המנוע הוא בעצם אותה יחידת כוח של הימאהה טנרה עם מספר כיוונים ושינויים קלים של אפריליה.

מסקרן לראות איך יתאקלם האופנוע בארץ. סך הכל אופנוע מוצלח מבית איטלקי שמוכיח בשנים האחרונות איכות והצלחה הולכים וגוברים. ההיסטוריה בארץ אולי תשחק לרעתו, אבל בידיים של יבואן גדול ומבוסס עם היסטוריה מוצלחת של טיפול ומכירה של כלי רכב דו גלגליים מבית פיאג'ו אני מקווה שהמותג יישאר איתנו ויצליח בארץ.

רק רכיבות טובות.

המונח Motorcycle הוטבע לראשונה ע"י הממציא האנגלי אדוארד באטלר בשנת 1885