מאת אורן קוזלובסקי שלישי, 13 ינואר 2009 17:28

לאחר תקרית ההיפרמוטארד וחוסר הבגרות שהפגנתי, הגיע הזמן לקבל קצת מרות מהמקצוענים. הדרכת רכיבה בסיסית לרענון הגוף והראש, כזאת שתחזיר אותי לכושר לפני שאני חוזר במלוא הגז לחיים המוטוריים. את הקרדיט על הרעיון הבוגר הייתי יכול לזקוף לזכותי ולצבור נקודות שפיות, אבל האמת היא שאדה-נאווה מאופנוען מאומן, הרימה את הכפפה ופשוט אמרה שזה הדבר הנכון לעשות. כדי לשכנע אותי סופית בנחיצות ההדרכה, ספרה לי על השינויים והשיפורים בקורס החדש, אומנות הרכיבה 1, לעומת אופנוען מאומן א' אותו הכרתי כבר.

האופנוע הנבחר ליום ההדרכה היה הסוזוקי DRZ400sm אופנוע סופרמוטו קל וידידותי, שיאפשר לי לעשות כל מה שיבקשו ממני המדריכים בלי מאמץ מיותר. בחירה משובחת שהתבררה כמתאימה ביותר ליום מגרש, כפי שהתחוור לי ככל שהתקדם היום. כך מצאתי את עצמי מלא חדווה, אוסף אופנוע ויוצא ליום לימודים ארוך, עם ראש פתוח ונכונות מלאה ללמוד כל מה שמישהו מוכן ללמד אותי.

ההנאה הראשונה בפתיחת קורס אומנות הרכיבה, היא המפגש הראשון בין המשתתפים. מתאספים להם רוכבים ברמות שונות ועם ניסיון שונה מאוד, כל אחד על אופנוע אחר ואין כל קשר או קו מחבר בין אסופת הרוכבים והכלים. כולם אומנם בעלי שני גלגלים ומנוע ולכולם שתי ידיים, זוג רגלים וראש אחד, אבל כאן נגמר הדמיון. קטנוע 400 סמ"ק ולידו קטנוע 800 סמ"ק, אופנוע 125 סמ"ק עם רוכב טרי, לצידו BMW k1200r ואיתם בשורה מגוון אופנועי כביש ושטח שונים. קיבוץ גלויות של אופנועים ורוכבים.

למרות שאני מכיר את הדינאמיקה של הקורסים האלה וכבר ראיתי ערב רב של רוכבים וסגנונות אופנועים רוכבים בצוותא, נהנתי לראות את חששם של המשתתפים. האם אני אעמוד בקצב של הגדולים? חושבים הקטנים. האם לא יהיה לי קשה ביחס לאחרים לעבור בין הפילונים שאנ רואה על המגרש? שואלים את עצמם בעלי הכלים הכבדים. כולם בוחנים אחד את השני, כמו מפגש כלבים בפארק, חברות וחשדנות מהולה במעט פחד בריא. גם המדריכים נהנו ממבטי החשד וריכזו את כולם לשיחת בוקר והפגת מתחים.

ראשון עמד מול הכיתה, מתחת לסככת ההדרכה, ניב חיימי והציג את אלי פנגאס ואת אביעד אברהמי למי שלא הכיר אותם. שלושת המדריכים הציגו את הדינאמיקה הבסיסית של האופנוע ואת מהלך הקורס, בדיוק כפי ששמעתי כבר בעבר בפעם הראשונה שבה התוודעתי לקורסי אופנוען מאומן. בלי הרבה דיבורים ובזבוזי זמן, נגשו אביעד ואלי לבדוק את תקינות כלי הרכב וביצעו כיוונונים נדרשים, התרגיל הראשון הוסבר וכולנו נשלחנו לישיבה ראשונה על האופנועים והקטנועים ללימוד בסיסי של צורת הישיבה הנכונה ומיקום הידים, הרגלים והישבן.

תרגיל ראשון הודגם וכולנו יצאנו לרכב מסביב למגרש לתרגול ראשוני. זה לצד זה רכבו צעירים ובוגרים על אופנועים שבכל מקום אחר לא היו נשארים ביחד יותר מ- 35 שניות, ברוגע ובמשמעת שנשמרו לכל אורך הקורס. מבט, ראיה מרחבית וראיה ממוקדת, תורגלו שוב ושוב. מידי פעם קראו המדריכים לרוכב זה או אחר לעבודה אישית וממוקדת יותר. כך תרגלנו במהירות סבירה ובסביבה סטרילית, כאשר בכל פעם מתווסף אלמנט חדש לרכיבה במגרש החניה הגדול. בעיקר נהנתי לראות את החיוכים של חברי לקורס שהשתפרו מסיבוב לסיבוב.

מראש הכנתי את עצמי לחזרה ותרגול של מבטים, בלימה ותאוצה, כך זכרתי את הקורס הבסיסי הקודם שעברתי תחת ידיהם האמונות של החברה של גידי פרדר. אלא שהפעם בלימה ותאוצה אחרו לבוא. מסתבר שבאומנות הרכיבה 1 החדש, יש דגש רב יותר על הבסיס האמיתי של הרכיבה על אופנוע ובעצם יש יותר תרגילים והדגמות על בסיס ההכרחי להישרדות בכביש. עדין יש נגיעה בהיגוי והסבר על היגוי הפוך, יש תרגול על הפעלה חלקה של המצערת, אבל הכל יותר ממוקד ויותר ברור. אין תרגולי בלימה ולא עוברים לתרגילים בנושא חדש, אלא משפרים את הבסיס עוד ועוד, גם תאורטית וגם מעשית על המגרש.

כנראה שפחות זה יותר, כי מהקשבה לרשמי שאר המשתתפים, התחושה הכללית היא שדברים מתבהרים וככל שרמת הביצוע עולה כך גם הגאווה ושביעות הרצון. ככל שרואים את השיפור הנובע מהאימון המסודר כך גדלה ההבנה שהאימון חייב להמשך גם לאחר הקורס ושחייבים לתרגל עוד ועוד. הייטיב להסביר את התחושה אחד המשתתפים שהתקשר לאשתו ואמר לה בפליאה: את לא תאמיני מה האפנוע שלי יכול לעשות! יותר משנהנתי לחזור לרכיבה בסביבה מבוקרת ונטולת סיכונים, אהבתי את תגובת שאר המשתתפים. לראות רוכבים מבינים פתאום שעד היום הם פשוט לא הבינו, זה נחמד מאוד.

לפני הפיזור הרגיע ניב את המשתתפים מפומפמי האדרנלין והזהיר מפני זחיחות דעת והגזמה. ההנחיה החד משמעית הייתה לרכב יותר לאט, לא לאט אלא יותר לאט. ללמוד ולתרגל על האופנוע ולהגביר את המהירות בהדרגה ובאחריות. אחרי יום אימון, ארוחת צהריים ואימון נוסף, ישבתי לברר עם המשתתפים מה דעתם ולמה ציפו בתחילת היום. רובם כבר שמעו על הקורס מחברים ורוכבים אחרים ולכן ידעו למה לצפות, חלקם הגדול גם נרשם כבר לאומנות הרכיבה 2, קורס ההמשך ששם דגש על פניה, בלימה ותאוצה ביציאה מסיבוב. אני עצמי קיבלתי בחזרה את הביטחון שקצת נעלם לי בשנה בה לא רכבתי. גם מהשינוי במבנה הקורס לא התאכזבתי, נהנתי להתמקד יותר בפחות חומר ולגרד מעלי את כל החלודה שהצטברה.

הקורס, אומנות הרכיבה 1, עולה לרוכב 780 שקלים חדשים, קורס ההמשך עולה 880 שקלים חדשים ובהרשמה לשני הקורסים ביחד ישנה הנחה מסוימת. אופנוען מאומן מציעים הנחה נוספת לקבוצות מאורגנות של 8 עד 10 רוכבים ולאלו שחוו את הקורס מציעים כהמשך גם ימי מסלול במסלול הנחשונים. חווית הלימוד כמעט פרטנית ולכל אורך התרגול קוראים המדריכים לתלמידים בודדים הצידה לצורך הדרכה אישית. החוכמה היא לדעת שלא יודעים ולנסות ללמוד מהמומחים, הבעיה היחידה היא שככל שלומדים יותר כך מבינים עד כמה אנחנו לא יודעים. אין סוף לאימון, אם זה בארץ או בחו"ל על מגרש חניה או מסלול מרוצים. העיקר להרים את הראש מהנעלים ולהביט קדימה, לחפש איך להשתפר וממי ללמוד.

ואיך אפשר בלי מילה טובה על ה- DRZ400sm הנהדר שליווה אותי במשך היום? לא יכלתי לבחור אופנוע קל ממנו לביצוע התרגילים במגרש. אני לא איש של סופרמוטו ואופנועי ספורט עושים לי את זה הרבה יותר. אבל למשחק תרגול ועבודה ממוקדת על התנהגות שלי כרוכב על כלי רכב, לא יכלתי לבקש פרטנר טוב יותר. הכידון הרחב ומיקום הרגליות, יחד עם תנוחת הרכיבה הזקופה, פשוט הוציאו ממני את המקסימום. לא נלחמתי בעודפי משקל, הצילינדר הבודד אפשר לי משחק מושלם על הגז במהירויות של המגרש והצבע הלבן שלו שבלט כל כך על רקע הכלים השחורים (טוב היה גם ירוק אחד) ממש עשה לי את זה. בכלל הכחול לבן הפטריוטי בימים אלו של מלחמה הגביר את תחושת הגאווה הלאומית שלי.